פורסם ב- תגובה אחת

איך לזהות סיבות לעצירות אצל ילדים על הרצף האוטיסטי ולטפל בהן נכון

אחד הקשיים שעולים חוזרים בפורומים של הורים, הוא נושא הגמילה מחיתולים. אצל עם עיכוב התפתחותי הבעיה מורגשת במיוחד. קשה במיוחד לעשות תהליך גמילה כאשר יש בעיה של עצירות אצל ילדים. כדי להצליח בתהליך הגמילה מחיתולים, חייבים לפתור את בעיות המעי. נפרט בכתבה מספר סיבות אופייניות לבעיות כמו עצירות אצל ילדים, ואיך מומלץ להתמודד איתן.

כאחות ותיקה, עם ניסיון בטיפול במטופלים מפגים ועד מבוגרים, נאלצתי להתמודד עם מגוון בעיות במערכת העיכול. הדעות לדרך הנכונה לטפל בבעיות כאלו מרובות. לא כולן נכונות, לכן אני אשתדל לעשות סדר המבוסס על הניסיון וההכשרה שלי.

אז שימו כפפות! סגרו אם האף! ובואו נכנס ביחד לנושא הקשה!

עצירות אצל ילדים (או מבוגרים)

בתור אחות, אחת הבעיות הכי נפוצה (אצל כל בני האדם) שאני נתקלת בה היא עצירות.

פעם פעם כשהייתי סטודנטית בבית הספר לסיעוד אחת המרצות שלי התחילה את ההרצאה שלה בכך שהודיעה לנו שהתענוג הכי גדול של כל בני האדם הוא – שאפשר לשחרר שתן וצואה. (*היא התנסחה במילים פחות פוליטקלי קורקט – להשתין ולדפוק חירבון טוב). ואכן אחת התלונות שגורמות למטופלים שלי הכי הרבה אומללות היא לא אחרת מעצירות. אין יום בו אני לא מחלקת כמויות מסחריות ונדיבות של תרופות להקלה על עצירות. לפניכם ידע רב שנים וניסיון (וריח), ממני אליכם מוגש באהבה.

צואה, קקי, מספר שתיים, הגוש ועוד… לא משנה איך תקראו לזה, זה אחד הדברים הכי חשובים בחיינו. התהליך של הפקה ופרידה מצואה מלווה אותנו מראשית ועד סוף חיינו. הוא בעל משמעות פיזיולוגית, אך גם רגשית וחברתית. מהיום הראשון, ילדים לומדים כל מה שקשור בייצור והפקה של צואה תקינה. התהליך הרגשי שמתלווה עליה לא פשוט. גם ההיבט החברתי שכרוך ביציאות והגזים שמתלווים אליו, הינו תהליך שכל ילד נדרש ללמוד בילדותו המוקדמת.

בתהליכים האלו חשוב שנמנע מנזק פסיכולוגי שיגרום לתהליך הביולוגי הטבעי לקשיים נוספים.

במילים אחרות, התהליך שמוביל לתחושות כישלון או בושה קשות עלול לעשות נזק רגשי. הנזק הרגשי עלול להביא לקשיים פיזיים בהטלת צואה.

לעיתים עצירות אצל ילדים נוצרת כאשר יש מחסום פסיכולוגי לשחרר. הצואה שנשארת עוד זמן במעי מתקשה. זה יוצר מעגל שבו הקושי לשחרר מוביל לכאב שמגביר את הקושי הפסיכולוגי.

עצירות אצל ילדים עם אוטיזם

ילדים עם אוטיזם נוטים לפתח יותר בעיות במערכת העיכול. זה לא בהכרח אומר שיהיה יותר שילשול או עצירות אצל ילדים עם אוטיזם. זה פשוט קורה יותר. יתכן שבעקבות קושי בהבנת סיטואציות או בגלל בעיות פיזיולוגיות שקשורות לאוטיזם.

