פורסם ב- 11 תגובות

שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה – האם לצאת מהארון או לשמור על המשלבת סמויה

מודעות פרסומת

שנת לימודים חדשה בפתח, ואלפי ילדים יכנסו למסגרת חדשה. רבים מהם הם ילדים עם צרכים מיוחדים, על כל גווניהם השונים. בין אם הילד שלך על הרצף האוטיסטי, חולה באפילפסיה, רגיש לבוטנים או “סתם” לקוי קשב וריכוז, כל ילד עם שונות כלשהי יצטרך להתמודד עם אתגר השילוב. בכתבה הזאת נדבר על הדילמות שאנחנו העלנו בנוגע לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה.

בפוסט שלפנינו נדון בחלק מהאתגרים שאני וחגי עברנו ואיך התמודדנו איתם (בהצלחה או בכישלון).

איך בוחרים במסגרת הנכונה? האם כדאי לשלוח את הילד למסגרת חינוך מיוחד? האם שילוב הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במערכת החינוך הרגילה היא הבחירה שהכי תקדם אותם? ואולי בכלל כדאי ללכת לכיוון של חינוך ביתי?

לכל מסגרת שתבחרו יש לא מעט אתגרים עבור ההורים והילדים בדרך לשגרה מבורכת.

שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה

הנטייה הטבעית של הורה היא לראות את הטוב שבילד. יש הורים שמרגישים שאפשר לעצב את הילד לקריירה מסוימת בלי בעיה.

גם כשמקבלים אבחנה כמו אוטיזם, לא תמיד קל לשחרר את התפיסה שהילד מסוגל להכל. זה פשוט משנה קצת צורה.

כשנבו, הילד השלישי שלנו אובחן, לא היה ממש ברור לנו לאיזה מסגרת לשלוח אותו. מצד אחד הוא מאוד וורבלי וחברותי. אבל מצד שני, הפרופיל הסנסורי שלו, מאוד לא מאוזן.

האבחון של נבו הגיע בגיל שלוש וחצי. כשכבר היה בגן טרום טרום חובה רגיל. כולם הופתעו.

הוא קיבל משלבת, ובהתחלה הרגשתי שזה עובד. חגי דווקא חשב שכדאי להעביר אותו לגן תקשורת. כשהגענו לוועדת זכאות ואפיון, זה נהיה ברור שהמסגרת הרגילה פחות מתאימה עבורו.

מהתקופה שהיה משולב למדנו לא מעט.

יציאה מהארון – מה איך ולמי לספר – תרשים זרימה

כל אחד בוחר מה ולמי הוא רוצה לספר ובאיזה אופן. אך זה נושא שצריך להקדיש לו הרבה מחשבה בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה.

המידע הוא פרטי שלכם ושל ילדיכם. אף אחד לא יכול לחייב אתכם לספר אותו.

עם זאת, יש מספר יתרונות ביציאה מהארון. אלו כוללים בין היתר את שיתוף הפעולה של הסובבים את הילד במהלך היום.

לפני שניגע ביתרונות, נפרק את תהליך זיהוי הבעיה או השוני אליהם נשקול לדבר.

ראשית קחו נייר ורשמו לכם כמה דברים:

  1. רקע רפואי: כתבו לכם את כל הבעיות והאבחנות של הילד.
  2. פרקו כל כותרת כזו למרכיבי ההתמודדות שלה. כלומר, מה צפוי לצוות או לילד ולחבריו בכיתה לחוות – איך זה משפיע על האחר.
  3. רשמו מהם פרטי המידע שרצוי שאחרים ידעו. ואם יש: מה ממש חיוני לאחרים לדעת.
  4. כתבו לעצמכם מה הייתם רוצים שידעו ומה חשוב לכם שישאר פרטי.
  5. תכננו את דרך ההדרכה שתתנו לאוכלוסייה שאתם רוצים שתדע.

דוגמה לשילוב בחינוך המיוחד

  1. לדולב, הבן הבכור שלנו יש: אפילפסיה, אוטיזם ולקות קשב וריכוז. *עריכה 2021: אין אפילפסיה בעקבות טיפול תאי גזע, אך התווספה אבחנה של EOE. בעיה מורכבת וקשה לשילוב בפני עצמה*
  2. הצוות שמיועד להתמודד: צוות חינוך מיוחד של כיתת תקשורת, בבית ספר רגיל. ילדי הכיתה הם ילדים עם אוטיזם (אין מה להדריך אותם בשל קשיי הבנה). הצוות עומד להתמודד עם פרכוסים, קשיי ריכוז וקשיי תקשורת.
  3. הצוות צריך לקבל הדרכה על אפילפסיה וזיהוי פרכוס, על תרופות שהילד נוטל ועל קשיי תקשורת שמאפיינים אותו. חשוב לנו להסביר להם שאנחנו מגבים אותם לכל אורך הדרך ונגיע לבית הספר לסייע בעת הצורך.
  4. חשוב לנו להסביר את מצבו הרפואי בצורה ברורה. ולהדגיש שכדאי להתייחס אל הילד כילד רגיל על הרצף ואת אופיו הנעים של הילד.
  5. דרך ההדרכה – מצגת אפילפסיה לצוות ושיחה דרך אפליקציית זום (לפי ההגבלות שיש כרגע).

דוגמא לשילוב ילדים בעלי צריכים מיוחדים מערכת החינוך הרגילה:

