פורסם ב- תגובה אחת

אחאות לילדים עם צרכים מיוחדים – אחאות מאושרת – אחות לשלושה מיוחדים

האחות שלהם – איזו ילדה מדהימה.(מילים שאני וחגי שומעים המון. ) משפט שנאמר בחצי הערצה מפי הצוות החינוכי במוסדות השונים. אך לגדל ילדים נוירוטיפיקליים עם אחים מיוחדים, דורש התייחסות מיוחדת גם. בפוסט הזה נדבר על אחאות לילדים עם צרכים מיוחדים. איזה צומת לב צריך להקדיש לילד הטיפיקלי שגם הוא יהנה מילדות מאושרת. (אחאות: קשר משפחתי בין שני אחים או אחיות נקרא אחאות)

אחאות לילדים עם צרכים מיוחדים – איך לגדל ילדים מאושרים לצד אחים על הרצף / אפילפסיה

הבת שלנו, בת ה6, נולדה לבית קצת שונה. כל אחיה הם ילדים עם צרכים מיוחדים, די מורכבים. לפני שלמדה להגיד שוקולד היא ידעה לומר אוטיזם. בגילה היא כבר מומחית באיתור פרכוסים. הילדה שהביאה לבמת קריאה בגן ספר על ילדה אוטיסטית, ובתמימות סיפרה שיש לה אחים כאלו. ילדה שיודעת לתווך לאחים שלה מלידה, וסופגת את המוזרויות שלהם בסבלנות של נזיר טיבטי.

ולילדה שלנו ממש אבל ממש לא קל עם האחאות לילדים עם צרכים מיוחדים.

לגדל לידה בריאה (מינוס דלקות אוזניים של ילדות וזעזוע מוח אחד שהפחיד אותי עד מעמקי נשמתי), לצד ילדים פחות בריאים שדורשים אין סוף תשומת לב ללא הפסקה דורש מודעות, משמעת והקצאת משאבים תמידית.

ללמוד לשים לב באמצע משבר לילד השני

אחד הדברים שצריך לזכור כל הזמן הוא – איך המשבר שמתחולל כרגע משפיע על האח ה"רגיל". וזה בהחלט דורש תרגול. לראות את האח שלך עובר טראומה רפואית שוב ושוב משפיע על נפש הילד. הריחוק מההורים והקשיים שלהם משפיע השפעה גדולה על שאר הילדים בבית.

חשוב לדבר איתם על הנושא, להרגיע, לדאוג לטיפול רגשי בעת הצורך. וצריך לספק להם במקביל לחוויות הלא נעימות, גם חוויות נעימות.

איך מתמודדים מול האכזבה של האח מהאח המיוחד?

אחד הדברים שבתינו שאלה מגיל מאוד צעיר: "למה אח שלי לא אומר שהוא אוהב אותי? למה הוא לא מחבק אותי?"

הצורך שלה בידיעה שהוא אוהב אותה היה ענק.זה היה אחד הדברים שהיא קיבלה לאחר טיפול בתאי גזע מאחיה הבכור. לראשונה התחיל לתת לה (ולאחרים) את אותם סממני אהבה שהיא הייתה זקוקה להם.

סממני אהבה הם חיוניים לכולנו ובפרט אם ילדיכם משתתף בדאגה לאח המיוחד. מה שכמובן יקרה מתוקף היותו בסביבת אחיו באופן טבעי. אם תדאגו לחלופה לכך או לניסיון לייצר סממנים כאלו זה יקל. בנינו הבכור לא דיבר כמעט ובכלל במשך 5 שנים ושמונה חודשים ראשונים לחייו. אחותו צעירה ממנו בשנה וחצי ואחיו צעיר ממנה בשנה וחצי. (3 ילדים ב3 שנים) והיא הסנדוויץ' בתוך שני ילדים על הרצף. בהיותה כזו היא לא מקבלת אח אחד "רגיל".

למעשה מה שעשינו כשהיא ביקשה לקבל חיבוק מאחד האחים שלה זה לקרב ביניהם. כרכנו עבור האח שלה את הידיים שלו סביבה. תימללנו לו את המילים "אני אוהב אותך". יצרנו סממני אהבה בצורה מלכותית, כדי שהיא תקבל פידבק חיובי ממנו.

חשיבות ייצור קשר אחאות טוב בילדות

יצירת משוב חיובי בין אח מיוחד לאח השני הינו חשוב מאוד. זה חשוב במיוחד בגילאים הצעירים בהם נבנים קשרי האחאות. כאשר קשרי האחאות הרגשיים לא טובים בילדות – הקשר בבגרות עלול להיפגע גם. חלק מאחים אלו יצטרכו בבגרותם לקחת חלק בטיפול באח המיוחד. מסיבה זאת כדאי להשקיע משאבים בילדות ולחזק את הקשר ביניהם. אם יהיו קשרי אחאות טובים הדבר יקל על האח לסייע לאחיו . קל לנו יותר לסייע לאדם אהוב מאשר לאדם לא אהוב שנתפס בעינינו כעול. זה הזמן לחזק קשרים בין אחים. לעודד אותם לראות את האנושיות והטוב באח המיוחד. לראות את מה שכל אח תורם "לחבילה המשפחתית".

אנחנו מייצרים להם פעילויות משותפות, כדי שיהיו להם המון חוויות חיוביות בילדות. שיזכרו כמה היו מאושרים ביחד כילדים. לכל אחד יש את הפינות הפרטיות שלו, אך גם יש לוח משותף להציג עבודות מהגן או מיצירה בבית.

קשיים רגשיים

תמיד יהיו קשיים רגשיים, גם לו הייתם ההורים המושלמים. אחאות לילדים עם צרכים מיוחדים מעורר קושי רגשי מיוחד.

תנו לקשיים האלו מקום לאוורור ודברו עליהם עם הילד בהתאם לגילו. לא מעט פעמים אני ובתי מדברות על הקשיים שלה מול הבנים לבדינו. היא מודעת לכך שהם כאלו בגלל שיש להם אוטיזם. יש דברים שהם עושים, לא בגלל שהם לא אוהבים אותה, אלא בגלל שכך הם הגיבו.

