אבא-מטפל פרק 4 – שיתוף פעולה בין ההורים וכל הצוות המטפל/מחנך ככלי לקידום הילד האוטיסט

פוסט זה יכיל את תמלול תוכן הפרק הרביעי של פודקאסט "אבא-מטפל". שידור שבועי של המסע שלי כאבא לילדים עם צרכים מיוחדים, וכמורה בחינוך המיוחד. נושא הפרק: טיפול באוטיזם אצל ילדים בתפקוד גבוהה והתנהגויות מאתגרות. נדבר גם על שיתוף פעולה בין ההורים וכל הצוות המטפל/מחנך ככלי לקידום הילד האוטיסט. בנוסף בפרק זה דיברתי בקצרה על הטיפול בדם טבורי באוטיזם ובאפילפסיה.

פודקאסט "אבא-מטפל" פונה להורים לילדי הרצף האוטיסטי, מטפלים, ואנשי חינוך המטפלים בילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים.

האזינו או צפו בהקלטת הפרק:

פודקאסט "אבא-מטפל" בספוטיפיי:

הסרטון הערוך ביוטיוב:

ניתן לצפות בסרטון הערוך גם בטיקטוק.

השידור החי, מתקיים בפייסבוק וניתן לראות שם גם את ההקלטה המלאה.

תמלול פודקאסט "אבא-מטפל" פרק 4 – שיתוף פעולה + טיפול דם טבורי לאוטיזם

(הטקסט עבר קצת עריכה כדי להיות יותר קריא וברור.)

שלום לכולם,

כאן "אבא-מטפל" פרק ארבע. אני חגי ריינר, מהורות  לילדים מאושרים על הרצף.

בפודקאסט זה אני משתף על המסע שלי כאבא לילדים עם צרכים מיוחדים, כמטפל, וכמורה בחינוך המיוחד.

היום אנחנו נדבר על שני נושאים.

נושאי הפודקאסט – תיאום עמדות ושיתוף פעולה בין ההורה לצוות המטפל + טיפול דם טבורי לאוטיזם

אחד מהם הוא הצורך שלנו בסיוע. תיאום עמדות של כל הגורמים המטפלים בילד או בוגר עם צרכים מיוחדים, כדי לעזור לו להתגבר על האתגרים שעוצרים אותו מלעזור לעצמו. שיוכל להשיג את המטרות שהוא היה רוצה להשיג לעצמו.

זאת אומרת, מתאמים עמדות בין כולם, ועוזרים לו לראות את המציאות כמו שהיא. אני ארחיב על זה עוד מעט.

הנושא הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא טיפול באוטיזם ולאפילפסיה עם דם טבורי ותאי תאי גזע מיזנכימאליים. וזה וזה בגלל שאתמול היה יום השנה לטיפול בדם טבורי של דב, של הילד הרביעי שלי, שבעצם הציל את חייו.

ארחיב על זה קצת יותר בהמשך.

אני גם אגיד ששבוע הבא אנחנו עושים וויבינר המוקדש לנושא. שם תוכלו לקבל מידע הרבה יותר מקיף ממה שנספיק לדבר פה היום. (עקבו בקבוצת הווצאפ לגבי מועד מעודכן)

אם אתם עכשיו נכנסים לשידור לשידור החי, תוכלו להגיב להגיב ולהגיד לי מה אתם חושבים ולשאול שאלות, אשמח לענות.

סיוע לתלמיד לגייס מוטיבציה לקדם את עצמו

בינתיים אתחיל הנושא עם הנושא הראשון שלנו.

קודם כל אני קצת מזכיר על אירועי הפרקים הקודמים. דיברנו על בחור שאני מלמד, שמתקשה מאוד להכיל את המקום שאליו הוא הגיע.

כולם בבית הספר הזה נחשבים בתפקוד גבוה.אבל הוא בעצם בחר לראות את המקום אליו הגיע כמקום עם ילדים שהם לא ברמה שלו. הוא מרגיש שהוא מסוגל להרבה יותר. וזה לא פייר שהוא הגיע לשם.

זה ילד שעבר בין כמה וכמה מסגרות, הגיע גם למקומות לא טובים וקשה לו מאוד להכיל את הצורך שלו לשנות את איך החשיבה שלו ואיך שהוא רואה את העולם, כדי להתקדם ולהשיג את המטרות שהוא רוצה להשיג.

להתגייס ליחידה שהוא רוצה להתגייס אליה.