  1. נבו: אובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה במהלך שנת הלימודים בגן עירייה.
  2. צוות הגן, סייעת צמודה, ילדים( בני 3-5), הורי הגן. במקרה שלנו, חבריו לקבוצה אהבו את נבו, אך לפעמים היה חיכוכים. האבחון מסביר את ההתנהגות החריגה. האתגר שלהם להכיל ילד עם התנהגות מעט שונה.
  3. למעשה נעביר שלוש הדרכות שונות:
    • הראשונה לצוות הגן – מהו אוטיזם? מה צפוי הצוות לחוות? איך מתמודדים? מה צריך לדווח להורים (במיוחד עבור צוות שלא נתקל בזה בעבר)? אחרי ההדרכה הראשונה, נתייעץ עם הצוות, האם לספר לילדים בגן ולהוריהם.
    • הדרכה שניה להורים – בגן יש ילד עם אבחנה (ואתם תבחרו בדיוק מה להגיד להם- אנחנו אמרנו שיש אוטיזם). מה הילדים שלהם עומדים לראות בשונה מהרגיל? אם תהיה לו משלבת או לא? אילו שינויים נוספים יהיו בגן (לדוגמה, רמפה לכיסא גלגלים או “מסיבות אוזניות” במקום מוזיקה הרמקולים, וכו’)?
    • השלישית לילדי הגן, במהלך השנה (לפי סיכום עם הגננת). אנחנו בשנה שעברה נכנסנו לגן עם סיפור על ילד אוטיסט. הראנו להם את האזניות מבטלות הרעש. נתנו גם לילדים להתנסות באוזניות. הסברנו שלפעמים צריכים להיות סבלניים אל נבו, ושמותר לבקש עזרה ממבוגר אם הוא מפריע להם.
  4. אם יש אבחנה רפואית יש להדריך בהתאם לכל הפחות את צוות הגן, ולא לפסוח על הסייעת הרפואית. במקרים רבים ההכשרה של הסייעת הרפואית לא מספקת.
  5. דרך ההצגה לרוב שיחה עם הצוות וההורים. עם ילדי הגן לפי שיקול הגננת. יכול להיות שהורי הילדים יעדיפו לספר לילדיהם בנפרד. כדאי להכין להם סיפור חברתי מותאם.

למה למעשה אנחנו בחרנו לצאת מהארון במסגרות החינוכיות?

אני וחגי מאמינים בתקשורת פתוחה, כזאת שמדברים בה כמה שיותר ישיר. לפעמים אנחנו מספרים דברים בריכוך או בזמן המתאים. לרוב אנחנו מעדיפים לגשת ישר לעניין ולספר חדשות קשות כמו להוריד פלסטר.

לדרך שבחרנו יש מחיר. פעמים רבות אנחנו נפגעים מהישירות שלנו. לפעמים בוחרים לנצל את התמימות שלנו. בפעמים אחרות אנחנו נתקלים באנשים שאינם מתורגלים בקבלת ביקורתיות.

בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה יש הרבה הסתגלות של הסביבה. החשיפה שלנו חושפת דעות קדומות. יש אנשים שמתבצרים בדעות הקדומות, הרבה יתגברו עליהם.

אך אנחנו למדנו שכשמורידים את הפלסטר מהר יותר ובגאווה, כך גם חוזרים לשגרה מהר יותר.

כשמסתירים דברים ונותנים להם להתבשל, בדרך כלל יש לכך השלכות קשות יותר. בסופו של דבר, דרך החיים הזאת, היא שהביאה אותנו גם לכתוב ולהנגיש עבורכם את הבלוג הזה.

כל אחד מכם ילך בדרך שלו, וזה בסדר.

להוריד את הפלסטר מהר

הסיבה העיקרית שפתחנו את הנושא מול הורי הגן, היא כדי לקבל את שיתוף הפעולה של ההורים.

למזלנו, כשקיבלנו את האבחנה של נבו, אנחנו היינו כבר שנה שניה בגן שלו. זה גן דו שנתי ואביגייל, הבת שלנו למדה בשנה שלפני. בעצם ביקשנו לאחד גנים, ואישרו לנו שיבוץ משותף.

כשקיבלנו את האבחנה, והחלטנו לחשוף באמצע השנה, כבר היתה לנו הכירות מוקדמת עם רוב ההורים האחרים והצוות.

חלק מההורים הגיבו תגובה רגשית של ממש לחדשות. עצב ואפילו קושי לקבל את החדשות – “אין מצב! הוא כל כך חברותי”.

חלק סרבו להזמין את הילד אליהם לשחק בלי מבוגר (לגיטימי בגיל הזה) ,אבל אף הורה לא החרים אותו.

כל הילדים בגן הרוויחו מזה שהיה להם ילד שונה בגן. הייתה להם חוויה טובה מולו, ברגע שהבינו שהוא שונה. הגננת דיווחה שהילדים ניסו לעזור לו קצת יותר כשהיה לו קשה. היו כאלו שניגשו לבקש עזרה מול מבוגר כשהוא השתולל. היו כאלו שהביאו לו מתנת פרדה כשעזב בסוף השנה את הגן.

מהחוויה שלנו, ומדיווחי הצוות וההורים, עצם החשיפה החיובית לנושא, ואי השארת הילדים בחושך מול ההתנהגות השונה של בנינו, סייעה לשילוב שלו.

אך לא רק הוא הרוויח מהשילוב. הצוות למד מההתנסות, וילדים שישולבו בגן הזה בעתיד יחוו שילוב מוצלח יותר. וגם הילדים שהיו איתו יהיו תומכים טובים יותר במסגרות עתידיות. יש להם ברקע כבר חווית שילוב מוצלחת אחת.

תמיכה בצוות החינוכי

תראו, הילד שלכם הוא קודם כל שלכם. אך למספר שעות לא מבוטל ביום אדם אחר שאינו ההורה של הילד, מקבל עליו אחריות. זו לא תמיד סיטואציה קלה, ובמיוחד אם הילד שלכם סובל מבעיה רפואית, קשיי תקשורת, קשיי ריכוז, וכו..

להיות צוות חינוכי זו אחריות עצומה שאיתה בא עול נפשי לא פשוט.

מי שרוצה שיתוף פעולה עם צוות חינוכי חשוב שיספק להם תמיכה וגיבוי. סך הכל לרוב מדובר באנשים טובים, שבאו לסייע לילד שלכם, והם יסכימו לעבור איתו תהליך רב שעות ומשמעותי ביותר, גם אם לא עברו הכשרה מיוחדת בנושא.

תמיכה בצוות היא רבת משמעות, לא רק עבור הילד שלכם, אלא גם עבור כל ילד כמוהו, שיגיע לידיים של הצוות הזה אחריו. היו סבלנים איתם.

תנו להם מידע זמין ונגיש, בשפה פשוטה, ולא בעלת כפלי משמעות.

תנו להם דפי “שליפים” במקרה של מצב רפואי מורכב (לדוגמה, אפשר להשתמש בדף ההנחיות שלנו להתמודדות עם אפילפסיה). הדפים האלו אמורים לתת להם תרשים זרימה ברור של מה לעשות במקרה של אירוע. (צרו קשר כדי לקבוע מולנו הדרכת אפילפסיה).

תנו להם תחושה שבעת משבר אתם פה עבורם, כדי לתת מענה או שתכוונו אותם אל מי שאמור לספק להם מענה.