קשה לה לחשוב שהם לא יהיו אף פעם כמוה. במקרים כאלו אנחנו מסבירים לה שקשה לדעת אם הם יגדלו ויהיו " כמו כולם" או שלא. אנחנו מסבירים שצריך פשוט להתאמץ כדי לעזור להם. מזכירים לה כל הזמן שבדיוק כמו שהיא גדלה, אז גם הם גדלים ומתפתחים פשוט אחרת ממנה.

מתן לגיטימציה למשפחה עם ילד מיוחד

הסבירו שזה בסדר להיות שונה. כל משפחה שונה וכל אדם הוא שונה מאחרים. כמו שיש משפחה עם הורה אחד, שני הורים מאותו מין, קיימות משפחות עם סוגי ילדים שונים. יש משפחות עם ילדים תאומים, או ילדים רק ממין אחד, ויש משפחות כמונו עם ילדים מיוחדים. לא מעט פעמים ילדים יכולים להרגיש שזה "לא בסדר" שרק להם יש אח "כזה". עצם ההסבר, שאחאות לילדים עם צרכים מיוחדים זה מצב לגיטימי, והפיכתו למצב נורמלי מקל על ילדים. חשוב לזכור שלצד הצורך של כל ילד באופן טבעי להיות ייחודי, עומד גם צורך אדיר להשתלב בחברה ולהיות כמו כל הילדים. עצם ההסבר שהמשפחה שלו היא משפחה " רגילה", למרות הסיטואציה הייחודית, היא חשובה לתפיסה שלו כילד שמצליח להשתלב.

אנחנו נאלצים לא מעט פעמים למחות לבתינו דמעות בעקבות התנהגות שלהם. לפעמים אפילו לפצות אותה בזמן נוסף של אחד על אחד איתנו, קניית גלידה או אפיה משותפת. היא בהחלט זקוקה ללא מעט מילות אהבה נוספות מאיתנו .

כמו כל ילד שחווה חוויה לא נעימה גם אחאים לילדים מיוחדים זקוקים לניחום. מכיוון שלא תמיד ניתן לשנות את ההתנהגות של הילד השני, הרבה פעמים צריך לזכור, למרות שהאח המיוחד לפעמים מתנהג בהתנהגות לא נעימה, האחאי שלו לא אמור לספוג את ההתנהגות ללא ניחום. לא חובה שהניחום יהיה מוצר שנקנה בכסף. למעשה חשוב שהניחום יסייע ברמה הרגשית להתגבר על המצוקה שההתנהגות של הפוגעת.

לדוגמה, הבן הבכור שלנו היה דוחף המון, כדרך להגיד שהוא לא מעוניין בקרבה פיזית לאחרים.

דרך הפעולה שלנו בתגובה:
  • להסביר לבת שלנו על הצורך של אחיה במרחב פיזי בדרך שתאמה את גילה אז.
  • לספק לה דרך אחרת לקבל מה שרצתה. למשל כשרצתה שישתתף איתה במשחק, ייצרנו עבורם פעילות ששניהם יכלו לעשות באותו זמן אחד ליד השני. כך היא תחוש שהוא משחק איתה לפי הרמה המשתנה של שניהם.
  • ניחום כאשר היא חשה פגועה ממנו. זה כולל שיחה על הסיטואציה שהתרחשה, ופעילות הורה וילד משותפת שיכולה לכלול כל דבר שכרוך בהענקת תשומת לב (הקראת סיפור אהוב, ישיבה בחיבוק על הספה או פעילות אפיה וכו..)

טיפול ריגשי בגיל צעיר

כרגע הטיפול הרגשי, בגלל שהיא צעירה, מתמקד בטיפול עקיף כמו חוג ריקוד ורכיבה טיפולית. היא מקבלת זמן הורים בפעילויות של יצירה, אפיה וקריאה משותפת. בזמן הורים אנחנו מדברים על נושאים שהיא מעוניינת לדבר עליהם.

כאשר הם מתבגרים, כדאי לעבור למקורות תמיכה נוספים. למשל, קבוצות אחאים, מטפלים רגשיים כמו פסיכולוגים, תרפיה באומנות ועוד. טיפול רגשי יכול להיות גם בשיחה בין הילד להורה. ניתן להקצות זמן מיוחד באופן קבוע לאוורור רגשות או פעילות תרפויטית כמו יצירה ואומנות לסוגיה, טיול בחוץ ועוד..

זמן התאוורות

טיפול בגיל הבוגר

אנחנו לא מעוניינים שביתנו תרגיש שעיצבו אותה להיות מטפלת עבור אחיה. אנחנו רוצים שהעזרה שהם יקבלו ממנה בבגרותם תהיה מתוך בחירה שלה. לכן אנחנו מתמקדים בחיזוק החיבורים ביניהם עכשיו.

תזכרו שגם אם ילדיכם לא יהיה המטפל העיקרי של האח, בשלב מסוים כנראה תצטרכו להעביר את הסמכות והאפוטרופסות. סביר להניח שהילד ייקח חלק פעיל יותר בגידול אחיו. האחריות תעבור אל ילדינו, והם יקבלו את ההחלטות. ולכן כדאי להמשיך ולתת תמיכה רגשית ולווי גם בגיל הנעורים וגם הלאה לפי הצורך.

להתאוורר מחוץ לבית

אחד הדברים שחשובים לילדים קטנים באחאות לילדים עם צרכים מיוחדים, הוא זמן התאווררות מחוץ לבית, שמקנה להם תחושת    "נורמליות" לכמה רגעים. זמן מחוץ לאינטנסיביות של האחים המיוחדים, ומנוחה מהצורך הטבעי לסייע להם. זה יכול להיות ביקור אצל חברים, שינה אצל סבא וסבתא, בילוי לבד עם הורה או סתם כניסה למקום רק שלהם במרחב הבית.

