פורסם ב- תגובה אחת

איך ללמד עצמאות בעזרת כרטיסי ניווט ויזואלי

בפוסט הזה נדבר על איך ללמד עצמאות בעזרת כרטיסי ניווט ויזואלי לסיוע בהקניית פעולות יום יום. איך מתכננים ומכינים כרטיס ניווט ויזואלי, ואיך מלמדים ילדים להשתמש בזה.

איך ללמד עצמאות

ללמד ילדים פעולות יום יום, מטלות בית למשל, לא תמיד פשוט. הם רוצים לעשות את זה בדרך שלהם. ילד נורוטיפיקלי, "רגיל", מסתכל על אנשי החיקוי סביבו (הורים, גננת, אחים, חברים לגן, וכו') , ומנסה לעשות כמוהם. לפעמים הם מפספסים שלבים חשובים בפעולה, כי ללמוד מחיקוי לא מספיק עבור פעולה יותר מורכבת. אצל ילדים עם לקות תקשורת, לפעמים יותר קשה ללמד פעולה מורכבת, כי הם אינם מבצעים חיקוי כמו שצריך, ולפעמים ההסבר המילולי לא מדבר בשפה שלהם. אצל ילדי לקות קשב, לפעמים לא מצליחים בפעולות "פשוטות" כי הם לא זוכרים לבצע את פעולה א' לפני ב', וב' לפני ג', וכשהם נגשים לפעולה מהאמצע, זה מתסכל אותם כי הפעולה שרצו או היו צריכים לעשות לא מתממשת.

ניקח דוגמה, פעולה פשוטה כמו ללכת לשירותים. כביכול פעולה מאוד פשוטה, אך בעצם מורכבת מהמון שלבים. צריך לפתוח את האור, את הדלת, להוריד מכנסיים, להוריד תחתונים, להתיישב, לעשות צרכים, לנגב, להרים תחתונים, להרים מכנסיים, להוריד את המים, לשטוף ידיים, לסגור אור, לסגור דלת. חלק מהפעולות האלו, מורכבות גם הן. איך לנגב, איך לשטוף ידיים. זה נראה לנו פשוט, כי אנחנו שוכחים כמה קשה היה לנו ללמוד את כל הפעולות בסדר הנכון כשהיינו קטנטנים. כרטיסיות ניווט יכולות ללמד כל פעולה מהליכה לשרותים ועד קיפול כביסה.

פירוק פעולות מורכבות לחלקים

אם אנחנו רואים שיש לילד קושי שחוזר על עצמו, בלמידה של פעולה חוזרת, כדאי לבחון מה הבעיה, ולנסות לפשט אותה. לפעמים צריך ללמד רק מרכיב אחד מתוך הפעולה המורכבת, כמו איך לנגב את הישבן. לפעמים צריך ממש לשנות את שיטת הלימוד כדי לדבר בשפה שהילד מבין.

אחת השיטות שלמדתי במהלך לימודי הוראה, בקורס אבחון לקויות למידה נקרא "כרטיסיות ניווט ויזואליות". זה בעצם אותו פירוק פעולה מורכבת לכל השלבים הקטנים, בהתאם לצורך של הילד, והצגתם לילד באמצעות תמונות. בתמונה ניתן לראות את כרטיס ניווט לשירותים שתלוי אצלנו בבית

ניתן לראות בדוגמה, שהפעולה מוצגת בצורה ויזואלית, מספרנו את הפעולות שיהיה קל יותר לעקוב אחרי סדר נכון. ראינו שבעקבות השינוי, יש שיפור אצל ילדנו, אבל הוספנו לגרסה חדשה עוד פעולות שהיו חסרות (לסגור את הדלת אחרי שנכנסים, לשים סבון, ולשטוף).