לעבוד בעבודה עם סוג הדברים שהוא אוהב לעשות.

להשיג עצמאות.

זכויות לאנשים עם אוטיזם אחרי גיל 18

ויש כאן איזושהי בעיה גם כי נדמה שהוא לא רואה את המציאות כפי שהיא, בצורה מאוד בהירה אלא מעוותת. יתכן שזה גם יוביל לכך שהוא לא באמת יהיה עצמאי באופן מלא.

אנשים עם אוטיזם לא בהכרח מאבדים את העצמאות שלהם כשהם מגיעים לגיל 18, אבל זה בהחלט משהו שהוא יכול להיות על הפרק. יתכן שיקבע שהוא צריך אפוטרופוס או תומך החלטות שיהיה אחראי עליו. אם כן, הוא לא יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה.

לקראת גיל 18, כדאי להכיר את החובות והזכויות. בסוף הכתבה, אפרסם קישור למדריך להורה של אתר כל-זכות.

זה בן אדם מאוד כישרוני. אם יצליח להתגבר על האתגרים, הוא יכול לתרום רבות לחברה. אבל הוא רואה את המציאות בצורה לא מציאותית ומעוותת. וזה מוביל לכך שהוא נכנס לצרות.

אני מנסה לשקף לו את המציאות בצורה יותר מדויקת. כדי שיוכל לקדם אותו את עצמו.

כמורה אני מנסה לגייס אותו ואת האחרים לייצר חברויות בכיתה. אולי אצליח לגבש כיתה שכולם שם מגויסים לקידום עצמי ולהשגת הישגים.

אני משתדל ממש לגרום לו להרגיש שאני מקשיב לו ולצרכים שלו ומביא לו אתגרים. הוא הסביר שלא מאתגרים אותו מספיק.

ניסיתי להראות לו שזה לא רק אני. גם אנשי הצוות המקצועי שנכנסים לכיתה הזאת יאתגרו אותו.

דיברתי עם המנהלת עם המורים האחרים. ההחלטה הייתה להתחיל בחומרים של סוף כיתה ט' או תחילת כיתה י'. כדי שגם אם הוא מסוגל להתמודד עם אלו בקלות, אז הקפיצה קדימה לא תהיה גדולה מידי.

באנגלית התחלתי איתו עם חומרים של שלוש יחידות אנגלית לבגרות. בהתחלה הוא בכלל לא הסכים להיכנס לכיתה. הוא רק רוצה לשרוף את הזמן עד שמגיע לגיל שמונה עשרה. אז הוא יוצא לחופשי לדעתו.

"תרצת נפוצה" – כשפותרים לך כל אתגר אבל אתה עדיין מצליח לייצר עוד תירוצים

בעצם כל פעם אני בא אליו עם פתרונות:

"תראה! עכשיו גם המורה הזאת באה לקראתך, והמורה הזה בא לקראתך. כולם באים כדי לעזור לך. אתה עדיין רק מתנגד."

אני מבין את ההתנגדות שלו. אבל הוא בעיקר שם לעצמו רגליים. אז אני אז אני מנסה לשקף לו את זה ואני לא מצליח.

אז דיברתי עם אמא שלו. דיברתי עם המנהלת. וגם דיברתי עם המנהלת של הפנימיה.

גיוס שיתוף פעולה בין הצוות המקצועי וההורים כדי לגייס את הילד האוטיסט לקידום עצמי

ואז ישבנו אני, המנהלת שלי, מנהלת הפנימיה, וסגן מנהל הפנימיה סביבו. הוא היה מאוד נסער, בגלל שהציבו לו תנאים לא להשתמש בנייד בזמן שיעור. ומאוד קשה לו להיפרד מהנייד מן הסתם.

ואחרי שהוא ככה היה מאוד נסער ונרגע קצת, הסברנו לו איך אנחנו רואים את המצב שלו. ואיך אנחנו חושבים שהוא יכול לקדם את עצמו ולהתפתח ולהגיע להצלחות.

בעקבות העבודה העבודה שארבעתנו עשינו ביחד במקביל, הצלחנו לחדור את כל השכבות ההגנה שהוא יצר סביבו.

אחד האתגרים שהוא הציב לנו היה שכל פעם מישהו אחד בא אליו והוא אומר: "אימא שלי אמרה ככה." ו"מנהלת הפנימיה אמרה ככה." ו"מנהלת ביה"ס אמרה ככה."