כיום יותר ויותר ברור שאוטיזם הינה תסמונת כלל גופית שמתלוות אליה גם בעיות פזיולוגיות (קשיים פיזיים אמיתיים ללא קשר לבעיית התקשורת הקיימת) ומשתנים מפרט לפרט ולעיתים כוללים גם בעיות פיזיולוגיות אמתיות אליהן צריך להתייחס. חשוב לציין שלא תמיד מדובר בבעיה פיזיולוגית. אם זאת, כדאי לשלול את הנושא אם מדובר בבעיה מתמשכת על פני זמן רב מאוד.

הקשיים שנובעים לפעמים מבעיות פיזיות, כמו חוסר איזון מטבולי או מיקרוביילי, או לחילופין יתכן ובעיה בויסות החושי שמובילה לפספוס איתותי גוף. בנוסף על כך, הקושי בתקשורת והבנה של סיטואציות חברתיות מוסיף לרובד הרגשי. סביר להניח שיש שילוב של חלק או של הכל. עצירות או קשיים ביציאות, יציאות קשות ועוד נושאים שקשורים בתחום הינם חלק משמעותי אצל ילדים עם אוטיזם. הסיבות לכך מרובות, ולכל אחת פתרון שונה.

למה לילדים על הרצף האוטיסטי יש בעיות ביציאות?

קשיים פיזיים – היפוטוניה וחולשה של שרירי ריצפת אגן

היפוטוניה הינה מתח שריר נמוך שמקשה על פעולות מוטוריות. יש רמות שונות – לכל ילד הרמת ההיפוטוניה שלו. רובינו רגילים לחשוב על היפוטוניה רק בהקשר המוטורי של ריצה, קפיצה וכו'. אך למעשה הגוף שלנו משתמש בשרירים לצורך מערכות רבות.

מה קורה כאשר מדובר על פעולת היציאה של צואה מהגוף?

שריר הסוגר של המעי אמור להיות סגור חזק. הוא נפתח על ידי פעולת כיווץ שאנחנו עושים עם שרירי הבטן. כיווץ שרירי הבטן מפעיל לחץ על הסוגר וגורמת לפתיחתו.

כאשר שרירי הבטן חלשים מאוד או שרירי ריצפת האגן חלשים, יכול להיות בעיות ביציאות. כששרירי הבטן חלשים יהיו בעיות להוציא את הצואה. כששרירי ריצפת האגן יהיו חלשים יתכנו גם דליפות של שתן ולפעמים גם צואה רכה.

היפוטוניה נפוצה יחסית אצל ילדי הרצף, לכן מוסיף רובד לבעיית העצירות אצל ילדים אלו.

מי מאבחן היפוטוניה, ואיך מטפלים בה?

סימנים להיפוטוניה בגיל הילדות ( גילאי 4-7) יכולים לכלול יציבה מרושלת או כפופה, קשיים בפעילות מוטורית כמו קפיצה, ריצה, טיפוס. קושי בהליכה ברמת עצימות נמוכה לאורך זמן ( לפי המצופה מילד בגיל הזה) ושימוש בעגלה בשל כך ועוד. אם ילדיכם מראה סימנים כאלו אנא גשו לרופא הילדים ושוחחו על המצב.

אם יש בעיה ביציאות, כדאי לגשת לאבחון אצל פיזיותרפיסטית. היא יכולה לבדוק ולהתאים טיפול לחיזוק שרירים. יתכן מאוד ותראו שיפור לאחר תקופת זמן.

ילדים היפוטוניים צפויים להיות תמיד עם מתח שריר מעט נמוך. עבודה נכונה וקבועה (לאורך כל החיים) תיתכן הטבה משמעותית. אבל, צפו צורך לעבודה בתחום לאורך כל החיים. דבר זה נכון לכל אדם עם היפוטוניה. רצוי לשלב ציוד טיפולי מתאים בבית כדי לשפר את הטיפול.

