איך אתם רוצים שהילדים יהיו מסודרים, אם אתם לא?!?

"איך אתם רוצים שהילדים ידאגו לסידור חדר המשחקים, כשאתם לא מסודרים?!?"

כך אמרה לנו הפסיכולוגית במרכז לגיל הרך שמלווה אותנו מאז אבחון האוטיזם של נבו.

להגנתינו גם אני וגם חגי בעלי לקויות למידה, והפרעת קשב וריכוז. סדר וארגון זה לא הצד החזק שלנו וזה נאמר בעדינות.

אז מה עושים עם 3 קטנטנים בבית, עם עוד אחד בדרך, ומעט יכולות סדר, כשהילדים שלנו זקוקים לו כל כך?

סידור חדר משחקים בבית עם ילדים עם צרכים מיוחדים

למי שלא מכיר, ללקויי קשב וריכוז הרבה פעמים כל מטלה שקשורה בסדר ואירגון היא סיוט.

אנחנו פשוט לא 'בנויים' לזה.

אנחנו יכולים להתחיל לארגן את הצעצועים שהילדים פיזרו על הרצפה, ואז תוך כדי, עם צעצוע ביד, לשים לב שצריך בדיוק לנקות את הכיריים, ולהתחיל את המטלה הזאת, ואז בזמן שמחפשים את חומרי הנקיון, לשים לב שפח הזבל מלא, ולהוציא אותו לפח. בנתיים הרצפה נשכחה לגמרי, ולא ברור איך קפצנו לסופר לקנות חלב, עם דובי מתחת לבית השחי…

לילדים שלי ובעיקר ילדי הרצף – החיים שלהם ושלוות הנפש שלהם ממש תלויה בסדר וארגון בבית.

סדר יום, הרגלי שינה, ומה שביניהם

זה התחיל בסדר יום. שנים שפשוט לא היה לנו כזה. היום והלילה נשלטו על ידי פעוט מתוסכל נטול כישורי שינה.

הנושא הזה גרם לנו לנסות רק להרדים אותו אחרי 11 בלילה. במקביל, אחותו שקטנה ממנו רק בשנה וחצי קפצה טרמפ ונשארה ערה איתו.

הזוגיות ביני לבין חגי בכלל לא היתה קיימת באותה תקופה.

לקח לנו כ4 שנים וכמות לא מבוטלת של מלטונין (במרשם רופא) כדי להשיג לו"ז שינה סביר.

ואז גילינו מלחמה חדשה – המשפחה שלי, שהורגלה שאני סוחבת את ילדי ערים בשעות האלו, התקשתה להגיע בזמן לארוחות ערב שישי ומסיבות יום הולדת. וכך כל השבוע עבדנו קשה כדי ל'קבע' להם סדר יום, רק כדי שהכל ישתבש כשיגיע שישי.

להגנתם יאמר שרובם גם לקויי קשב ריכוז ולמידה, כך שעבורם זו השיגרה.

להציב גבולות גם לבני המשפחה המורחבת

ואז יום אחד נשברו הכלים. שנינו הרגשנו שזהו הלו"ז שלנו "קדוש".

ובריבים גדולים הודענו לכולם – לא תגיעו (ותתחפפו) בזמן – לא יהיה!

ושיהיה ברור, לארוחת החג הראשונה לקבלת ההחלטה, כשראינו בסביבות שש וחצי שעדיין אף אורח לא נכנס, התקשרנו וביטלנו הכל. זה היה לא נעים בלשון המעטה. אבל זה היה הכרחי.

וזה עבד. בערך…

הלו"ז היומי התקבע ואנחנו נאחזים בו כמו בספר קודש. אבל מה עושים עם הבאלגן הפיזי?

מי צריך לעשות סדר בבלאגן?

"הבית שלי נראה כמו שדה קרב "- מילים שאנחנו אומרים לא מעט.

ניסיתי כמעט הכל – מארגנת בתים שהעיפה לי חצי בית. מנקה קבועה. ניסיון לתייג מיקומים על מדפים עם מדבקה. ניסיתי את שיטת 'מכניסים הכל לארון' – לפחות לא נראה את הבלאגן. אולי זה יעזור?