הבנתי את זה גם לפני, אבל שם זה נעשה מאוד ברור.

כל פעם יש מישהו שכאילו אומר משהו שהוא אחר ממה שאני אומר לו.

ואז שאנחנו ארבעה אנשים מולו מסבירים לו שגם דיברנו עם אמא שלו, והיא איתנו באותה דעה. עכשיו הוא כבר לא יכול להשתמש בתירוץ הזה (או יותר נכון במניפולציה הזאת) כדי להשאיר את עצמו במקום הזה.

משם הוא לא נותן לאנשים לעזור לו. הוא מרגיש לא צריך אף אחד אחר.

הסברנו לו שאנחנו שם כדי לעזור לו להשיג את המטרות שהוא רוצה להציב לעצמו. הוא רק צריך לתת לנו לעזור לו.

הוא גם צריך להבין שהוא למשל נגרר אחרי ילדים אחרים שאפילו קטנים ממנו בשלוש ארבע שנים והוא תוקע את עצמו.

מנהלת הפנימיה פתאום הבינה שאצלו זה יושב על האגו. יש לו אגו מאוד גדול שלא מאפשר לו לתת לאחרים לעזור לו.

בעיקר הוא לא נותן למבוגרים, לאנשי מערכת החינוך לעזור לו. שזה די ברור כי בעבר אלו אנשים שהרגיש שפגעו בו. כך סיפר לי על כמה מחוויות שחווה במסגרות קודמות.

אבל בין היתר, זה בגלל איך שהוא רואה את המציאות.

לחדור את שכבות ההגנה לאט לאט

לאט לאט בשיחה הזאת, קליפות ההגנה שיצר לעצמו נחדרו. הוא התחיל להבין שאנחנו לא מציבים לו אולטימטומים כדי לפגוע בו, אלא כדי להשיג את תשומת ליבו.

רק כך נוכל לעזור לו.

סיכמנו איתו שינסה, לפחות לתקופה, לשתף פעולה. כך יזקבל את מה שהוא צריך, רוצה, וטוען שהוא יכול. ובאמת לאחר השיחה נתן לי לעבוד איתו על קצת על אנגלית.

לאט לאט אני מקווה שאני אצליח באמת גם לחדור את המעטה ההגנה של תלמידים אחרים בכיתה הזאת. יש לא מעט אתגרים עדיין וזה רק תלמיד אחד. אבל ניקח את זה לאט.

לאט לאט.

רק התחילה השנה. רק עבר חודש ספטמבר.

לאט לאט אני לומד איך לעבוד במערכת החינוך המיוחד. אני לא מגיע משם. אני מגיע מהחינוך הרגיל.

ובכל זאת, אני מגיע גם כהורה לארבע ילדים צרכים מיוחדים.

יש ניסיון אישי וידע על איך עובד אוטיזם, ואיך עובדות התנגדויות והתנהגויות מסוימות. הלכתי ולמדתי איך מתפעלים סיטואציות, לא כמורה אלא כהורה.

הידע הזה נותן לי כלים רלוונטיים לכיתה. כמובן שגם עם כלים כאלו, האתגר לא פשוט.

It takes a village to raise a child

צריך כפר כדי לגדל ילד.

זה באמת הוכיח את עצמו במקרה הזה. היה נדרש ממש ישיבת כל "הכפר" ביחד כדי לחדור את מעטה ההגנה ולשקף את המציאות כמו שהיא. כדי שאותו תלמיד יוכל לעזור לעצמו.

לאחר מכן, יצאתי לחופשת ראש השנה, באווירה של שינוי. של תקווה.

אני מקווה שתהיה שנה פורה עבור אותו תלמיד. וגם עבור התלמידים האחרים שלי כמובן.

באותה נשימה גם לכם שקטה ופורה. שהחטופים יחזרו לביתם. שהחיילים יחזרו בשלום לביתם.

לפני שאני עובר לנושא השני, אשמח אם תכתבו לי בתגובות, מה אתם חושבים על הנושא? האם נתקלתם בסיטואציות שהיה נדרש ממש צוות שלם של אנשים, כדי לעזור לנער להגיע למסקנות טובות יותר עבורו?

ועכשיו נעבור לנושא השני.

טיפול באוטיזם ולאפילפסיה בעזרת תאי גזע מיזנכימאליים משיליה

לפני כמה שנים, במרץ 2019, הגענו לטיפול עם הבן הבכור שלנו דולב. גם הוא היה עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי ואוטיזם בתפקוד נמוך.