חברת "שווים" משלהם

אחד הדברים שהכי נפגעו בזמן הקורונה הוא – חברת השווים ( קבוצת הגיל של הילד שלכם בה הוא חלק מילדים כמוהו ושם מתקיימות כל המטלות החברתיות שהילד צריך כדי להתפתח ) אצל רובינו מדובר על מסגרת חינוכית. ילד שאין לו אחים "רגילים" ולוקחים לו את המסגרת החברתית שלו צפויות אי אלו מצוקות רגשיות נוספות.

פינה משלי

כל כך הרבה דברים בבית "מולאמים" לצורך טיפול בילד עם צרכים מיוחדים. לעיתים הסלון הופך להיות חדר טיפולים, הצורה של חדר הילדים משתנה, על המטבח מורכבים מגנים וסוגרים שונים וכו…

חשוב לזכור להכניס פינה עבור הילד הטיפיקלי שלכם שהיא רק שלו. לבת שלנו יש שולחן " נסיכות" רק שלה, ועליו היא משחקת. הוא העוגן הפרטי שלה, ומוקדש רק לה. פינה מיוחדת היא דבר קריטי. זה יכול להיות מגירה, מדף או תיק מיוחד. דבר או מקום שמאפשר להיות "אני עם עצמי". משהו פרטי לילד בעולם, בו חלק מעצמו מוקדש כבר בגיל צעיר לאדם אחר, ולו רק בכך שהוא צריך להתכופף עבור הצרכים של האחר (דבר שממש אינו קל עבור ילדים).

"פינה מיוחדת" הינה שיטת איפיון מרחב פרטי וטובה עבור כל ילד . כדאי לייצר אותה גם עבור  ילדים עם צרכים מיוחדים בדרכים שונות . כשילד מגיע לגיל בו פרטיות חשובה לו, ( עבור כל ילד זה מגיע בשלב אחר) אחת הדרכים לאפשר לו פרטיות היא הקצאת "פינה מיוחדת". לבן הבכור שלנו ( היום בן 7) יש מזוודה קטנה בה הוא שם את החפצים החשובים שלו ( כרגע משחק הרכבה שהוא אוהב במיוחד). זו הדרך עבורו להצהיר – "זה שלי"!

רק שלה

לסיכום

להיות ילדה באחאות לילדים עם צרכים מיוחדים, אינו מצב פשוט. צריך להתאמץ לתת לה את המקום שלה. לא להפוך אותה לשקופה בגלל שאין לה צרכים מיוחדים. גם לה מגיע ילדות מאושרת.

אם זאת, כאחות לילדים עם צרכים מיוחדים, ניתנים לבת שלנו אין ספור כלים להתמודדות בעולם, שאין ספק שלא היו ניתנים לה בכל דרך אחרת. יכולת החמלה, הכלת האחר, יכולת להמתין ולדחות סיפוקים, והיכולת "לשמוע" את צורך של האחר, גם כשאינו מדבר, מאוד מפותחות אצלה.

כל הדברים הטובים האלו, מגיעים עם מחיר רגשי שיש להתייחס עליו. יש לא מעט קשיים למצב המיוחד הזה. הרצון לפעמים להיות בעדיפות ראשונה אצל ההורים צריך מדי פעם להתממש. לכל ילד יש צורך לזמן עם ההורים, לחום ואהבה ותחושה שיקבלו אותו בכל מצב ויראו אותו.

צורך טבעי כל כך אצל כולנו, לעיתים נדחק מעט הצידה.

במשפחות כמו שלנו, על ההורים לעשות מאמץ מודע, לקחת בחשבון את הקשיים הצפויים במצב הייחודי שנוצר, וליצור מקום בריא רגשית להתפתחות הילד במשפחה עם אחאות לילדים עם צרכים מיוחדים.

 

פורסם ב- 9 תגובות

איך ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים

לאחר שהתאוששנו מהרגשות הקשים שחווינו בקבלת אבחון האוטיזם של בננו הבכור, ולאחר מכן אפילפסיה, הגשנו ניירת, קבענו תורים וטיפלנו בכל הביורוקרטיה. השלב הבא היה למצוא מסגרת חינוכית מתאימה, וטיפולים משלימים. תוך כדי התהליך, הבנו שיש מחסור לא קטן במשאבים. קשה למצוא אנשי מקצוע כמו קלינאית תקשורת. אם כבר מוצאים קלינאית, אז היא רוצה 400ש"ח במזומן, ל45 דקות שלא ניתן לקבל עליהן החזר מביטוח קופה. הבנו שכדי לתת לילד את המענה הטוב ביותר, נצטרך ללמוד בעצמנו איך לעבוד עם צרכים מיוחדים, כדי לקדם אותו לחיים מוצלחים ומאושרים ככל שניתן.

ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים

לשנינו היה יתרון מסוים, כשהגענו לשלב שבו אנחנו צריכים ללמוד כלים חדשים, לעבודה עם הצרכים המיוחדים של ילדינו. חגי כבר היה מורה בחינוך הרגיל כמה שנים, ורכש ידע תאורתי בתואר הראשון. אני התחלתי הכרתי את עולם הצרכים המיוחדים כבר מגיל צעיר. ובכל זאת המעבר להורות, ואחר כך להורות לילדים עם צרכים מיוחדים, דרש מאיתנו שינוי למידה אינטנסיבית של המצב החדש.

סבא שלי, ססיל דיטש ז"ל , היה איש מאוד משכיל. אחד הדברים שהוא לימד אותי, היה שעליי ללמד את עצמי את כל מה שרק נראה לי שאי פעם אצטרך בכל דרך אפשרית. כשהתחלתי להתעניין בלהיות אחות בגיל עשר הוא מיהר ולקח אותי לעזור לו בפעילויות הצדקה שביצע בבית חולים אלי"ן לילדים שסובלים מכל מיני בעיות רפואיות ונמצאים בשיקום. שם לראשונה נחשפתי לעולם של ילדים עם צרכים מיוחדים והבנתי לראשונה שהעולם שלנו הרבה יותר מורכב. אחרי הרבה שנים הבנתי שהעבודה שלו עבורם באה מכך שהוא בעצמו היה אח לילד מיוחד שניפטר בנערותו.