אז חזרנו לפסיכולוגית ולשאלה שלה. איך אנחנו יכולים לדרוש מהם שיסדרו אם אנחנו לא?

אז ניסינו לסדר איתם. משימה לא פשוטה עם ילדים על הרצף.

בהתחלה זה דרש שניקח את היד הקטנה שלהם, נאסוף איתה מכונית משחק קטנה ונשים איתו בקופסא. אחר כך ניסינו שיר הפעלה בנושא סדר. היו לא מעט איומים (שכמובן לא עבדו), ושוחד בממתקים (שדווקא עבד קצת יותר טוב). ובסוף חזרנו לאותה נקודה. בערך.

ואז נשאלת השאלה –

האם אפשר לגדל ילדים על הרצף האוטיסטי בתוך באלגן?

אז כנראה שתלוי מה הבאלגן ואיך מתיחסים אליו. כדאי לפחות להגדיר יום אחד בשבוע ללהרים אותו. או לפחות לשלם למישהו שירים אותו.

זה קריטי לנסות להחזיק לו"ז של סדר יום קבוע ולדבוק בו. לנסות עד שזה מתקבע. נסו להחזיק לוח שנה עם פגישות מתוכננות.

אבל הכי כדאי לבחור את המלחמה בבאלגן בחוכמה. אני בחרתי לנסות ולהחזיק את מה שאני מסוגלת, הצלחתי להתחייב לסדר יום עבור ילדי, ולא לבית מסודר. את זה אני משאירה ליום סדר אחד בשבוע וכשהכיס מספיק מלא גם למנקה.

והילדים?

אז אנחנו מנסים ללמד אותם. משתמשים בשיר ולפעמים בפרסים (שעובד לא רע).

כשצריך גם מרימים אם היד שלהם את הצעצועים מהריצפה. מעמידים פנים שאנחנו עצובים. מאיימים שכל מה שנשאר על הרצפה ילך לפח ושאר מיני הטריקים.

ואם הם יגדלו להיות באלגניסטים אז לפחות ניסינו.

סידור חדר משחקים בשיטת מארי קונדו

[עדכון 2022]

ואז ראיתי את התכנית של מארי קונדו בנטפליקס. אמרתי לילדים שמה שלא מצית ניצוץ בליבם הולך לפח. בהתחלה היה להם מאוד קשה להבין. ואחר כך לאט לאט הם התחילו לשמור קצת פחות זבל.

זרקתי הרבה דברים מיותרים כשהם לא היו בבית.

מלכתחילה כשיש פחות מה לבלגן, אז יותר קל לנהל את הבלאגן.

חשיבות הסדר בבית לקידום העצמאות של ילדים עם צרכים מיוחדים

תמיד יש בלאגן אצלי בבית. בשלב מסויים דברים נהיו קצת יותר שפויים.

אני וחגי התחלנו להטמיע שיעורים שלמדנו בקורסים של התפתחות הילד או מקריאה באינטרנט. ביחד עם שיטות שאימצתי מגורואיות נקיון כמו מארי קונדו, דברים נראים היום קצת יותר מתוקתקים.

ואז, כשהתחלנו לראות התקדמות בכישורים התקשורתיים של דולב, בהשפעת העבודה שלנו ושל טיפולי תאי גזע, המצב השתנה לגמרי.

שירה – אחות התפתחותית, מדריכת הורים, אם לארבעה

נ.ב.

דרכים נוספות לקבל מאיתנו מידע ושירות:

אתם מוזמנים להצטרף לשתי קבוצות הפייסבוק: על הטיפולים בתאי גזע, ולהורות מיוחדת.

ניתן להצטרף לקבוצת הווצאפ שלנו שבה תקבלו התראות על הרצאות ואירועים שאנחנו מארחים.

מוזמנים להצטרף לקורס החדש שלנו: "מדברים על הרצף" שנכתב במיוחד להורים שרק קיבלו את אבחנת האוטיזם.