קחו בחשבון את הרגשות של הצוות:

יתכן שהם מפחדים מהסיטואציה. זה בסך הכל לגיטימי ומאוד אנושי לפחד ממה שאנחנו לא מכירים (גם אם הם למדו באוניברסיטה על אוטיזם, זה לא אותו הדבר כמו לקבל פתאום ילד כזה).

יתכן שהם לא מעוניינים להתמודד עם הילד שלכם. זה לא לגיטימי, ולא בחירה שלהם. זה השיבוץ שקיבלתם.

עם זאת, הסבירו להם שאתם פה לתמיכה (בעיקר בהתחלה), אבל זה המצב, ויחד תמצאו כלים. הם חייבים לקבל את ההשמה. וודאו בעדינות שברור להם שלא יוכלו להתנער מהילד שלכם!

דאגו לאפשר להם לשאול שאלות על מנת להפיג חששות וליצור מדיניות דלת פתוחה. ניתן לאפשר מידע על ידי מצגת, שליחת מאמר, שיחה וכו’.

קחו בחשבון שמדובר בהסתגלות, ואם היא תעשה בצורה חלקה, ההצלחה תמשיך להתגלגל, גם כשהגננת או המורה תתחלף, כי צוותים מדברים ביניהם. אם יצא לכם שם של הורים משתפי פעולה ונרתמים, אז הצוות יחבב אתכם ויהיה יותר פתוח להיענות לבקשות שלכם, ולצרכי הילד.

על מה לא מוותרים

  1. הילד זכאי למסגרת. זו המסגרת שנקבעה עבורו – זו עובדה שאין לצוות זכות לערער עליה לפני שעבר פרק זמן סביר בתוך המסגרת, והם יכולים להוכיח אחרת.
  2. זכות הילד לקבל מענה נאות: אם זכותו לסייעת -אז צריכה להיות סייעת וכו..
  3. זכותכם לפרטיות: נהלו את השיחה הזו מיד בהתחלה. לי ולחגי אין בעיה להגיד מי ומה אנחנו. לא כולם כמונו, אז אם אתם לא מעוניינים שילדים או הורים ידעו, אמרו את זה בקול ברור. זו זכותכם.
  4. זכותכם לקבל את זכויותיו של הילד באופן מלא לפי זכות כל ילד לחינוך גם כשלמורה קשה: היא לא יכולה להוציא את הילד מהכיתה כל שיעור כי הוא מפריע. אם אנשי צוות אינם משתפים פעולה או מתעמרים בילדיכם, אתם ממש לא מחויבים כלפיהם. דווחו על כך בהקדם.
  5. זכותכם לקבל מידע על תפקוד הילד שלכם בכיתה לפי בקשתכם. אם אין דיווח שותף כמו מחברת קשר או דיווח יומי כשאתם אוספים את הילד בסוף היום, בקשו מהגננת/מורה למצוא את הדרך לדאוג שאתם מיודעים.

שיתוף פעולה הוא דו-סיטרי, ואחד הצדדים החשובים שבו הוא קבלת מידע או חוות דעת מהצוות החינוכי על מנת לקדם את הילד שלכם. יש דברים שההורים לא רואים מהבית.

קחו בחשבון שאם המורה שלכם אומרת שיש קושי מסוים כדאי לבדוק את הנושא. גשו לאבחון במידת הצורך. פיתחו את הנושא מול הילד אם זו אפשרות, ונטרו את הנושא לאורך תקופה .

חינוך מיוחד או שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה?

בחירת מסגרת מתאימה לילד היא החלטה מורכבת. לא מעט ילדים אינם מתאימים בשלמות לאף אחת מהמסגרות השונות. אתם ההורים תצטרכו לבחור במסגרת הסבירה ביותר.

אחד הדברים החשובים בנושא הוא לשמור על ראש פתוח ולשמוע את דעת הצוות על שילוב הילד במסגרת לאחר זמן סביר של הילד במסגרת. אם נראה שהילד מתקדם הבחירה שלכם מתגלית כבחירה מוצלחת ממשיכים איתה. אך אם הבחירה לא מוצלחת, יש לחשב מסלול מחדש. היו פתוחים לכך.

למעשה יש מספר סוגי שילוב

  1. שילוב בכיתה רגילה ללא משלבת כלל: מתאים לילדים בעלי מעט מאוד שונות חברתית ויכולת טיפול עצמית גבוהה מאוד.
  2. כיתה רגילה בליווי משלבת (מכל סוג שהוא): מתאים לילדים בעלי שונות חברתית או רפואית סבירה כזו שמצריכה בעיקר הדרכה קלה והשגחה קלה ולא תיווך מלא כל הזמן.
  3. בכיתת חינוך מיוחד המשולבת בתוך בית ספר רגיל: המפגש הוא בפעילויות בית ספריות והפסקות.
  4. יציאה לשילוב ממסגרת חינוך מיוחד למספר שעות כל יום בכיתה רגילה ובסיוע סייעת צמודה: מתאים לילדים מורכבים יותר כהכנה לשילוב.
  5. מסגרת חינוך ביתי בשילוב ימי מסגרת רגילה: בתאום עם המתי”א

לכל שיטה יתרונות וחסרונות.

צריך לקחת בחשבון בבחירת שיטה בה נעשה שילוב בכמה גורמים נוספים:

  • השילוב המוכל באותו זמן (השנה נכנס חוק בנט הידוע לשמצה- או שיטת הנקודות).
  • הרשות המקומית יכולה להוסיף על השיטה, או לא. (לדוגמה מושמצת אחרת, איגום משאבים: כשנותנים סייעת אחת לשני תלמידים באותה כיתה במקום שתיים על מנת לחסוך בתקציב).
  • כמו כן, גודל התקציב הבית ספרי וטוב ליבו של מנהל המסגרת. המנהל יכול להקצות משאבים נוספים, כמו מורת רוחב שמגיעה לתגבר כיתות, ומוציאה לעבודה בקבוצות קבועות לאורך השנה.

על רוב הדברים האלו אין לנו שליטה יותר מדי. לכן בהיותינו נתונים לחסדי המערכת, כדאי להשתדל לפחות להתנהל באדיבות תקיפה בנוגע לזכויות הילד. למרות שלעיתים רבות, אפילו אני מוצאת את עצמי מתפוצצת מזעם על הסיטואציה.

את מי לא כדאי לשלב בכיתה רגילה:

  1. ילד שאינו מתקשר כלל, בגלל שיהיה קושי לקדם אותו בכיתה כזו. ניתן לשלב ילד שמשתמש בלוח תקשורת, אך רמת השימוש צריכה להיות גבוהה מספיק כדי לתקשר עם ילדים ואנשי צוות. שילוב כזה קיים, אך לא תמיד מומלץ.