סבי היה האדם הראשון שלימד אותי לכבד את הילדים והבוגרים האלו. יחד עם סבתי הם דאגו שאראה אותם שוב ושוב ואבין לנפשם. הוא למעשה שתל את הזרע לכך שהיום אהיה מסוגלת לראות הרבה מעבר לקשיים של הילדים שלנו. דרכו למדתי להסתכל מעבר למה שנימצא על פני השטח. אם רק נרכוש מספיק ידע והשכלה, נוכל ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים. איך להיות הורים לילדים על הרצף האוטיסטי או כל קושי אחר. הורי לימדו אותי שאין גבול לדמיון, וכיצד לתעל את הדמיון הזה למעשים. אני וחגי למדנו יחד כיצד ללמד בכוחות עצמינו את הילדים שלנו לחיות לצד הקשיים שלהם ולהתגבר עליהם. בכתבה הזו אנסה להסביר איך למדנו לעבוד עם הילדים שלנו. אסביר איך אתם יכולים ללמוד וללמד את עצמיכם לעבוד בכוחות עצמיכם. אין צורך בציוד יקר, אלא עם מה שיש לכם בבית. תוכלו לעזור לילדים שלכם בעצמכם ללמוד לתקשר ולתפקד לבד.

איפה ניתן ללמוד לעבוד עם צרכים מיוחדים תקשורתיים

על שלושה אנשי מקצוע מתקיים עולמו של הפעוט על הרצף.

קלינאית תקשורת

אותה חד קרן חמקמקה ויקרת ערך, כשמשיגים כזו צריך לשמור עליה מכל משמר. מאוד קשה להשיג אחת כזאת במימון הקופה. במיוחד היום, שהרפורמה בתקצוב השירותים המשלימים, לא מאפשרת לקבל החזר, לצערי כמעט אף פעם. אני לא הצלחתי במשימה הזו. לכן נאלצנו ללמוד איך לעבוד על חיזוק התקשורת בעצמינו. ( ראו ערך תקשורת חליפית) .

לימדו על איזה סוגי תקשורת חליפית יש, בדקו איזה עובדת הכי טוב עם הילד שלכם על ידי ניסוי בשטח. נסו כמה שיטות במקביל, אך שימו לב לא להציף את הילד.

למדו כיצד לעבוד על הגיית מילים וכיצד לפרק אותן לילד כדי שילמד להגות אותן. ניתן להשתמש בקלפי תמונות בתהליך, לימדו מהי שפת גוף ואיך ללמד אותה. לימדו לפרק סיטואציות חברתיות.

קלינאות תקשורת הינו תואר ראשון עם תנאי קבלה קשים. מינימום 700 בפסיכומטרי, לכן יש בארץ מחסור עצום בקלינאיות. בדרך כלל הקלינאיות תפוסות בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים, כי אנחנו לא רוצים להוציא את הילד מהמסגרת באמצע יום הלימודים. רוב ההורים לא יכולים להוציא את הסכומים האדירים שיכולות הקלינאיות הפרטיות לבקש בעקבות המחסור. זה התחום שאנחנו הכי נדרשים ללמוד בעצמנו.

מי מלמד אתכם?

צוות חינוך מיוחד במסגרת, קורסים להורים, סרטוני יוטיוב בנושא, קורסי שפת סימנים או סרטונים ותוכניות שפת סימנים (לינק ממומן). כל אלו דרכים לגיטימיות ללמוד איך לעבוד עם הילד. אם תצליחו למצוא קלינאית תקשורת בקשו ממנה תרגילים לבית. נסו לעבוד מספר דקות כל יום.

מרפאה בעיסוק

כל פעולה מוטורית, החזקת עיפרון, משחק משותף, פענוח סיטואציות חברתיות אלו נחלתה של המרפאה בעיסוק. לנו היה מזל עצום. ורותם סידו המרפאה בעיסוק שלנו נתנה לנו בשנים האחרונות אין סוף תמיכה ועזרה ללמוד איך לעבוד בעצמינו עם הילדים. גם ממרפאה בעיסוק טובה, ניתן לצפות מחירי עתק, על עבודת הקודש שהיא עושה. מאוד קשה לתת מענה עצמאי לתפקיד שהיא ממלאת, ובכל מקרה, מרפאה טובה תדריך אתכם איך לעבוד. היא תיתן לכם כלים שתוכלו להמשיך איתם לעבודה עצמאית עם ילדכם.

חשוב מאוד לקחת את השיעורים שמעבירה המרפאה בעיסוק ולתרגל בעצמכם עם הילד.

מי מלמד?

צוות הגן, קורסים, למידה עצמית ממאמרים וספרים, צפיה בסרטוני הדרכה, צוות הגן, מרפאה בעיסוק תוך כדי עבודה.

מנתחת התנהגות

אשת המכ"ם , האדם שאמור לעזור לכם להבין מה הקשיים של הילד שלכם ואמור לכוון אתכם לכיוון הפתרון.

מי מלמד?

קודם כל אתם – צפו בילד ונסו להבין מה קשה לו. עם הזמן תלמדו לאתר קשיים בעצמכם. עם זאת, מומלץ מדי פעם, לפנות לצוות הגן או למנתח התנהגות פרטי. מהם תקבלו נקודת מבט חדשה על התנהגויות שלא הצלחתם להבין בעצמכם. אנחנו נפגשנו עם מנתחת ההתנהגות בגן התקשורת אין ספור פעמים ונקודת המבט של המנתחת, שרואה את הילד בגן היתה מאוד מעשירה.

העשרה עצמית

שווה לכם ההורים ללכת ללמוד קורסים קצרים שקשורים בקשיים הספציפיים של הילדים שלכם. הרבה מכונים היום מציעים קורסים להורים וקורסים מקצועיים קצרים כמו ניתוח התנהגות, מדריכי סנוזלן, ABA ,DIR, ועוד. עלויות הקורסים נעות בין 1000-5000₪ ובסופם אתם מקבלים כלים משמעותיים שיסייעו לכם לעבוד בעצמכם עם ילדיכם.

דרך נוספת לרכוש השכלה היא ללכת להרצאות ולקרוא מאמרים בנושאים הרלוונטיים.