נדרש מגוון תרגילי כושר לעזור לילדים עם היפוטוניה

הקשר בין תת תחושתיות לבעיות במערכת העיכול

קושי פיזי נוסף הינו קשור לחוסר יכולת להרגיש איתותי גוף (להבדיל מחוסר יכולת להבין אותם). ישנם ילדים שפשוט לא מרגישים שהם צריכים להתפנות.

הרגישות הנמוכה עלולה לגרום לעצירות אצל ילדים שפשוט לא מרגישים את הצורך להתפנות. צואה שנשארה במעי יותר זמן, מתקשה, נדבקת לדפנות וקשה יותר להוציא.

אחד הסימנים לנושא היא כששמים לב בחוסר בסימנים לצורך בהתרוקנות ( אין איתות גופני כלל או שהוא מאוד מאוחר. אין "ריקוד פיפי") במקרה כזה יתכן ובאמת הילד לא מרגיש כלל או שהתחושה לא מספיק חזקה כדי שהילד יפנה אליה צומת לב. במקרה כזה ההפרשות מגיעות ללא אזהרה כמו אצל תינוק בן יומו.

אם ילדיכם וורבלי נסו לברר איתו בעדינות האם הוא מרגיש את איתותי הגוף ( אתה מרגיש שיש לך פיפי בבטן או לא?) או שהוא לא מצליח לפענח את התחושה. אם זה המצב אז לא מדובר בתת תחושתיות לאיתותי הגוף אלא בבעיה בהבנת סיטואציה.

איך לזהות ולטפל בעצירות בעקבות תת-תחושתיות

עקבו אחרי הילד שלכם (ניתן לעשות זאת כבר בגיל שנה – שנה וחצי). בשלב מסוים ילדים סביב גיל גמילה מטיטולים מפתחים את "ריקוד הפיפי". אותה תנועה חזרתית שילד עושה כשהשלפוחית שתן שלו מלאה והוא לא רוצה להתפנות.

אם אתם רואים את ריקוד פיפי, אז הילד מרגיש את הלחץ של השלפוחית. זה מעיד שיש שליטה בסוגרים.

ילד שלא מרגיש ששלפוחית שתן מלאה, יעשה פיפי כשהשלפוחית לא תהיה מסוגלת לעמוד בלחץ. במצב כזה היא תיפתח בצורה לא רצונית והשתן ייצא.

במידה והילד לא מרגיש את בלחץ של הצואה על פי הטבעת הוא עלול לחוות כאב בטן.

אם אתם רואים ילד עם כאבי בטן קשים שלא משחרר צואה, אבל כן משחרר שתן, ואין מחלת מעי ידועה ברקע (לרוב שחרור השתן לא יהיה רצוני) יתכן שהוא פשוט עוד לא מרגיש. כשילד לא מרגיש איתותי גוף ( או לא מפענח אותם) לרוב מצב זה מגיע עם תת תחושתיות כללית ולא כסימן ניפרד.

במקרה כזה כדאי להמתין עם גמילת חיתולים, ולעבוד בשיטת קביעות בהרגלים.

בכל מקרה תהליך כזה כדאי לעשות בעזרת אנשי מקצוע . כמו מנתחת התנהגות, מרפאה בעיסוק, פיזיוטרפיסטית או צוות גן תקשורת. בשום פנים ואופן לא יועצת גמילה שאינה אשת מקצוע פרא רפואית, לבד ללא ניסיון בתחום. כאן ישנה בעיה פיזיולוגית משמעותית ואין לעבוד לפי תחושה בלבד.