2. ילד שאינו מסוגל להתמודד עם שהיה בתוך קבוצת ילדים מסיבות פיזיולוגיות כמו רגישות לרעש, צפיפות של אנשים גדולה, כמות מטלות , ישיבה ליד שולחן – נשלב רק בעזרת סייעת או נבצע שילוב חלקי וברגישות גדולה מעוד לפחות בהתחלה תוך כדאי שאנחנו לוקחים בחשבון שהשילוב עלול להיות לא מוצלח.

3. ילד שמסרב ללכת לשילוב .

איך מתמודדים עם תגובות שליליות מההורים האחרים בכיתה לאחר שיצאתם מהארון מולם

נושא לא נעים לצערי אבל בהחלט יכול לקרות. למזלי יצא לי לחוות אותו בעיקר מהצד. בשנים קודמות בעיקר סביב רגישות לאוכל או אפילו טבעונות אצל ילדים בגנים התעוררה סערה בכיתה.

צורך רפואי מול חברתי: אם יש ילד רגיש למוצר מזון בכיתה עצמה, אין ספק שבאותו רגע, כולם חייבים לציית לנושא. במיוחד עם הרגישות היא לא רק בבליעה, אלא גם במגע, הרחה או אפילו במגע מיד שניה (ילד אחר נוגע במזון המסוכן, לאחר מכן בחפץ, ואז הילד נוגע בחפץ הנגוע).

היו ברורים עם ההורים והצוות על מידת הרגישות. לפני שההורים יודעים סכמו עם המורה האם אתם רוצים שידעו שזה הילד שלכם, והאם אתם צריכים הימנעות מוחלטת מהכנסת המזון לכיתה או רק הימנעות מהבאתו לאירועים בהם חולקים מזון.

דרישה אידאולוגית: בגן בשנה שעברה היו לנו ילדים טבעוניים ממניעים אידאולוגיים של ההורים. ההורים בגן התקשו להכיל את הנושא כי לא היה מדובר בצורך רפואי.

במצב בו יש צורך רפאי יותר קל לסביבה להכיל. אך כשמדובר על אידאולוגיה זה פחות נעים. באופן אישי השנה השתדלתי כשהיה תורי להביא כיבוד – הבאתי כיבוד שמכיל את כולם עם כל הצרכים שלהם. בעיקר כי מדובר בילדים שלא רוצים להרגיש שונה.

אני מאמינה בנאה דורש – נאה מקיים. אי אפשר לדרוש את השוני של הילד שלי לכבד, ושל אחר לא. במקרה של טבעונות, למשל, אין אפשרות להכריח את ההורים האחרים לאמץ את האידאולוגיה במלואה. אין כאן עניין של סכנת חיים או אי-נוחות מסיבה רפואית.

כשמעבירים את המידע בצורה נעימה, לפחות חלק מההורים ישתפו פעולה.

התמודדות מול חששות ההורים והילדים:

הורים מפחדים שילדיהם יחשפו למחזות מפחידים, בין אם לילדיכם יש סוכרת ויש צורך להזריק לו אינסולין, אפילפסיה אקטיבית או אפילו אסטמה לא מאוזנת הורים אחרים עלולים להתנגד לכך שילדיכם בכיתה אם ילדיהם מתוך חשש שלילדם תיגרם טראומה נפשית.

האמת זה די מובן – זה מאוד אנושי לפחד מהלא נודע. עבור ילד זה בהחלט יכול להיות מאורע מפחיד.

צרו דיון פתוח עם הצוות על התמודדות במצבים אלו, וסכמו איתם דרך פעולה בה שאר הילדים יכולים להיחשף לסיטואציה מעט לפי מידת האפשר. זה משרת את ילדיכם ואת שאר הילדים.

הרבה פעמים גם לילדיכם יש צורך בטיפול רפואי בפרטיות. אין לכם כל חובה לשתף את ההורים והילדים במסגרת החינוכית במצב רפואי של ילדיכם אלא אם אתם מעוניינים בכך. לבית הספר אסור לחשוף את ילדיכם ללא אישור בכתב מכם.

מצד שני, מוטב להבין שהורה שלא נחשף לסיטואציות כאלו בעבר, עלול לשדר את חוסר ההבנה והחששות שלו הלאה על ילדיו, הנמצאים מול ילדכם בכיתה. כדי למנוע סיטואציות לא נעימות ככל האפשר, פתיחות מול ההורים בכיתה, עם עושים זאת נכון, תוריד את רמת החששות והם יגלו שזה לא הילד שלהם נשאר אותו ילד (ואפילו צומח), למרות שהם נמצאים בחברת ילד עם צרכים כאלו או אחרים.

הסייעת המשלבת

במקרים מסוימים, ילדכם יהיה זכאי לקבל סיוע של משלבת. למעשה יש 4 סוגי משלבות:

משלבת צמודה אישית

תפקידה של סייעת זו היא להיות זמינה עבור הילד. הילד, הילדים האחרים, וגם הצוות יודעים שהיא צמודה לילד ומה תפקידה. היא אמורה לשלב את הילד חברתית ולאפשר את תפקוד המסגרת בצורה חלקה, ותוך כדי לאפשר לילד לתפקד במסגרת.

זו מטלה קשה מאוד במיוחד בגלל שבמקרה הטוב יש לסייעת ניסיון, אך במקרה המצוי אין לה, והיא רק מחבבת ילדים. משמע, היא זקוקה לכל מעט ההדרכה שניתן לתת. כדאי לדעת שלרוב אין אפשרות למצוא לה תחליף.

משלבת סמויה

זו בעצם סייעת אישית, אך רק צוות הגן יודע שהיא סייעת של הילד. הילד, שאר ילדי הגן, או אפילו ההורים בגן, לא יודעים שהיא של הילד, אלא שהיא סייעת רגילה/כיתתית במסגרת.

המטרה היא לא ליצור שונות של הילד מול ילדי הגן. הסייעת תהיה סמויה במקרה שתבחרו שלא לחשוף את אבחנת הילד לילדי הגן או אפילו במקרים בה הילד עצמו אינו יודע על האבחנה שלו.

סייעת כיתתית

סייעת נוספת בשל ריבוי ילדים עם שונות באותה מסגרת. כלומר מספר ילדים, ולא תמיד עם אותה אבחנה. סייעת כיתתית מצטרפת לכיתה כאשר יש החלטה לאחד משאבים (נקודות זכות לפי הרפורמה הנוכחית).