בYouTube ישנם המון חומרים בסיסיים, מהם ניתן ללמוד כלים שישרתו אתכם מבלי להיכנס לקורס מלא. ניתן למצוא גם קורסים ממש מלאים, בעלויות קטנות או אפילו בחינם. קורסים הממומנים על ידי עמותות כדי לתת להורים כלים שלדעתם יטיבו את חייהם של ילדים עם צרכים מיוחדים. לדוגמה, קורס מנתח התנהגות (באנגלית).

למידה מתוך חיקוי – עבודה כשוליה

אם בחרתם להוציא כבר כסף עבור מטפל בקשו לצפות בשיעור ותרגלו ביחד עם המטפל עבודה עם הילד, בקשו שיעורי בית ובצעו אותם. כך במקום לשלם על מספר שעות בשבוע של טיפול תשלמו על שעה בודדת ותעבדו עם הילד כל השבוע. לאט לאט תצברו ניסיון ותזדקקו למטפלים חיצוניים פחות.

בתמונה למטה, אנחנו עובדים עם הבכור, בעקבות שיעור דומה שהיה לו עם המרפאה בעיסוק.

מתי עובדים עם הילד?

למעשה יש שני מצבים בהם עובדים עם ילד על הרצף.

עבודה יזומה

הכוונה בעבודה יזומה היא זמן קבוע, עם תכנית או מטרה. אנחנו ננווט את הילד לזמן עבודה הדומה לשיעור או חוג. לדוגמה, ישיבה ליד שולחן ועבודה תקשורתית, בעזרת משחק קופסה או משחק השחלה. לוקחים חרוז ומבקשים מהילד לומר איזה צבע החרוז או מילת קוד כמו – " תני לי" כדי לקבל מכם את החרוז.

בתמונה למטה הבן שלנו בחדר הטיפולים בבית עובד על שולחן מאולתר עם משחק שהביאה במרפאה בעיסוק . זה בדיוק הזמן לקבל במקביל לשיעור גם הנחיה.

משתמשים במגוון משחקים כדי לעניין את הילד ולהפיק מצבים בהם ניתן להפיק שפה

עבודה מזדמנת

עבודה מזדמנת היא ניצול כל אותם מקרים מזדמנים שקורים בחיי היום יום. היא למעשה החלק מאוד משמעותי בדרך לקדם את הילד שלכם. לדוגמה, ילד רעב שניגש למקרר להוציא מאכל. ניגש אחריו וננסה להוציא ממנו מלל או ג'סטה כדי לעזור לו לתקשר את מה שהוא רוצה או את הבחירה שלו. כדאי גם לשמור ליד המקרר כרטיסיות תקשורת לאוכל, אם תבחרו להשתמש בשיטה זו.

עבודה מזדמנת היא למעשה ניצול הזדמנויות, לחיזוק הקשר שבין תקשורת יעילה לבין תוצאה, במצבים אותנטיים. כאשר הילד מקבל חיזוק חיובי על תקשורת יעילה, הוא ירגיש יותר בטוח להשתמש בה שוב. למשל, "הצבעתי עם האצבע על התמונה של החטיף, ואז קיבלתי אותו. אנסה זאת שוב בפעם הבאה שאהיה רעב".

חשוב שכל הורה ילמד איך לעשות את הסוג המסוים הזה של עבודה תקשורתית, כי זה לימוד בצורה טבעית יותר. הרי לימוד מלאכותי של תקשורת, בתוך חדר או ליד שולחן זה לא משהו שילדים "רגילים" עושים. ילדים לומדים תוך כדי התנסות. ילדי הרצף אינם שונים הם פשוט זקוקים ללמוד בצורה שונה ורבת תיווך.

אם אתם מתקשים ללמוד כיצד לנצל הזדמנויות כאלו, פנו למסגרת החינוכית או לאנשי המקצוע שמלווים אתכם. בקשו הנחיה איך לזהות מצבים ולנצלם לעבודה. בהתחלה לא תמיד קל להוציא תקשורת מהילד . אל תתייאשו ותמשיכו בעדינות לנסות. הדגימו לילד בעצמכם.

דוגמה:

ילד נראה רעב.

גשו איתו למקרר תגידו בקול את שם הילד למשל: "שחר רעב. מה שחר רוצה לאכול?" ואז תגידו את שם המאכל החביב על הילד תוך כדי הצבעה עליו . "שחר רוצה לאכול ענבים." ניתן להוסיף כרטיסיה של המאכל האהוב ולשים את יד הילד עם המאכל. מיד לאחר מכן תציעו לילד את המאכל.

לסיכום

צריך להשקיע זמן ומאמץ ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים, כדי שילדנו יתקדמו בצורה הטובה ביותר. במאמר שפורסם באתר "שווים", ניתן לראות בצורה מאוד ברורה שהעבודה שלנו עם הילדים מאוד משמעותית. אם אנחנו רוצים ילדים מאושרים, נצטרך להשקיע בהם לא רק משאבים חיצוניים, אלא בעיקר את זמננו האישי. על ידי השקעה בהשכלה ולימוד על איך ללמד את ילדנו לתקשר, נוכל להיות חלק משמעותי יותר בחיים שלהם, ולספק להם מה שהם באמת זקוקים לו. מורה לחיים. זה התפקיד שלנו בחיים של כל ילדינו. מלבד לספק להם חום ואהבה, מקום בטוח בעולם , אנחנו ההורים שלהם גם המורים הראשונים שלהם.