מחלות בדרכי עיכול

אנשים רבים חושבים שאוטיזם הינה בעיה תקשורתית בלבד. אך שונות נוירולוגית היא לא רק דרך חשיבה. במהלך העשורים האחרונים, המדע והרפואה מתחילים לאסוף עדויות שמדובר בתסמונת בעלת מרכיבים פיזיולוגיים מרובים ומשתנים. לא מעט אוטיסטים סובלים ממחלות בדרכי עיכול או רגישות למזון. כמובן שאין פרוש הדבר שכל אדם שמאובחן בתסמונת יסבול מבעיות בדרכי עיכול אך אם הן ישנן יש סיכוי טוב שהן מתלוות אל התסמונת הכללית.

אוטיסטים שמתקשים להסביר וורבלית מה התחושה שלהם, ואבחון בעיות פיזיולוגיות מתעכב מאוד. קשה למצוא מה בדיוק קורה להם, לפעמים עד שהמצב מסתבך.

לצערי לנו יש קושי דומה בבית שלנו. הבן הבכור שלנו התגלתה מחלה בשם EOE. המחלה גורמת בין היתר לבצקות בדרכי העיכול בגלל רגישות למזון. אצל חלק מהילדים קשיי עיכול גורמים לקשיים ביציאות.

חוסר איזון במיקרוביום של המעי

המיקרוביום הינו מערך חיידקי הגוף שלנו. הוא קיים על העור, עיניים, איברי הרבייה החיצוניים, השיער שלנו ועוד. בדרך כלל החיידקים האלו חיים באיזון עם הגוף שלנו. המיקרוביום של המעי משחק תפקיד חיוני בפירוק המזון שלנו והתססתו. על עיקרון זה עובד האיזון עם תרופות פרוביוטיות שנמכרות בחנויות. חברות יוגורטים רבות משווקות לנו הבטחה לשיפור באותו מקירוביום.

כאשר המערך הזה פגוע או חסר לו מרכיבים לעיתים קרובות היכולת שלנו לייצר צואה בריאה נפגעת. אם ברצונכם לבדוק את המיקרוביום של הילד שלכם או של עצמיכם יש לא מעט מעבדות שעושות זאת. כל מה שצריך הוא דגימה של הצואה וכרטיס אשראי. על סמך התוצאות ניתן להתאים תזונה, פרוביוטיקה ועוד.

בשנים האחרונות בוחנים המדענים אם יש קשר בין חוסר איזון במיקרוביום של המעי לבין אוטיזם. הנתונים מעידים שחוסר איזון הוא מצב נפוץ יחסית. הנתונים האלו הובילו למחקרים של השתלת צואה מאדם בריא לאדם עם אוטיזם. מחקרים אלו צריכים להעשות רק במוסד רפואי מוכר . שימו לב שעלולות להיות תוצאות מסוכנות בהשתלת צואה ורק מומחה בתחום רשאי לעשותה.

*שימו לב לקיחה של פרוביוטיקה עודפת לא תמיד מתאימה לילדים על הרצף. כדאי להתאים להם טיפול על סמך חוסרים ולא לקחת איזה תכשיר סתם.

חוסר איזון מטבולי

כמו במחלות בדרכי עיכול, גם בעיות מטבוליות נפוצות באוטיזם. הן למעשה חלק מהתסמונת של אותו ילד ספציפי. מחלות מטבוליות יכולות להיות מאובחנות כבר בלידה, אך לעיתים יכולות להישאר סמויות כל החיים. אם יש קושי בייצור צואה שווה לערוך בדיקת דם למחלות מטבוליות ולראות האם עולה משהו. פנו לרופא הילדים ובקשו הפניה.

בלוטת התריס

חוסר איזון בבלוטת תריס לעיתים מתבטא בבעיות ביציאות. אם מדובר בקושי מתמשך כדאי לבדוק אותה בבדיקת הדם הקרובה. יתכן ותראו עצירות מתמשכת או שלשול מתמשך על פני מספר חודשים. שימו לב, כל ילדי ישראל נבדקים לתת פעילות בלוטת התריס בסמוך ללידה ( PKU- סקר ילודים) במידה וילדיכם לא ניבדק ( בגלל סירוב הורים או בלידת בית שההורים לא לקחו לבדיקה) חובה להשלימה. חוסר בהורמוני בלוטת התריס גורם למצב שניקרא קריטיניזם שבין היתר גורם לבעיות מוגבלות שכלית התפתחותית בלתי הפיכה. בישראל כמו שציינתי כל הילדים נבדקים. אך לעיתים יש מצבים שבלוטת התריס מפסיקה לתפקד בשלב מאוחר יותר ולכן כדאי לבדוק.