למעשה בכיתה שבה יש מספר ילדים שמגיעים להם כמות שעות קטנה של סייעת אישית יוותרו על ניצול הנקודות למטרה אישית ויקבלו בתמורה סייעת שמחלקת את תשומת ליבה לכמה ילדים. בנוסף זה מאפשר ניצול של נקודות עבור שעות טיפול במקום סייעת. בוודאי שמעתם זה נקרא איגום משאבים.

סייעת רפואית

סייעת שמיועדת ללוות ילדים בעלי בעיה רפואית על כל גווניה, שמצריכה השגחה או מתן תרופות (כגון אלרגיות, סוכרת, אפילפסיה, וכו’), או סייעת מלווה לילדים משולבים עם נכות גופנית שמצריכה תמיכה סיעודית (כגון יציאה לשרותים), או סייעת לילדים עם חירשות או עיוורון.

קחו בחשבון שהרקע הרפואי שלה הוא דל. לא מדובר באחות או רופא, אלא באדם שקיבל הכשרה בסיסית, ומותר לו לתת טיפול תרופתי מסוים בלבד. רצוי שתדברו איתה, תוודאו מה היא יודעת, ותדריכו אותה בהתאם למה שחסר לה.

לסיכום

שילוב במסגרת בצורה מוצלחת תלוי בכמה גורמים

  1. השגת שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי
  2. תיאום ציפיות לגבי מידע שיימסר ולגורם שיימסר אליו המידע.
  3. תנאי השטח.

כאשר כל הגורמים עובדים יחד יש יותר סיכוי לשילוב. כל אחד מהצדדים צריך להשתדל לבצע את חלקו בעסקה ולשמור על ראש פתוח לשינויים. שילוב טוב הוא רווח לכל הגורמים לא רק בעת השילוב אלא גם להמשך עבור דורות הבאים. זכרו שלכם אין שליטה באנשים אחרים, אתם יכולים רק לקבל את שיתוף הפעולה שלהם.

“מושכים יותר זבובים עם דבש מאשר עם חומץ” ג’ון א. מקדונלד

בברכת שנה טובה ושילוב קל

שירה – אחות התפתחותית, מדריכת הורים, אם לארבעה

נ.ב.

דרכים נוספות לקבל מאיתנו מידע ושירות:

אתם מוזמנים להצטרף לשתי קבוצות הפייסבוק: על הטיפולים בתאי גזע, ולהורות מיוחדת.

ניתן להצטרף לקבוצת הווצאפ שלנו שבה תקבלו התראות על הרצאות ואירועים שאנחנו מארחים.

מוזמנים להצטרף לקורס החדש שלנו: “מדברים על הרצף” שנכתב במיוחד להורים שרק קיבלו את אבחנת האוטיזם.

הבלוג

בלוג הורות לילדים מאושרים על הרצף נכתב על ידי חגי ושירה ריינר, שני הורים לילדים עם צרכים מיוחדים – אוטיזם, אפילפסיה, ועוד. אנו מתמקדים ביסודות של גידול ילדים עם צרכים מיוחדים בישראל, אך חלק ניכר מהתוכן שלנו יהיה רלוונטי ברחבי העולם.

רשימת הדיוור

הצטרפו לרשימת הדיוור כדי לקבל פוסטים חדשים שלנו ישירות למייל!

עוצב באמצעות WordPress.com

פורסם ב- 20 תגובות

איך בוחרים מסגרת חינוכית עבור ילד עם אוטיזם – מדריך הכנה לוועדת זכאות ואפיון

מודעות פרסומת

אז קיבלתם תאריך זימון לוועדת זכאות ואפיון. איך מתכוננים לוועדה? מה קורה שם? האם לבחור גן תקשורת או שילוב? האם יש אפשרויות נוספות?

בכל שנה בסביבות ינואר מתחיל לחץ מסוים. במיוחד אצל הורים שצריכים להכניס ילד ראשון עם אוטיזם לשלב הבא במערכת החינוך.

בתור הורים שעברו כמה וכמה ועדות זכאות ואפיון, אנחנו רוצים לשתף כמה טיפים כדי לעזור להורים שעומדים לעבור זאת בפעם הראשונה.

בואו נתחיל.

איך בוחרים בין גן תקשורת או שילוב לילד עם אוטיזם

כאשר אנחנו לא מכירים את המערכת, זה מאוד מלחיץ. איפה ישימו את הילד? האם המסגרת אליה יגיע היא הנכונה ביותר לצרכים שלו? בפוסט הזה ננסה לענות על השאלות בנושא: איך בוחרים מסגרת חינוכית לילד עם אוטיזם.

באוגוסט 2020 התראיינו בקבוצת הפייסבוק “הורים מדברים ילדים” של אתר אינפוגן. לי גביש ביקשה שנכתוב איך מתכננים ובוחרים מסגרת חינוכית לילדים עם אוטיזם. בפוסט נתייחס לסוגים שונים של מסגרות חינוך לילדים עם אוטיזם בהתאם לגיל.

מסגרות חינוך מגיל 1 עד 18

נדבר בכתבה על:

  • גילאי שנה עד שלוש
  • גן תקשורת
  • גן שפתי
  • חינוך ביתי
  • שילוב בגן רגיל
    • אנשי צוות בשילוב
    • ההורים בגן
  • בית ספר חינוך מיוחד
  • כיתת תקשורת
  • שילוב בבית ספר

גילאי שנה ועד שלוש – חינוך ביתי, מעון שיקומי או שילוב

ילדים שאובחנו בגיל מוקדם יחסית יכולים להיכנס למעון שיקומי-תקשורתי. תוכלו לנסות דרך משרד הרווחה להיכנס למסגרות אלוטף וגנים שיקומיים נוספים.

מעון שיקומי-תקשורתי הוא מסגרת טיפולית מקדמת. נמצאים בו לא רק ילדים על הספקטרום האוטיסטי, אלא גם תסמונות אחרות. המשותף להם בעיות בתקשורת.

אם ניתנת לכם האפשרות, אני ממליצה בחום לבחור במסגרות משקמות כאלו. בגיל הזה המוח הכי גמיש והכי הרבה תועלת תגיע מעבודה ושיקום אינטנסיבי.

לרוב לא בוחרים גן ספציפי אלא סוג מסגרת. לילדי שילוב יתכן שניתן בחירה של גן רגיל מתוך רשימה.