לימודים מהנים

שירה

פורסם ב- 3 תגובות

איך ללמד ילדים עם צרכים מיוחדים עצמאות בעזרת כרטיסי ניווט ויזואליים

כדי שהילדים שלנו יהיו עצמאיים, הם צריכים ללמוד מיומנויות מורכבות. לעיתים אנחנו המבוגרים שוכחים כמה מורכבת פעולה שאנחנו עושים באופן אוטומטי. כדי ללמד ילד פעולה המורכבת מכמה שלבים, צריך לפרק את הפעולה לחלקים שהילד מסוגל להבין. כאשר יש לילד בעית זיכרון, ארגון, קשב, או תקשורת – ההקניה נעשית מורכבת יותר. כרטיסי ניווט מקלים על ההורה ללמד את הילד את סדר הפעולות בצורה חזרתית וקבועה. העזרים החזותיים גם מאפשרים ללמד ילד שלא קורא, וגם כאשר יש לקות תקשורתית. בפוסט הזה נסביר איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים. נלמד גם איך להשתמש בהם כדי ללמד ילדים להיות יותר עצמאיים. אנחנו משתמשים בכרטיסי הניווט כסוג של תקשורת תומכת וחליפית.

איך ללמד עצמאות – פירוק פעולות מורכבות

ללמד ילדים פעולות יום יום, מטלות בית למשל, לא תמיד פשוט. הם רוצים לעשות את זה בדרך שלהם.

רוב הילדים מסתכלים על אנשי חיקוי (הורים, גננת, חברים לגן, וכו') , ומנסים לעשות כמותם. לפעמים הם מפספסים שלבים חשובים בפעולה, כי ללמוד מחיקוי לא מספיק עבור פעולה יותר מורכבת.

אצל ילדים עם אוטיזם, לפעמים יותר קשה ללמד פעולה מורכבת. כחלק מהלקות התקשורתית הם אינם מבצעים חיקוי כמו שצריך. ולפעמים ההסבר המילולי לא "מדבר" בשפה שלהם.

ילדים עם לקות קשב, לפעמים לא מצליחים בפעולות "פשוטות", כי מאבדים את רצף המחשבה. הם לא זוכרים לבצע את פעולה א' לפני ב', וב' לפני ג'. כשהם נגשים לפעולה מהאמצע, זה מתסכל אותם. הפעולה שרצו או היו צריכים לעשות לא התממשה.

ניקח דוגמה, פעולה פשוטה כמו ללכת לשירותים. כביכול פעולה מאוד פשוטה, אך בעצם מורכבת מהמון שלבים.

  • צריך לפתוח את האור
  • לפתוח את הדלת
  • להוריד מכנסיים
  • להוריד תחתונים
  • להתיישב
  • לעשות צרכים
  • לנגב את הטוסיק
  • להרים תחתונים
  • להרים מכנסיים
  • להוריד את המים
  • לשטוף ידיים
  • לסגור אור
  • לסגור דלת

חלק מהפעולות האלו, מורכבות גם הן. איך לנגב את הטוסיק, ואיך לשטוף ידיים. זה נראה לנו פשוט, כי אנחנו שוכחים כמה קשה היה לנו ללמוד את כל הפעולות בסדר הנכון כשאנחנו היינו קטנטנים.

ניתן להשתמש בכרטיסיות ניווט ללמד כמעט כל פעולה. מהליכה לשירותים ועד קיפול כביסה.

איך לזהות פעולות הדורשות להכין כרטיסי ניווט

לפני שנסביר איך להכין כרטיסי ניווט, צריך להחליט איזה פעולות דורשות תמיכה חזותית.

אם אנחנו רואים שיש לילד קושי שחוזר על עצמו, בלמידה של פעולה חוזרת, כדאי לבחון מה הבעיה, ולנסות לפשט אותה. לפעמים צריך ללמד רק מרכיב אחד מתוך הפעולה המורכבת, כמו איך לנגב את הישבן. לפעמים צריך ממש לשנות את שיטת הלימוד כדי לדבר בשפה שהילד מבין.

במהלך לימודי הוראה, אחד הקורסים שלמדי היה אבחון לקויות למידה. שם למדתי את שיטת הפירוק של פעולות מורכבות. למדנו גם איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים.

בשיטה זאת אנחנו נותנים תמיכה ומלמדים עצמאות בפעולות שהיו מורכבות מדי לילד. אנחנו נבצע פירוק פעולה מורכבת לכל השלבים הקטנים, בהתאם לצורך של הילד, והצגתם לילד באמצעות תמונות.

בתמונה למטה ניתן לראות את כרטיס הניווט לשירותים שתלוי אצלנו בבית.

כרטיס ניווט לשירותים

ניתן לראות בדוגמה, שהפעולה מוצגת בצורה ויזואלית. רשמנו מספרים על הפעולות שיהיה קל יותר לעקוב אחרי סדר נכון. אם יש מקום, ניתן לגזור את התמונות ולסדר אותן בתור או שורה. זה מקל על הילד להבין את סדר הפעולות מהתחלה לסוף.

ראינו שבעקבות השינוי, יש שיפור אצל ילדנו, אבל הוספנו לגרסה חדשה יותר עוד פעולות שהיו חסרות בביצוע (לסגור את הדלת אחרי שנכנסים, לשים סבון, ולשטוף).

שיטה שמתאימה גם לבוגרים תקשורתיים

לאחרונה היתה לי שיחה בפייסבוק, עם אוטיסט בוגר. הוא תקשורתי רק בהקלדה, וגר בהוסטל.

הוא התלונן שהמדריך שלו חוזר ומתלונן, שהוא "לא מבין איך הוא לא מצליח להפעיל מדיח. זאת פעולה כל כך פשוטה."

הוא פשוט עומד מול המדיח חסר כל מושג מה לעשות עם זה. הצעתי לבחור, שיבקש מהמדריך, לצלם כל שלב של תהליך הפעלת המדיח ויתלה את כרטיס הניווט ליד המכשיר. אם אנחנו אומרים למישהו שוב ושוב "איך אתה לא מצליח לעשות פעולה פשוטה כל כך" כנראה שעבורו זה לא פשוט, בלי קשר לגיל.

כרטיסיות ניווט מתאימות לכל אדם בעל קושי בהבנת הפעולה. החל מילדים ועד לקשישים עם מחלות דמנציה או אפילו עובדים במשרד שמתקשים להפעיל את מכונת הקפה.

כרטיסי ניווט הם מתכון או הנחיות

תחשבו על רהיטי איקאה. האם אתם יודעים איך לבנות כיסא חדש מבלי להסתכל בדפי ההנחיות? האם ההנחיות מדברות אליכם, וקל לכם לתפעל את התהליך? או שאולי דפי ההנחיות לא מדברים אליכם, ותמיד תבקשו ממישהו אחר לעזור בבניה?