קושי בהבנת משמעות של איתותי גוף

כשילד קטן לומד להיגמל מטיטולים באופן טבעי, הוא לומד לקשר בין תחושה בגוף לפעולה שמבצעים. למעשה כבר בגיל חודש תינוקות חשים חוסר נוחות, ואחריו הם חווים שחרור של שתן או צואה. אפשר לראות את זה בתקופת הגזים של תינוקות. הורה שיודע לשחרר לתינוק בעיסוי את הגזים, יוכל לראות את ההבדל בתוך דקות.

לאט לאט עם הגיל והיכולת התקשורתית אנחנו מלמדים את הילדים מה המשמעות של התחושה הזו ואת ההקשר של ביצוע פעולת ההתרוקנות.

כשילד לא מתרוקן בזמן עלול לייצר עצירות. כשצואה עומדת במעי לאורך זמן, נוזלים נספגים חזרה לדם דרך דפנות המעי והצואה מתקשה.

אך מה קורה כשאין יכולת תקשורתית מספקת ואנחנו מתקשים לסייע לילד את ההבנה שבצורך להתרוקן?

כמו שכתבתי כבר אז ילד שמרגיש את המלאות בשלפוחית השתן תמיד יפתח התנהגות סביב התחושה- אותו ריקוד פיפי ידוע.

אם אתם רואים שהילד שלכם רוקד ריקוד פיפי עד שהוא מפספס אז קרה אחד משני מצבים:

א. או שהוא לא מבין שזה אומר שיש לו צורך להתרוקן. במקרה כזה הילד עלול לחוש תחושת הפתעה כשההתרוקנות תקרה ( לא תמיד התגובה תהיה חיובית).

ב. או שהוא לא מבין מה הוא צריך לעשות- במקרה כזה כבר בזמן ריקוד הפיפי הילד עלול להרגיש או להפגין התנהגות מתוסכלת.

איך נבדיל?

צפו בילד שלכם לאורך כמה ימים ונסו לכתוב מה הוא עושה סביב שחרור שתן או יציאה. בחנו היטב את תגובותיו.

  • ילד מתוסכל – קושי בהבנה של פרוצדורה.
  • ילד שמגיב בהפתעה (לחיוב או לשלילה), לא מבין את הקשר בין התחושה – לשחרור השתן או הצואה.

בחרו בטיפול התנהגותי מבין השיטות השונות, ובהתאם ליכולת התקשורתית של הילד שלכם. המטרה היא לגרום ליצירת הקשר בין תחושות הגוף, משמעותן והפעולה הנכונה כדי לטפל בהן (להתפנות בשירותים).

קשיים רגשיים – הפרידה מהקקי

למעשה מדובר בתופעה די רגילה ושגרתית אצל כל הילדים. צואה נחוות כחלק מהגוף שלנו ופרידה ממנה עשויה להבהיל ילדים רבים. ישנן שיטות רבות לייצר פרידה רגשית מיציאות. האהובה עלי ביותר היא מסיבת גמילה מחיתולים. עשינו לא מעט מסיבות כאלו וזו דרך נהדרת להתחיל גמילה מחיתולים. לילדים עם קשיי תקשורת מומלץ לעשות מספר אירועים כאלו ולהתייחס לכל האספקט של וויסות חושי. כתבה בנושא: גמילה מחיתולים.