החלופות הן לוותר על המסגרת השיקומית ולהכניס למעון רגיל או להשאיר בבית עד גיל גן. בדרך כלל ניתן לקבל דרך קופת החולים כמה מהטיפולים המשלימים. רצוי לנצל אותם, לא רק כדי לעבוד עם הילד, אלא גם כדי לרכוש כלי חינוך לעצמכם.

גילאי גן ארבע עד שש – גן תקשורת, שפתי, שילוב או חינוך ביתי

לבחירתכם מספר מסגרות לגילאי גן:

גן תקשורת

זו המסגרת עם הכי הרבה שעות טיפול. צוות בגן תקשורת הכי גדול, ועבר הכשרה ייחודית לטיפול בילדים עם אוטיזם.

בגן תקשורת יהיו עד 8 ילדים. (ב2022 החריגו עד 10)

השעות שלו הן בין 7:30-16:45 (בדרך כלל). הוא עובד מרבית החופשים במסגרת קייטנה ובקיץ עד ה15.8.

בגן הילדים יקבלו טיפולים פרטניים , קבוצתיים, חוגים, ארוחה חמה בצהריים, וההורים יקבלו הדרכת הורים על ידי המטפלת הרגשית, שמלווה את הילד שלהם כל השנה.

תשלום לגן הוא עבור סבסוד הטיפולים ולפני הנחה עומד על בן 700-800₪ לחודש (נכון ל2020). זה עדיין זול בהשוואה לטיפול פרטי, כמו קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק, שעומד על בין 250-300₪ ל45 דקות.

יש אפשרות לשלוח את הילד לגן בהסעה.

גן שפה

למרות שלרוב זו לא אופציה שמוצעת, היא אכן אפשרית.

בגן עד 12 ילדים.

אמורה להיות בגן קלינאית תקשורת לכל הפחות. בגן יהיו ילדים עם קשיים שפתיים מכל הסוגים ללא בעית תקשורת. כלומר לרוב לא מכניסים לא ילדים על הרצף האוטיסטי.

צוות הגן כולל גננת וסייעת ששייכות לחינוך המיוחד. הגן עובד כמו בגן רגיל עד השעה שתיים עם אופציה לצהרון. החופש הגדול נגמר בדומה לגן תקשורת.

חינוך ביתי

האופציה הזו קיימת לכל מי שחושב שהוא מסוגל. היא פתוחה לכל הורה. יש תהליך שבו מצהירים שהילד הולך לחינוך ביתי לפי הכללים שמציב משרד החינוך בנושא.

הסיבה שהרבה הורים בוחרים שלא לעשות זאת, בגלל שזה מאוד יקר! למעשה רק שלושה טיפולים בשבוע מסובסדים על ידי קופת החולים. ילדי הרצף האוטיסטי זקוקים לאין סוף שעות טיפוליות.

ההורה למעשה מתחייב בבחירה הזו ללמוד לטפל בילד בעצמו ובכל התחומים. לחליפין אתם יכולים לממן את טיפולים כאלו מכיסכם. בבחירה הזו מין הסתם הורה אחד לפחות משנה את דפוסי העבודה (הפרנסה) שלו, או מוותר על האפשרות לעבוד.

ניתן לבקש סיוע ממשרד הרווחה. בתנאים מסוימים תקבלו שעות סומכת בית.

היתרונות של החינוך הביתי

הרבה הורים שעשו חינוך ביתי אומרים שזו האופציה שקידמה את ילדם הכי הרבה. יתרון בחינוך ביתי מגיע בעיקר מהעובדה שהמחנכים של הילד, הם למעשה ההורים.

ההורים מכירים את סגנון הלמידה של ילדנו בצורה יותר אינטימית מכל מורה או גננת. בחינוך הביתי חלוקת הקשב של ההורה-המחנך היא לפי מספר הילדים, בניגוד ל8-35 במסגרות אחרות.

ההורה-המטפל הוא דמות הכי עקבית בחייו של ילד. מטפלים מתחייבים לשנה ולפעמים גם פורשים באמצע, אך ההורה נשאר שם בכל מצב כמעט.

למשל, אמא אחרי לידה לא לוקחת חופשת מלגדל את ילדיה האחרים.

חינוך ביתי בבית משפחת ריינר

אפילו אני וחגי שקלנו חינוך ביתי לא מעט פעמים, אבל לא חשבנו שנוכל לעמוד בזה מבחינה כלכלית לתקופות ארוכות.

לפחות כאשר דולב ודב היו קטנים היה יותר קל להשאיר אותם בבית. האפילפסיה האלימה והבלתי נשלטת שלהם הפכה את השליחה של שניהם למסגרת ללא פרקטית מבחינה חינוכית.

[עדכון 11.2022] באוקטובר 2022, דב קיבל טיפול דם טבורי והפסיק לפרכס. אם המצב ימשיך כך, יכנס למסגרת חינוכית בשנת הלימודים הבאה. בינתיים יש לנו סומכת בית מדהימה.

שילוב בגן רגיל

זו האופציה היחידה שנותנת לכם לדרג איזה גן מהאופציות שהעירייה נותנת לכם. תלוי בכללים של הרשות המקומית, אתם לא בוחרים סייעת, אלא רק גן.

כמו כן העירייה לא מתחייבת מי יהיה הצוות בגן. כלומר יש פה מספר נקודות שבכלל לא תלויות בכן ומשפיעות על היכולת של הילד שלכם להשתלב בגן.

מעבר לזה קחו בחשבון את המאפיינים הפיזיים של המבנה. למשל, האקוסטיקה בגן של נבו איומה. והוא משתמש באוזניות מבטלות רעש כשהוא מוצף מדי מהרעש.

בנוסף, צריך להכין את הילדים שבגן ולהתחשב ביכולות ההכלה שלהם. לנו השנה היו ילדים מדהימים בגן שהעצימו מאוד את הילד שלנו. צריך גם לקחת בחשבון את יחס הורי הילדים בגן. האם יצאתם או לא יצאתם מולם מהארון.

שיטת הניקוד בשילוב [נכון ל2021]

מלבד זה יש כמובן את שיטת הניקוד ( חוק חדש שנכנס השנה – יום אחד אני ובנט נשב כוס קפה, והאדון יסביר לי מה בדיוק הוא חשב לעצמו כשהחוק הזה נכנס).