רוב האנשים לא יכולים לבנות רהיט חדש בלי ההנחיות. צריך להשתמש ב"כרטיס הניווט" (דף ההנחיות) שמגיע עם הרהיט, ומצליחים להרכיב אותם. מי שצריך עזרה בהרכבה, זה כי ההנחיות הוויזואליות לא מדברות בשפה שלו.

דוגמה נוספת מעולם המבוגרים היא בישול. לדוגמה, האם ניסיתם פעם להכין עוגה מהזיכרון וזה לא יצא טוב? המתכון מפרט את כל המרכיבים, וסדר הפעולות שצריך לבצע כדי להכין עוגה טעימה. בספרי בישול לילדים ניתן לראות ייצוג של סדר הפעולות במתכון בתמונות.

איך ללמד עצמאות לילדים עם בעיות קשב וריכוז

כפי שציינתי, השיטה פותחה עבור תלמידי קשב. הורים לתלמידים כאלו יכולים לשמוע מהמורה שוב ושוב: "קשה לו להתארגן לשיעור". זו פעולה "פשוטה" שחוזרת על עצמה והרבה תלמידים מתקשים בה.

אם התלמיד קורא טוב, הכרטיס לא חייב להיות ויזואלי, אך זה מקל על תלמידים עם דיסלקציה למשל גם מאוחר יותר.

מפרקים את הפעולה:

  • מתיישבים
  • מכניסים לתיק כל מה שעל השולחן ולא נדרש לשיעור
  • מוציאים את הספרים, המחברות והציוד הנדרש לשיעורים הבאים עד הפסקה.

סביר להניח שזה מספיק שלבים, אך אם המורה מציינת שהוא נתקע בין שלבים מסוימים, מייצרים כרטיס ניווט יותר מפורט.

דוגמאות נוספות לילדי קשב: שיעורי בית, מושגים במתמטיקה, ביצוע מטלת מקוונת, בעיות מילוליות.

כאן ניתן למצוא מאגר מצויין לכרטיסי ניווט לימודיים.

איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים

  1. השלב הראשון הוא זיהוי הפעולה המורכבת מדי. ברגע שמזהים פעולה שגרתית שמתקשים בה, ורוצים שהילד יהיה עצמאי (שירותים, התלבשות, מטלות בית, חימום מזון במיקרו, ועוד), מנסים להבין באיזה שלב הילד נתקע.
  2. צריך לפרק את הפעולה לחלקים קטנים ככל הניתן, ולכל שלב להצמיד תמונה ומשפט.
  3. ניתן להשתמש בתמונות תת"ח כמו בכרטיסיות שאנחנו מציגים, וניתן לצלם את הפעולה שלב אחר שלב, כמו בדוגמה שנתתי על תפעול המדיח.
  4. מדפיסים את התמונות, ומסדרים אותם בצורה נוחה: כמו בדוגמה בטבלה, בשורה מאוזנת, או טור אנכי. מומלץ להעביר במכונת למינציה.
  5. תולים במקום שבו הפעולה מתרחשת לעתים קרובות. למשל על הקיר בחדר השירותים, על קיר המטבח בסמוך למדיח, או על קלסר שנמצא תמיד בתיק של הילד.
  6. לבוגרים ניתן לייצר משפטים שילוו את התמונות.

איך מלמדים שימוש בכרטיסי ניווט

עכשיו זה פשוט יחסית. הילד מבצע את הפעולה, ואתם מזכירים לו להסתכל על הכרטיס כדי לוודא שהוא לא פיספס שלבים.

למשל אצלי הגדול מרים מכנסים בשירותים לפני שניגב, ואז מתבאס שמגעיל לו במכנסיים. אז תלינו את הכרטיס הניווט של שגרת השירותים בשירותים. בכל פעם שאני רואה שהוא עושה קקי, אני מזכיר לו שיש לידו את הכרטיס.

הוא מסתכל ומוודא שלא שכח שלבים, והתהליך יותר נעים ומוצלח עבורו. התמונות עצמם שיצרנו באפליקציית תת"ח ממוסגרות יפה, וכמו מפה, הם מהוות עבורו נקודות ציון לניווט מוצלח דרך הפעולה המורכבת.

לסיכום

בכתבה למדנו שפעולות פשוטות הן לפעמים מורכבות יותר לילדים. צריך לזהות כאלו פעולות, לפרק אותן ולהציג אותן בצורה ברורה לפי רמת הילד. למדנו איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים, ואיך להשתמש בהן.

ניתן לקרוא על השימוש שלנו בכרטיסי ניווט גם ללמד את הילד איך להתלבש בעצמאות.

ניתן לרכוש באתר את כרטיסי הניווט שאנחנו משתמשים בהם.

אל תשכחו להירשם לדיוור כדי לא לפספס כתבות חדשות.

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

פורסם ב- תגובה אחת

איך מייצרים קלסר כרטיסיות תת"ח לאוכל ומרחיבים את מגוון המזונות

פוסט ראשון בסדרת פוסטים חדשה על תקשורת תומכת וחליפית. הפוסט הזה יעסוק בהעמקה בשיטת PECS, ככלי תומך בתזונה בריאה ומגוונת. נדבר על איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת בארוחה. ונסביר איך לייצר קלסר כרטיסיות.

תמונת כותרת לקלסר כרטיסיות אוכל

*הפוסט נכתב בגוף זכר לשם נוחות הכתיבה אך בהחלט מתאים גם לילדות.

איך להשתמש בכרטיסיות תקשורת תומכת חליפית בזמן הארוחה

לפני שנתחיל להיכנס לפרטים על שימוש בתקשורת תומכת וחליפית, כדי לייצר תזונה מגוונת יותר, נתחיל בהסבר קצר על מה הן בכלל כרטיסיות תקשורת תומכת וחליפית. איך הן תורמות לתפקוד היום יומי של אנשים שמתקשים בתקשורת וורבלית.