וויסות חושי ופרופיל חושי

תהליך היציאה עצמו של צואה מהגוף ( מעבר בפי הטבעת) לא תמיד נעים לנו. במיוחד שמדובר עצירות אצל ילדים עם קשיי וויסות אנחנו עלולים לראות הימנעות. החוויה מאוד לא נעימה לילד והוא ימנע ממנה, כדי לדחות את הקץ הבלתי נמנע.

כמובן שגם ילדים ללא כל שוני נוירולוגי או פיזיולוגי לעיתים מתנהגים כך .

במצב כזה אני ממליצה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. לבקש לתכנן תהליך של דיסנסיטיזציה – הפחתת הגירוי התחושתי ועיבודו. מרפאות בעיסוק שמתעסקות בתחום שיקומי, טובות במיוחד בתכנון תהליכים כאלו.

עצירות ואוכל

כל הילדים, וילדי הרצף בפרט עושים "עניינים" סביב תזונה. זה תהליך טבעי, מעצבן, יקר, הגוזל זמן ומשאבים רגשיים. בעוד שעם ילד ללא קשיי תקשורת ניתן לנהל משא ומתן, אצל ילדי הרצף לעיתים אין אפשרות כזו. איך נאמר זאת בעדינות, כשזה מגיע לצואה – מה שנכנס מהפה יוצא.. נו.. טוב.. אתם יודעים – מהקצה השני. אם לא נאכל מספיק סיבים תזונתיים, שומן ועוד אי אילו מרכיבים החוויה בקצה השני צפויה להיות איך נאמר- לא סימפטית.

כדי למנוע מעצירות לחזור על עצמה אצל הילדים שלנו, רצוי לעשות גם שינוי תזונתי. אם נעשיר את התזונה בסיבים תזונתיים ושומן בריא, נקל על היציאות.

התייעצו עם דיאטנית כדי לבנות תפריט מאוזן ומכוון להקלה על עצירות.

שחרור עצירות מיידי בילדים

כשהמצב נעשה בלתי ניסבל והעצירות לא מרפה, רבים פונים לטיפול תרופתי לשחרור עצירות מיידי.

ובעוד שאני מבקשת שלא לתת לילדים שלכם כלום לפני שרופא לכל הפחות העיף בהם מבט אחלק לטובת הכלל את התרופות לשתי קטגוריות: מתן דרך הפה ומתן דרך פי הטבעת (לכל הפחות מדקדקים בנימוס – ישבן).

תרופות נגד עצירות במתן אורלי

טיפול תרופתי אורלי (דרך הפה) למניעת עצירות.

לתכשירים האלו יש שני מנגנוני פעולה עיקריים: ריכוך הצואה והגברת התנועתיות.

התרופה מעודדת את המעי לספוח יותר נוזלים. הסיבים התזונתיים בצואה סופגים יותר נוזלים, והצואה נעשית יותר רטובה. צואה רטובה שוקלת יותר ולכן מפעילה יותר משקל על פי הטבעת. בנוסף, הצואה גם רכה יותר, ונעימה יותר ביציאה.

התרופות גם מעודדות את המעי לתנועתיות. בדרך זו מעודדים את הצואה לצאת.

השילוב של מעי שעובד יותר ביחד עם הצואה הרטובה יותר הוא שמוביל לשחרור קל יותר של הצואה.

התרופה האורלית הכי פופולרית היום היא נורמלקס, וישנם גם אפשרויות נוספות. אך כאן מדובר בטיפול מניעתי, ולא בטיפול תגובתי לעצירות קיימת. אם העצירות קיימת ומשמעותית יש להשתמש בטיפול תגובתי לפני שמתגברים בנורמלקס.

שימו לב ששימוש בחומרים כאלו, עלול לגרום לתופעות לוואי לעיתים מאוד משמעותיות. אין להתחיל טיפול על סמך דעתכם בלבד. התייעצו עם רופא הילדים, גם אם אתם חושבים להשתמש בתכשירים שמתויגים כטבעיים.