דולב לא ממש דיבר. הוא לא היה מתקשר כמעט בכלל. המצב היה די קשה מבחינת אפילפסיה, עם משהו כמו עשרה פרכוסים ביום. שמונה עד עשרה בממוצע. פרכוסים מסוגים שונים: אבסנסים, טוני קלוני, ומיוקלוני. פרכוסים בערות ובשינה.

הוא הגיע למצבים של החייאות, והיה מתאשפז במיון כמעט פעם בשבוע.

ניסינו גם להיכנס למחקר שכבר היה קיים באותה תקופה. מחקר על טיפול באוטיזם באוניברסיטת דיוק בארצות הברית בעזרת דם טבורי.

לא נפתח עדיין המחקר פה בארץ.

שירה כבר עבדה על לקדם את נושא הטיפול בדם טבורי, בשיבא, תחת ניהולו דוקטור עומר בר-יוסף.

אבל זה לא קרה מהר מספיק.

טיפול בחו"ל

כך הגענו איתו לטיפול בחו"ל.

הגענו לטיפול באוטיזם של דולב, בעזרת תאי גזע משיליה ואז הפרכוסים שלו הפסיקו. אפילו לא ידענו שזה אופציה לעזור באפילפסיה. 

קיווינו שהטיפול באוטיזם יעזור לו לתקשר יותר טוב. חשבנו שאם יש לו פרכוס אז אולי יוכל לתקשר את זה איתנו. שהוא מרגיש שאולי פרכוס מתקרב (אאורה).

ואז נוכל להגן עליו: לשים אותו במקום פחות מסוכן. להשכיב אותו לרצפה כדי שלא יקבל מכות בראש. או משהו כזה.

אבל הפרכוסים פשוט נעצרו.

זה גם עצר את ההידרדרות ההתפתחותית, ועזר לו להתחיל לדבר כמעט מיד.

היתה קפיצה מאוד משמעותית בהתפתחות ובכישורי תקשורת. גם מבחינה מוטורית. בעצם במגוון די רחב של תחומים הוא התקדם מאוד יפה.

זה קרה גם בגלל הטיפול באוטיזם, גם מהפסקת הפרכוסים, וגם מהפסקצ התרופות נגד פרכוסים. גם לתרופות יש תופעות לוואי קשות.

וככה הגענו בעצם למצב שאנחנו, חיים בראש קצת יותר שקט. תמיד עם איזשהו חשש שאולי האפילפסיה תחזור. אבל בינתיים היא לא.

בינתיים המחקר פה בארץ נפתח. נבו השלישי שלי השתתף במחקר הזה. גם זה עזר לו עם תקשורת.

נבו מראש נכנס לטיפול כילד עם אוטיזם בתפקוד גבוה. זה עזר לו עם כישורי תקשורת, והביא אותו יותר רחוק.

חוגגים שנתיים לטיפול דם טבורי שהציל את חייו של דב מאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי

מאוחר יותר, החלטנו שאנחנו עושים עוד ילד. לצערנו כאשר דב, נולד ב2020, מיד הבנו שהוא גם חולה מאוד. הבנו שיש לו אפילפסיה. ראינו את הפרכוסים והבנו שהמצב הולך להיות קשה.

נכנסנו למרוץ להשיג עבורו טיפול תרופתי שאולי יאזן אותו עד שיגיע לגיל שיכול לקבל את הדם הטבורי. בין היתר הוא חייב לקבל את האבחנה של האוטיזם כמה שיותר מוקדם, כדי להיכנס למחקר בארץ. רק שהוא לא מתאים למחקר בארץ כי בעצם אפילפסיה זה קונטרה-אינדיקציה (התווית נגד) מבחינת המחקר.

בעצם לא התקבל גם מהבחינה הזאת.

הוא היה צריך את האבחנה של האוטיזם כדי להתקבל לטיפולים בחו"ל.

לאחר קבלת האבחנה, קבענו טיפול דם טבורי באוטזים במרפאה בחו"ל.

התחלנו הכנות לטיסה, אבל המצב של דב התדרדר כל כך מבחינה בריאותית, בגלל האפילפסיה, שהוא הגיע לנזק מוחי. דב חווה עשרות פרכוסים ביום ממש אחד אחרי השני. עבר החייאות אינסוף וכל הזמן מקבל תרופות חירום לאפילפסיה.