אם עד היום היה סל אחיד שכל הילדים זכאים לו מהיום כל ילד מקבל סיוע לפי מספר נקודות אליהם הילד זכאי. ככול שיכולות הילד נמוכות יותר כך הוא זכאי ליותר נקודות. סה”כ יש 9 נקודות כל נקודה שווה 3.2 שעות עבודה של סייעת או 45 דקות של טיפול פארא-רפואי (קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק או טיפול רגשי) בשבוע.

תעשו חשבון זה לא ממש מספיק. להבדיל מ30 שעות סייעת היום. זה נכון שהיום אין אפשרות לשלב את הטיפולים בתוך הגן, אך ההוצאה של ילד עם קושי במעברים, לטיפול באמצע יום הלימודים או הכנסה מאוחרת למסגרת, מוציאה אותו מאיזון.

השנה כל טיפול עבור נבו היה מלווה בקשיי היפרדות, טנטרומים, וקריסה רגשית בחזרה הביתה.

אנשי צוות בשילוב בחינוך הרגיל

המשלבת/הסייעת האישית – אם יתמזל מזלכם תיפלו על משלבת שהיא מוצלחת ובעלת וותק או לפחות מבינה איך לעבוד עם ילדי הרצף. אבל למעשה היא יכולה ( או הוא) להיות גם חיילת משוחררת. זיכרו – אתם לא בוחרים – העירייה בוחרת!

הגננת

גננות חינוך רגיל לא מקבלות הכשרה יסודית בחינוך מיוחד.

לנבו יש גננת מדהימה השנה. היא ישבה ללמוד את התחום כשנבו אובחן. מטלה שבכלל לא נדרשת ממנה על ידי משרד החינוך, ונעשתה בהתנדבות מוחלטת. מאחלת לכולם ליפול על גננת כזאת (אורנה אם את קוראת – תודה) .

קחו בחשבון שלרוב מטלה זו תונחת על הגננת ולא ישאלו אותה.

דברו עם הגננת כמה שיותר מוקדם על ילדיכם ותאמו ציפיות. שאלו אותה מה מקובל עליה ומה לא.

אני חייבת לציין שאורנה מאוד שיתפה פעולה. בסוף, מפני שלא קיבלנו מספיק נקודות בוועדת זכאות ואפיון, בחרנו לא נמשיך איתה בשנה הבאה.

סייעת האם וסייעות משלימות

הסייעות הן גם חלק חשוב בגן. גם הן לא מקבלות הכשרה בתחום החינוך המיוחד (או בכלל לפעמים) בגנים הרגילים. כדאי לשבת גם איתן ולספר להן על הילד ולתאם ציפיות.

הסייעת אם שלנו אימצה את הבן שלנו אליה. אני בהחלט הייתי יותר רגועה ביום שהיא הייתה בגן. אם זאת אני יודעת שנוכחות הבן שלנו שלא היה ממש גמול בתחילת השנה ושעושה ” בעיות” באוכל ממש לא הקלו על עומס העבודה שלה.

הכשרת הצוות

צוות הגן לא קיבל הכשרה מסודרת, וזה הוביל לפעמים למצבים שהם לא ידעו מה לעשות. למשל, צוות לא ידע לזהות אם הילד היה במצוקה של חוסר וויסות חושי, ושזאת הזדמנות טובה למשל לתת לו אזניות שיסננו את הרעש .אנחנו סיפקנו לגן אוזניות והדרכנו מתי לתת לו להשתמש.

אם לילד יש מצב בריאותי מורכב ומסכן חיים, אז בכלל אנחנו נתקלים בכשלים במערכת. מערכת החינוך בכל הסוגים לא ערוכה להתמודד עם ילדים כאלו.

כשדולב אובחן עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי, היינו צריכים להכשיר את הצוות בזיהוי פרכוסים. לוודא שיש לכל אנשי הצוות הכשרה של עזרה ראשונה. ללמד אותם לזהות התקף אפילפסיה, ומה עושים.

יצרתי הדרכה, אותה אני מעבירה לצוותי החינוך פעם או פעמיים בשנה. עכשיו פחות בגלל שדולב כבר לא מפרכס, אבל בהתחלה הצורך היה מאוד גדול. צוותי החינוך מאוד התקשו להבין את חומרת הסכנה.

לאחר שאובחן עם EOE, היה צריך להכשיר את הצוות להתמודד עם ילד אלרגי.

ההורים והילדים האחרים בשילוב בגן – איך ומה עושים?

שאלה טובה.

לנו יש רווחים קטנים בגילאי שלושת הילדים הגדולים שלנו.

אביגייל ונבו חלקו שנה אחת ביחד בגן כך שאת חלק מההורים הכרנו כבר בשנה שלפני. חלקם גם הכירו את נבו.

אז כשקיבלנו את האבחון של נבו במהלך השנה, היה לנו קל יחסית פשוט לספר להם. גם לילדי הגן גם סיפרנו.

הגעתי לגן וקראנו להם סיפור בנושא. אמרנו להם שגם לנבו יש אוטיזם ושצריך לעזור לו לפעמים. הצגנו את הסייעת. הראינו להם, וגם נתנו להם להרגיש ולהשתמש באזניות מסננות הרעש של הילד.

כמו כן לאורך השנה יזמנו פעילויות של קריאת ספרים ועוד בגן, כך שילדינו הפכו להיות מאוד פופולריים. כל זה תרם לתפיסה של הילדים לגבי אוטיזם, והאיר את הנושא באופן חיובי אצל הילדים (ובמקביל אצל ההורים ששמעו על כך מילדיהם).

דחיה חברתית מהלא מוכר

אם זאת, אני בטוחה שיש לא מעט הורים, שיתקשו לקבל את הנושא. גם בגן שלנו אני בטוחה שעדיין יש כאלו, שמרגישים פחות בנוח עם הנוכחות של ילד שונה בגן, ויהססו אפילו להזמין אותו אליהם.

דעו לכם שזה תגובה נורמלית ללא מוכר. זה לא נעים לנו. וזה בסדר להרגיש עלבון, או כעס כאשר חווים דחיה.

אך אם אנחנו רוצים שילדי הגן והוריהם יקבלו את השונה, ויזמינו את הילד למפגש, הפתיחות ושידור של “עסקים כרגיל” בסופו של דבר מוביל למטרה החיובית.

ככול שיכירו אותכם יותר ותציגו את הצדדים המוארים יותר החששות יפחתו.