שיטה שמתאימה גם לבוגרים תקשורתיים

לאחרונה היתה לי שיחה בפייסבוק, עם בוגר, תקשורתי בהקלדה, שגר בהוסטל. הוא התלונן שהמדריך שלו כל פעם אומר, שהוא "לא מבין איך הוא לא מצליח להפעיל מדיח. זאת פעולה כל כך פשוטה.", ושהוא פשוט עומד מול המדיח חסר כל מושג מה לעשות עם זה. הצעתי לבחור, שיבקש מהמדריך, לצלם כל שלב של תהליך הפעלת המדיח ויתלה את כרטיס הניווט ליד המכשיר. אם אנחנו אומרים למישהו שוב ושוב "איך אתה לא מצליח לעשות פעולה פשוטה כל כך" כנראה שעבורו זה לא פשוט, בלי קשר לגיל.

כרטיסיות ניווט מתאימות לכל אדם בעל קושי בהבנת הפעולה. החל מילדים ועד לקשישים עם מחלות דמנציה או אפילו עובדים במשרד שמתקשים להפעיל את מכונת הקפה.

תחשבו על רהיטי איקאה. האם אתם יודעים איך לבנות כיסא חדש מבלי להסתכל בדפי ההנחיות? האם ההנחיות מדברות אליכם, וקל לכם לתפעל את התהליך? או שאולי דפי ההנחיות לא מדברים אליכם, ותמיד תבקשו ממישהו אחר לעזור בבניה? רוב האנשים לא יכולים לבנות רהיט חדש בלי ההנחיות. רוב אנשים משתמשים ב"כרטיס הניווט" (דף ההנחיות הוויזואלי) שמגיע עם הרהיט, ומצליחים להרכיב אותם. מי שצריך עזרה בהרכבה, זה כי ההנחיות הוויזואליות לא מדברות בשפה שלו.

איך ללמד עצמאות לילדים עם בעיות קשב וריכוז

כפי שציינתי, השיטה פותחה עבור תלמידי קשב. הורים לתלמידים כאלו יכולים לשמוע מהמורה שוב ושוב: "קשה לו להתארגן לשיעור". זו פעולה "פשוטה" שחוזרת על עצמה והרבה תלמידים מתקשים בה. אם התלמיד קורא טוב, הכרטיס לא חייב להיות ויזואלי, אך זה מקל על תלמידים עם דיסלקציה למשל גם מאוחר יותר. מפרקים את הפעולה: מתיישבים, מכניסים לתיק כל מה שעל השולחן ולא נדרש לשיעור, מוציאים את הספרים, המחברות והציוד הנדרש לשיעורים הבאים עד הפסקה. סביר להניח שזה מספיק שלבים, אך אם המורה מציינת שהוא נתקע בין שלבים מסוימים, מייצרים כרטיס ניווט יותר מפורט.

דוגמאות נוספות לילדי קשב: שיעורי בית, מושגים במתמטיקה, ביצוע מטלת מקוונת, בעיות מילוליות.

כאן ניתן למצוא מאגר מצויין לכרטיסי ניווט לימודיים.

איך מייצרים כרטיסי ניווט ויזואליים

  1. כמו שציינתי קודם, ברגע שמזהים פעולה שגרתית שמתקשים בה, ורוצים שהילד יהיה עצמאי (שירותים, התלבשות, מטלות בית, חימום מזון במיקרו, ועוד), מנסים להבין באיזה שלב הילד נתקע.
  2. צריך לפרק את הפעולה לחלקים קטנים ככל הניתן, ולכל שלב להצמיד תמונה ומשפט.
  3. ניתן להשתמש בתמונות תת"ח כמו בכרטיסיות שאנחנו מציגים, וניתן לצלם את הפעולה שלב אחר שלב, כמו בדוגמה שנתתי על תפעול המדיח.
  4. מדפיסים את התמונות, ומסדרים אותם בצורה נוחה: כמו בדוגמה בטבלה, בשורה מאוזנת, או טור אנכי. מומלץ להעביר במכונת למינציה.
  5. תולים במקום שבו הפעולה מתרחשת לעתים קרובות. למשל על הקיר בחדר השירותים, על קיר המטבח בסמוך למדיח, או על קלסר שנמצא תמיד בתיק של הילד.
  6. לבוגרים ניתן לייצר משפטים שילוו את התמונות.