דב הגיע למצב שהוא כבר לא בר-הטסה מרוב שהמצב הבריאותי שלו קשה.

מתן דם טבורי כטיפול חמלה מציל חיים

באותה תקופה שירה עבדה בבית חולים שיבא, וסייעה בהקמת המרכז הארצי לדם טבורי. היא הייתה בקשר רציף עם מנהלת המעבדה בשיבא ועם ד"ר בר יוסף. (היום היא עובדת בשיתוף פעולה איתם כיועצת מקצועית)

מנהלת המעבדה הבינה שהמצב אצלנו בבית מאוד קשה. היא הרגישה שזה לא כל כך הגיוני ששירה לא יכולה לתת לבן שלה את הטיפול, כמי שמסייעת למרכז הדם הטבורי ולמחקר הזה. היא עזרה לו לקום. מסייעת בגיוס כספים עבור המחקר. בהפצה והסברה להורים כדי לעזור להם להבין שזה אפשרות להשתתף במחקר לטיפול באוטיזם או שיתוק מוחין. פשוט לא הגיוני שהבן שלה לא יכול לקבל את הטיפול הזה.

בלי ידעיתנו, הפעילו שם לחצים על הנהלת בית החולים להכניס אותו למחקר.

רק בגלל שהוא לא עונה לדרישות המחקר אז בעצם הוא קיבל טיפול בגלל המצב הבריאותי שלו, שהיה מאוד לא יציב. זה היה טיפול מציל חיים. זה לא פשוט לקבל אישור לעשות טיפול חמלה. יש תנאים מאוד מאוד מוקפדים הנדרשים כדי לתת את זה. ובעצם סכנת חיים זה אחד התנאים הנדרשים האלה.

לכן דב לא יכול היה לקבל את הטיפול קודם לכן.

אתגר בקבלת אבחנה לאוטיזם מול התפתחות הילד

בעיה נוספת בתהליך, היתה מול המכון להתפתחות הילד בקופת החולים. היה אתגר לקבל את האישור שדב בכלל על הרצף האוטיסטי. זאת אומרת, הוא עבר איבחון, סיים אותו לקראת גיל שנה, אבל הפסיכולוגית לא מסרה לנו המסמך המסכם.

התקשרנו, והלכנו לשם פיזית שוב ושוב. היו דפיקות על שולחנות ושלל צעקות.

הפסיכולוגית התעקשה שזה יגיע. אבל לקח לה כמעט שנה לתת לנו את המסמך.

וזה מאוד עיכב את היכולת שלנו לטפל בדב. כי גם במרפאות בחו"ל צריך להגיע עם תיק רפואי מסודר.

כדי להגיע לטיפול צריך אבחנה של אוטיזם או שיתוק מוחין או משהו שהם מוכנים לטפל בו. ישנן לא מעט מרפאות שמטפלות בילדים עם אוטיזם שיש להם אפילפסיה, אבל לא מטפלים באפילפטים ללא אבחנה ברשימה.

ויש מרפאות שמטפלות באפילפטים, גם אם אין להם אבחנה אחרת.

אנחנו למשל טסים בעוד שבוע וקצת לטיפול נוסף במרפאת סוויס מדיקה שבסרביה. אבל הם לא מטפלים בילדים מתחת לגיל שנתיים (אז זה היה גם בכלל גיל שלוש). זאת אומרת שדב היה צריך לחכות עוד שנה כדי להגיע למרפאה הזאת.

מצאנו מרפאה אחרת, מהסוג הראשון, שמטפלת בילדים עם אוטיזם כבר מגיל שנה בעזרת דם טבורי. אך דב לא הגיע לשם בגלל שלא היה אבחון של אוטיזם מוקדם מספיק.

החלמה מאפילפסיה בעקבות הטיפול בתאי גזע ודם טבורי

למזלנו, הקשרים שלנו בתור אנשי מקצוע שעוסקים בתחום הזה, בכל זאת הובילו אותנו לטיפול בזמן. דב קיבל טיפול חמלה בבית חולים שיבא, פה בארץ. הוא קיבל בעירוי את הדם הטבורי שלו, ופשוט הפסיק לפרכס.

תוך 24 שעות, כבר היינו בטוחים שהפרכוסים נעלמו. זה פשוט היה מדהים.

מיד כבר התחלנו את התהליך של ירידה מתרופות אנטי-אפילפטיות. לא בבת אחת כמובן.