שם הקוד בשילוב – היו הורים מעורבים ונעימים. הגיעו לגן הילדים שבו הכי הרבה ילדים מהגן נפגשים. ההורים שלהם יראו שהילד שלהם נהנה לשחק עם שלכם, ושהוא לא מפחיד כל כך.

אז לאיפה הילד שלכם שייך?

שאלה מורכבת מאוד. מודה גם אנחנו התלבטנו מאוד. כעיקרון ולפי החוק החדש (2020) ההורה מחליט.

אני חושבת שיש משהו בעייתי בזה. בתחילת הדרך כשאמרו לנו שהגדול ילך לגן תקשורת, כעסתי ושקלתי לערער ולשלוח לשילוב. בדיעבד הבנתי שזה לא היה מתאים ליכולות שלו.

בדיעבד הבנתי שחוסר הניסיון שלי, והצורך שלי להגן על הילד, לא אפשרו לי לראות אותו כפי שהוא. רק אחרי תקופה של למידה והפנמה של האבחנה, ראיתי את המצב האמיתי.

ככול שהילד יותר נמוך על הרצף כך שילוב יתאים לו פחות. למעשה כשמדובר בילד לא וורבלי עדיף להימנע משילוב וללכת לגן תקשורת. ככול שלילד יש יכולות וורבליות יותר טובות או לפחות מתקשר היטב עם תת”ח, כך ניתן לשקול אופציה של גן רגיל ושילוב.

שילוב מתוך גן תקשורת

בגני תקשורת יש אפשרות שיוציאו ילדים לשעות שילוב, בלווי עם צוות מהגן, לגן רגיל סמוך. למעשה אחת הדרישות בחוק לפתיחת גן חינוך מיוחד, היא סמיכות לגן רגיל, לשם מטרה זו.

חשבו האם הילד שלכם מסוגל לבצע פעולות שיגרתיות בצורה עצמאית. למשל, האם הוא גמול מחיתולים, מתרחץ או מתלבש לבד? ככול שיש יותר פעולות כאלו כך שילוב מתאים לו יותר.

חישבו על עצמכם ההורים –

האם אתם מסוגלים לספק לילד טיפולים פרא רפואיים מחוץ לשעות הגן? זקוקים להדרכת הורים רחבה על ידי מי שעובד עם הילד? האם אתם זקוקים למערך תמיכה רחב?

ככול שאתם מסוגלים לספק יותר לבד, וזקוקים לפחות תמיכה, כך שילוב יותר מתאים לכם.

גילאי שבע עד שמונה עשרה: חינוך מיוחד, חינוך ביתי, כיתת תקשורת או שילוב בבית ספר רגיל

מה האפשרויות בגילאי בית הספר?

בית ספר לחינוך מיוחד

כאן יכול להיות שתהיה לכם בחירה. בית ספר שתמצאו כטוב, לא תמיד יהיה ממוקם בעיר אך יש מערך הסעות. בית ספר חנ”מ, הינו המשך ישיר לגן תקשורת. התנאים די דומים רק שלרוב הוא רב שנתי, לעתים גם עד גיל 21 במתחמים צמודים.

כיתת תקשורת בתוך בית ספר רגיל

אתם יכולים לבחור בכיתת תקשורת, עבור ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, המתקשרים וורבלית (לפחות באופן חלקי). לעיתים יגיעו לכיתת תקשורת ילדים שמתקשרים דרך תקשורת חליפית בצורה טובה מאוד (לדעתי וזו רק דעתי פחות יתאים).

כיתת תקשורת היא חלק מהשכבה בבתי הספר באזורכם. כאן לא תהיה לכם בחירה, ותשובצו בבית ספר שבו משרד בחינוך קבע שתיפתח כיתת תקשורת. ניתן לנסות לערער במקרה הצורך.

באורך נס, הצלחנו לבחור עבור דולב בשילוב בכיתת תקשורת. ההחלטה היתה מאוד מורכבת, אך לקראת סוף כיתה א’ נהיה ברור שהקפיצה ההתפתחותית שחווה בעקבות הטיפולים הביולוגיים מאפשרים זאת עבורו.

אם היינו רואים שזה לא מסתדר, כנראה עם כל הקושי, היינו מבקשים לעבור לבית ספר חנ”מ.

שילוב בכיתה רגילה עם או בלי סייעת בהתאם לשיטת הניקוד.

המגבלות של מסגרות אלו דומות לאלו שבגן וכן היתרונות.

אליכם לבחור איך לחלק את נקודות הסיוע שקיבלתם. בקשו מאנשי הצוות שלכם לעזור לכם בחלוקה.

לסיכום

בכתבה ציינו את סוגי המסגרות השונות שניתן לבחור עבור ילדי החינוך המיוחד. כל ילד הוא שונה, לכן ההחלטה לא תמיד קלה. ציינו גם את השיקולים שאנחנו עשינו, בנושא ובנושאים אחרים.

שבו עם בן או בת הזוג שלכם (או כל מי שלוקח חלק ביחד איתכם בגידול הילד), ותעשו חשיבה. הקשיבו לאנשי וועדת הזכאות ואפיון, אך החליטו בעצמכם.

לקראת המעבר בין מסגרות עשו לילדים הכנה רגשית בעזרת כלים מותאמים, כמו סיפורים חברתיים.

בהצלחה והחלטה קלה לכולם.

כרגיל מוזמנים להאיר ולשאול,

שירה – אחות התפתחותית, מדריכת הורים, אם לארבעה

נ.ב.

דרכים נוספות לקבל מאיתנו מידע ושירות:

אתם מוזמנים להצטרף לשתי קבוצות הפייסבוק: על הטיפולים בתאי גזע, ולהורות מיוחדת.

ניתן להצטרף לקבוצת הווצאפ שלנו שבה תקבלו התראות על הרצאות ואירועים שאנחנו מארחים.

מוזמנים להצטרף לקורס החדש שלנו: “מדברים על הרצף” שנכתב במיוחד להורים שרק קיבלו את אבחנת האוטיזם.

הבלוג

בלוג הורות לילדים מאושרים על הרצף נכתב על ידי חגי ושירה ריינר, שני הורים לילדים עם צרכים מיוחדים – אוטיזם, אפילפסיה, ועוד. אנו מתמקדים ביסודות של גידול ילדים עם צרכים מיוחדים בישראל, אך חלק ניכר מהתוכן שלנו יהיה רלוונטי ברחבי העולם.

רשימת הדיוור

הצטרפו לרשימת הדיוור כדי לקבל פוסטים חדשים שלנו ישירות למייל!

עוצב באמצעות WordPress.com