איך מלמדים שימוש בכרטיס

עכשיו זה פשוט יחסית. הילד מבצע את הפעולה, ואתם מזכירים לו להסתכל על הכרטיס כדי לוודא שהוא לא פיספס שלבים. למשל אצלי הגדול מרים מכנסים בשירותים לפני שניגב, ואז מתבאס שמגעיל לו במכנסיים. אז תלינו את הכרטיס, וכל פעם שאני רואה שהוא עושה קקי, אני מזכיר לו שיש לידו את הכרטיס. הוא מסתכל, מוודא שלא שכח שלבים, והתהליך יותר נעים ומוצלח עבורו. התמונות עצמם שיצרנו באפליקציית תת"ח ממוסגרות יפה, וכמו מפה, הם מהוות עבורו נקודות ציון לניווט מוצלח דרך הפעולה המורכבת.

ניתן לקרוא על השימוש שלנו בכרטיסי ניווט גם ללמד את הילד איך להתלבש בעצמאות.

ניתן למצוא באתר בקטגורית כרטיסי ניווט את הכרטיסיות שאנחנו משתמשים בהם.

אם תרצו שניצור עבורכם כרטיסיות דומות שלא מופיעות שם, צרו איתנו קשר.

פורסם ב- 3 תגובות

בדרך לעצמאות – איך מתלבשים

כתבה שניה על האתגר בדרך לעצמאות – איך להתלבש ואיך לתת לילד מוטיבציה להתלבש.

התלבשות כוללת בתוכה כמה מרכיבים, כל שלב הוא התפתחות שונה ודורש התייחסות. ילדים שונים מבצעים את השלבים לפי יכולתם ולא בהכרח לפי סדר הפעולות של ההתלבשות.

בחירת בגדים

פעולה מוטורית של פתיחת הארון או המגרה והתמצאות בתוכו, בחירת בגד מתאים לסיטואציה, התאמת פרטי הביגוד מבחינת נראות. כלומר בחירת בגדים זה שלב הרבה יותר מסובך, שדורש יכולת מנטלית גבוהה יותר מלבישת הבגד עצמו.

איך עושים את זה?

מפרקים את הפעולה לחלקים קטנים:

  1. מסתכלים עם הילד דרך החלון, האם עכשיו יום או לילה ( בגדי יום או בגדי פיג'מה).
  2. עכשיו חם או קר? ( כלומר קצר או ארוך)
  3. מציגים את הסיטואציה אליה נכנסים כלומר הליכה למסגרת חינוכית, לגינת השעשועים, למסיבה וכיוצא בזאת. מנסים ולנווט את הילד למה רצוי ללבוש, אפשר אפילו לשאול אותו איזה בגד נלבש?
  4. פתיחה טכנית של הארון והוצאת הבגד תוך כדי דגש על חלקי הלבוש תחתון , חולצה וכו… אני ממליצה לנסות ולשים כל חלק לבוש במקום מוגדר משלו ( מדף, מגרה, כופסא) לתייג אותו אפילו עם תמונה קטנה או בכתב עד שהילד ילמד (תלוי כמובן ביכולות הילד) והכנת הבגד ללבוש או לשים אותו במקום יעודי לבוקר שלמחרת.

התלבשות עצמאית

לבישה טכנית של הבגד- למעשה זו טכניקה שאמורה להשתפר עם הגיל. כדאי להתאים את הטכניקה לרמתו של הילד ולצרכים הפיזיים שלו, להתחיל בישיבה על כיסא (במיוחד עם יש בעיית שיווי משקל או רעד בידיים).

אני השתמשתי בשתי טכניקות שונות עם שני ילדי הבוגרים, אחת מהן התאימה לבן הבכור והתבססה על תמונות בתקשורת חליפית. (ראה פוסט תקשורת חליפית).

צילמנו את הילד לבוש קודם רק בתחתונים וכתבנו מעל – "אני לובש תחתונים", וכך הלאה לכל פריט לבוש, כולל גרביים ונעליים. כל פעם שהוא היה צריך להתלבש, עמדנו קודם מול התמונות שתלינו על הקיר בחדר השינה, והושטנו לו פריט אחד בכל פעם לפי הסדר. היום הוא יודע גם להתלבש לבד וגם לבחור בגדים, אבל עדיין צריך לבדוק בסוף התהליך שהוא עשה אותו כמו שצריך.