אחיו דולב כנראה בין הראשונים שנרפאו מאפילפסיה בעזרת הטיפול הזה.

לאחר שלושה חודשים שבהם הEEG של דולב חוזר נקי כל פעם, רק אז התחלנו את התהליך של ירידה מתרופות. ובעצם באוקטובר 2019, בערך חצי שנה אחרי הטיפול הראשון שלו, הוא ירד מתרופות לגמרי.

והיום דולב עדיין ללא פרכוסים. הוא גם הפסיק להיות במעקב צמוד של נוירולוג לגבי האפילפסיה. הנוירולוג שלנו אמר שזה כבר לא נדרש עבורו. הוא כבר מספיק זמן נקי.

וגם עבור דב הוא בעצם אמר את זה די מהר. תוך שנה שדב כבר בלי תרופות ואין צורך לעשות מעקב של EEG. כי כל פעם חוזר נקי. התרשים ממש לא נראה סוער כמו לפני הטיפול.

מה זה בעצם טיפול דם טבורי ו/או תאי גזע מיזנכימאליים

מה קורה בטיפול דם טבורי ו/או תאי גזע:

בחלק מהמרפאות תאי גזע בעולם, כמו במחקר בארץ, פשוט נותנים דם טבורי בעירוי לוריד.

במקומות אחרים נותנים תאי גזע מיזנכימאליים שמגיעים משיליה או מרקמת חבל הטבור. (לא מהדם הטבורי אלא את מהרקמה המחברת של חבל הטבור). רקמות אלו ניתן להפיק מתרומה מכל לידה

יש מקומות שמוציאים את האקסוזומים מהתאים האלה.

נותנים את התאים בעירוי לוריד, לעמוד השדרה, בשאיפה, או בזריקה מקומית. שיטת המתן משתנה לפי המצב המטופל, ולפי חוות דעת הרופאים. בחלק מהמרפאות, למטופל יש יותר חופש בחירה על מקור התאים ואופן המתן.

ניתן לקרוא על האפשרויות במדריך הגעה לטיפול, או בהרצאות שלנו בנושא. דבר על זה יותר לעומק בהרצאה שתתקיים ביום רביעי שבוע הבא, ההרצאה לדוברי עברית תהיה ביום רביעי התשיעי לעשירי בשעה שלוש. ואחריה נעשה הרצאה באנגלית לדוברי אנגלית בשעה ארבע,

אם יש לכם שאלות אתם יכולים כמובן לכתוב על זה בתגובות, אני מקווה שיהיה לנו חג שמח וסוף שבוע שקט המצב פה לא מרגיע בכלל אנחנו טסים כל המשפחה אני, שירה וארבעת הילדים, אני אשתף במהלך הזמן הזה, ואנחנו נעדכן, אז אתם מוזמנים גם לעקוב אחרי הפרופיל האישי שלי, אחרי הדף, אחרי קבוצת הפייסבוק לטיפול דם טבורי ותאי גזע, או בקבוצת הפייסבוק שלנו, הורות לילדים מאושרים על הרצף, ונתראה בשידור הבא של אבא מטפל,

מדריך כל זכות להורים – זכויות באופן כללי ומול ביטוח לאומי לאוטיזם מעל גיל 18

אם אתם הורים לילדים מאובחנים אשר מתקרבים לגיל 18, מומלץ לקרוא את המדריך להורה של אתר כל-זכות. המדריך מכיל מידע מתומצת בצורה עניינית ויכול לעזור לכם לתת לילד שלכם את המידע שהוא צריך לקראת ועדות ביטוח לאומי לאנשים עם אוטיזם מעל גיל 18.

איפה עוד אפשר לצפות בפודקאסט אבא-מטפל

תוכלו לצפות ולהשתתף בשידור החי של פודקאסט אבא-מטפל בפייסבוק. עקבו אחרי הפרופיל האישי שלי או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו. אני אעלה לשידור חי בכל יום שישי כדי לדבר על נושא רלוונטי מתוך החוויות שהיו לי השבוע בבית או בכיתה.

מלבד פייסבוק בשידור חי, תוכלו לצפות גם בהקלטה בספוטיפיי, יוטיוב, טיקטוק, אינסטגרם וכמובן כאן. השידור החוזר של השידור החי יעבור עריכה ויפורסם בכל הפלטפורמות ביום חמישי בשבוע העוקב.