מתן דרך פי הטבעת

נרות גליצרין – חומר שומני שאמור לגרום לצואה להחליק על ידי שימון אזור פי הטבעת מבפנים. החום של הגוף ממיס את הגליצרין והתחושה השמנונית והנוזלית זורמת לגרוי של הסוגר ולתחושה של צורך בהתרוקנות.

זו תרופה תגובתית לשחרור עצירות מיידי, בעצירות קיימת. ולכן כשכבר יש צואה קשה והילד לא מצליח להתרוקן כי זה פשוט כואב לו זו הדרך לטפל נקודתית.

ישנן עוד תרופות מקומיות אך אלו כבר ניתנות במרשם.

חוקן נוזלים- שוב החדרת נוזלים ( לרוב בתמיסה רפואית) לפי הטבעת על מנת לפרק גושי צואה ולהקל על יציאתם. מאוד לא מומלץ, לטיפול בעצירות אצל ילדים קטנים. אסור לביצוע ללא הוראת רופא מפורשת והסבר מפורט.

טיפולים ניסיוניים: קשר המעי-מוח

לפני שנסכם, אני רוצה להתייחס למחקרים בתחום הקשר בין בריאות המעי לנוירולוגיה. אנחנו לא התנסינו יד ראשונה בטיפול השתלת צואה (FMT). הנושא חדש יחסית, והיו כמה נסיינים שמתו או נפגעו בטיפולים שלא נערכו כראוי. זה קרה ככל הנראה מפני שלא עשו בדיקות רקע מעמיקות מספיק והתורם לא היה בריא מספיק.

אך הנושא מעניין כי במחקרים הצליחו להראות שהטיפול מתאים גם לשיפור תפקודי של אנשים עם אוטיזם. במקרים נוספים אף הצליחו להראות שיפור בתסמינים של תסמונות נוירולוגיות נוספות כמו אפילפסיה.

לסיכום

ישנן סיבות רבות לעצירות אצל ילדים ומבוגרים כאחד. לילדים מיוחדים יש נטייה גבוה יותר לפתח בעיות במערכת העיכול. אבחון וטיפול בבעיות מוקדם ככל האפשר ובצורה נכונה יכול גם להשפיע לחיוב על האיכות החיים ויכולת ההתקדמות הכללית. ילד שאינו סובל מכאבי בטן קבועים יהיה יותר פנוי ללמידה. כשמערכת העיכול עובדת היטב, הגוף סופח חומרי הזנה היטב, והמערכת כולה עובדת טוב יותר.

  • בכל מקרה חובה להתייעץ עם רופא הילדים לפני כל שינוי תזונתי או תרופתי.
  • התייעצו עם מרפאה בעיסוק, אם הבעיה מרגישה לכם קשורה לויסות חושי.
  • התייעצו עם פיזיותרפיסטית אם הילד מראה סימנים של היפוטוניה.
  • השתדלו להעשיר את התפריט בסיבים תזונתיים, שומנים בריאים ובשתייה בכמות מספקת. התייעצו עם דיאטנית.
  • אם הבעיה היא רגשית, בקשו התייעצות עם פסיכולוג.

ואל תשכחו להירשם לדיוור שלנו כדי לא לפספס כתבות נוספות. קישור לרישום למטה או בתפריט צד.

שלכם

שירה ריינר

מקורות

מידעון אלו"ט – מחקרים על אוטיזם

מחקר מקירוביום אוטיזם – אתר מכון דוידסון

מחקר השתלת צואה – אתר הינדווי

מידע על טיפולים לשחרור עצירות מיידי – אתר נורמלקס

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

מחשבה 1 על “איך לזהות סיבות לעצירות אצל ילדים על הרצף האוטיסטי ולטפל בהן נכון

  1. […] תוכלו גם לקדם את ההתפתחות של הילד אם הוא לא יסבול למשל מבעיות במערכת העיכול או מתחלואה נוירולוגית […]

השאר תגובה