בשיטה השניה השתמשתי עם ביתי הנוירוטיפיקלית (והיום אני מנסה אותה על גם בן ה4 שלי שהוא בתפקוד גבוה יחסית). בזמנו היה לה קשה להתלבש ואפילו היה ממש חרדה סביב הפעילות הזו.

יום אחד ישבתי במשמרת לילה שקטה בעבודה וכתבתי לה סיפור. בסיפור הילדה המבולבלת לבשה את הבגדים לא נכון, אחרי כל פריט היה הסבר איך באמת לובשים אותו. הסיפור היה הצלחה כל כך גדולה, שסופר כל פעם שהורדתי אותה בגן וכל ילדי הגן הילדים ידעו לדקלם אותו בעל פה. כמובן שגם היא כמו כל הבנות עברה את התקופה שבה היא לבשה רק שמלות 'של מסיבות' לגן אבל זה יותר קשור לגבולות וזה חברים כבר סיפור לכתבה אחרת.

מוטיבציה להתלבשות

ילדים רבים כן מסוגלים להתלבש אבל הם מסרבים לעשות את זה בעצמם. לדוגמא, אצל בן ה4 שלי, ההלבשה הפכה למבצע צבאי בשנתיים האחרונות, והוא מעדיף להיות ערום.

ניסינו איתו הכל כולל שוחד ואיומים, לאט לאט גילינו שאם נלביש אותו בבגדי ספיידרמן יגדלו הסיכויים שלנו. עבור הבת שלנו הסיפור (מה שנקרא סיפור חברתי) הספיק. עבור הגדול שלנו פשוט עידוד וקריאות איזה ילד גדול וחכם הספיקו. כל ילד הוא שונה ותצטרכו לנסות ולמצוא מה מניע אותו.

ניתן לתמוך בנושא עם מגוון ספרים על התלבשות שכבר קיימים בחנויות הספרים, להתאמן במשחקים שיש בהם חלקי לבוש על בובה כמו סקוצ'י או להלביש בובות שונות , לתת להם להדביק בגדים על דף ועוד…

נשמח לשמוע מכם מה עבד אצלכם, ובכך תוכלו לסייע להורים אחרים בתהליך.

שלכם שירה

פורסם ב- 4 תגובות

בדרך לעצמאות – איך מתקלחים

זהו פוסט ראשון בסידרה על איך ללמד ילדים עם מוגבלות שקשורה בהבנת הוראות לעשות דברים בעצמם ללא עזרת מבוגר.

כשילדים קטנים אנחנו עושים פעולות היגיינה עבורם, רוחצים, מחתלים, וכו'. ילדים "רגילים" לומדים עם הזמן באופן ספונטני או על ידי פרק זמן קצר של התנסות מול ההורה איך לרחוץ את עצמם ואפילו לחפוף שיער. סביב גיל 6 הם ממש נעשים עצמאיים ואפילו ניתן לתת להם לאט לאט להתרחץ לבד.

אצל ילדים עם בעיה בהבנת הוראות, כמו ילדים על הרצף או ילדים עם מגבלה שיכלית התפתחותית, זה לא תמיד קורה באופן טיבעי, ועלינו לייצר להם שיגרה על ידי חזרתיות. לעיתים לאורך שנים מרובות כדי להטמיע בהם את היכולת לקיים פעולות הגיינה בעצמם.

יש ילדים שממש צריכים הכנה על יבש שכוללת סיפור חברתי (סיפור עם תמונות שמדגים את המתרחש), חזרות על יבש, התנסות עד ממש התפלשות לאורך תקופת זמן ממושכת בסבון (ממש כמה חודשים שערב ערב נותנים לו לשפוך בעצמו או בעזרה סבון על הידיים ונותנים לו לחוש את החומר). בזמנו אפילו קניתי להם סבון קצפת כי זה היה להם נעים, אבל גם סבון זול מהסוג שנימכר בגלונים יספיק כי יש סיכוי שבמים יהיה יותר סבון ממים.

אם זה מתאים לכם אפשר אפילו לשבת איתם באמבטיה (כן אפשר גם בבגד ים) כדי להדגים להם ביחד ספוג אצלכם וספוג אצלם איך עושים.

קחו בחשבון שאין מגבלת זמן למתי הם ילמדו את הכישורים האלו ויהיו עצמאיים. חלקם יהיו עצמאיים חלקית, חלקם ילמדו ויוכלו לבצע את כל התהליך לבדם וחלקם אף פעם. העיקר הוא לנסות ולתת להם לחוות חוויה נעימה ככול האפשר. אני השתמשתי בשיר – פזמון רנדומלי שהדבקתי עליו את חלקי הגוף שצריך לשפשף עכשיו.

אם הילד שלכם מוכן להשתמש בספוגית רחצה או אפילו בחתיכת בד מגבת, זה עוזר. אם לא, מיזגו לו מעט סבון בכל פעם לידיים.

מתחילים בקטן. שמים לו מעט סבון בספוג או במטלית ומקציפים. לוקחים את הספוג ומשפשפים בעדינות רק את הידיים. בהתחלה בעזרה ואז נותנים לו לבד לשחק עם זה. בזמן הזה במהירות רוחצים בעצמנו את כל השאר. אפשר גם לשיר לו "אתה רוחץ ידיים איזה כיף" או כל שיר שבא לכם.

מה שחשוב שבכל פעם שמוסיפים עוד חלק גוף אנחנו אומרים את שם החלק בשיר. נגיד היום אמרתי לבן שלי שאנחנו רוחצים את כפות הידיים וגם הדגמתי לו תוך כדי על הידיים שלי . אמרתי לו שרוחצים מבפנים ואת גב היד ואחר כך כשעברנו לזרוע השתמשתי ברוחצים את הזרוע מבחוץ ואז מבפנים ואת בית השחי וכן הלאה.

כמובן שלקח לי שנים להגיע לשלב הזה עם הבן הגדול שלי שהיום הוא בן 7. הוא בתפקוד בינוני, ועד לאחרונה לא ממש הבין הוראות.

הבן הקטן שלי פשוט מסרב לשתף פעולה והוא עוד בשלב של התפלשות בסבון וזה ממש בסדר !

*טיפ להורים עם ילדים שמסרבים להיכנס למים: השיטה "ההודית". בשיטה הזו אנחנו לא מכניסים את הילד לתוך המים . יותר קל לבצע אותה במקלחת.

  1. קחו 2-3 דליים ומלאו במים חמימים שנעימים לילד. קחו כוס או דלי כמו של משחק בחול שיהיה לכם קל לחפוף או לחליפין 2 מטליות אחת למים נקיים והשניה לסבון.
  2. בדלי אחד נשתמש לשטיפה ובאחר לסבון. נרטיב מטלית אחת במים ונוסיף סבון. נעבור על גוף הילד תוך כדי הוספת מים וסבון חמימים מדי פעם. כמובן שפנים עושים בלי סבון. אפשר לעשות חלק של הגוף – לנגב ולהמשיך. אפשר אפילו להתחיל עם ילד לבוש לילדים שגם זה קשה להם.
  3. אחרי שסיבנו חלק מהגוף נשתמש במטלית הנקייה לשטוף את הסבון. או בדלי מים קטן ונייבש את האזור. עובדים מהפנים והשיער ומטה כמובן. אם לא דחוף שיער אז לא עושים.
  4. ניתן בעזרת מבוגר נוסף להטות את ראש הילד לאחור כדי שלא יגעו בשאר הגוף המים.
  5. ניתן לשבת על כיסא בזמן התהליך כדי שיהיה לילד קל יותר.

חוסר רצון להיכנס למים יכול להיות פסיכולוגי – כלומר פחד או רתיעה . אבל הוא יכול להיות על רקע של וויסות חושי – כלומר רגישות יתר למים. כך או כך צריך לנסות ולתת לילד חוויה טובה עד כמה שניתן.

אם יש למישהו שאלה אתם מוזמנים לשאול, גם הערות אם משהו עבד אצלכם ולדעתינו כדי להכניס לכתבה יתקבלו בשמחה. אין נכון או לא נכון בתהליך הזה כל עוד משתדלים לשמור על שיגרה בריאה וחזרתית עבורם והמון אווירה חיובית.