מה היא שיטת PECS

PECS picture exchange communication system – תקשורת חליפית באמצעות כרטיסי תמונות או לוחות תקשורת במכשירים.

בשיטה זו הילד מצביע על תמונה של מילה שאותה רוצה להגיד, ואם הילד יכול, נעודד אותו להגיד את המילה או חלק מההברות שלה.

לדוגמה, גזר:

  • נראה את התמונה של גזר על לוח התמונות.
  • נגיד את המילה גזר.
  • נפרק אותה להברות: גה-זה-ר, וננסה לעזור לילד לבטא אותה.

את השימוש בכרטיסיות צריך ללמד בהדרגה.

תחילה הילד ישתמש רק בהצבעה על התמונה בסיוע ההורה:

  • נעביר את היד של הילד על גבי התמונות עד שהוא עוצר.
  • נגיד בקול את המילה, ונעביר אותה לסרגל ניפרד כדי לסמן שבמילה הזו הילד בחר.
  • נקשר בין תוכן התמונה למשהו מוחשי. לדוגמה, גזר אמיתי או מפלסטיק עבור התמונה גזר.

בהמשך נוסיף הוראות לתמונות בעזרת תמונה, לדוגמה תמונה שמבטאת את המונח "אני ורוצה". ראשית, נסייע לילד להרכיב משפט בעזרת הכרטיסיות. נעזור לו להעביר את הכרטיסיות של ההוראות יחד עם העצמים, על מנת לבנות את משפט. תחילה, בעזרת תמונת עצם ופעולה חוזרת. אחר כך, לאט לאט נרחיב את הספר תמונות העצמים שהילד ישתמש בכל משפט. שלב זה יכול לקחת זמן קצר או להתמשך על פני שנים. אין איך לצפות מה תהיה יכולת הילד מראש.

איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת

כאשר השלב הראשון מבוסס, והילד יודע להשתמש בעצמו בלוח התמונות, ניתן לנסות לשדרג את השימוש. הילד מסמן את רצונותיו בעקביות, ועכשיו ננסה לעודד אותו להשתמש בכרטיסיות בצורה וורבלית. נצביע על תמונה שהילד בחר ונבטא אותה בקול. תוך כדי, אנחנו נסייע לילד לבטא את המילה. נפרק את המילה להברות. נמשיך את ההתנהלות כמו בשלב הראשון תוך שימת דגש על ביטוי המילה. נהיה מאוד סבלניים בנושא כי שלב זה קשה מאוד להרבה ילדים.

על פי מחקרים, השימוש בכרטיסיות לא מעודד תקשורת וורבלית, אך הן כן מעודדות יזימת תקשורת. ילד המתורגל היטב בשימושן, יפנה יותר למטפליו כדי להשיג את מבוקשו. ניתן להשתמש בהתנהגות הזאת בשילוב עם שיטות אחרות לעודד וורבליות בהתאם ליכולת הילד.

מטרת תקשורת תומכת וחליפית, לתת קול לילדים ומבוגרים שאינם וורבליים. הסיבה יכולה להיות מגוונת: מאוטיזם ועד אילמות סלקטיבית, ניתוחים המערבים את מיתרי הקול, ועד אלצהיימר או ירידה תואמת גיל בזיכרון. חשוב לעבוד עם המון סבלנות , לדאוג שהתמונות יהיו ברורות למשתמש ולהיות עקביים.

תת"ח טכנולוגי מול פיזי

ניתן להשתמש בטאבלט, ויש אפליקציות מצוינות לתקשורת תומכת וחליפית. מי שמסתדר עם הטכנולוגיה, זה יכול להיות מצוין. זה הרבה יותר נגיש מאשר שנחפש בין מאות כרטיסיות את התמונה הנכונה. אך לטאבלט יש חסרונות מאוד משמעותיים:

  • הוא יקר (ואפליקציות תת"ח טובות גם עולות כסף)
  • שביר (גם עם כיסוי מאוד עמיד, ילדים עם פרצי זעם מצליחים לנפץ אותם)
  • לא עמיד למים (יחסית קל לפתור עם כיסוי מתאים)
  • איטי (לפתוח טאבלט, לפתוח אפליקציה, ולמצוא את הלוח הנכון יכול להרגיש כמו נצח בזמן התפרצות זעם)
  • ודורש הטענה (לא תמיד בעיה, אבל לפעמים דווקא כשהכי צריך את זה הוא לא עובד, או מחובר לקיר).

השימוש בכרטיסיות פיזיות לפעמים מסורבל מאוד, אך לבד או בשילוב עם אפליקציות זה לפעמים משנה לגמרי את האווירה בבית לטובה, כי הילד מרגיש פחות מתוסכל, כשהוא יכול להביע את רצונו.

אם אתם אנשים שלא מסתדרים עם הטכנולוגיה, או אם הילד שלכם מתאשפז הרבה, ואתם לא רוצים להסתובב עם ציוד שעלול להיגנב, כרטיסיות עשויות נייר מנויילן הן פתרון מעולה. הן עמידות, לא מוצר שניגנב בדרך כלל, לא ישברו או יקרעו בקלות וזול. נוח לשלוח את הילד עם קלסר מצומצם למחוץ לבית. בגני תקשורת יש לרוב או את הגרסה של תקשורת חליפית בנייר או בטאבלט. מקום טוב להתחיל הוא לקבל הדרכה ראשונית מצוות הגן או מהקלינאית המלווה אתכם . בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט זה יעשה קל יותר. שימרו את הכרטיסיות במקום מוסכם מראש שהילד יתרגל להגיע אליהן בעצמו.

איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת בארוחות

איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת בארוחה:

  1. ראשית יש להצטייד בכל הכרטיסיות הקשורות לארוחה: אני רוצה, צלחת, סכו"ם, כוס/בקבוק, צמא, רעב, וכל המאכלים שיהיו על השולחן.
  2. מניחים על השולחן את משטח התקשורת לצלחת, ומניחים על פס העליון את כל הכרטיסיות, ועל המשטח את הצלחת ריקה של הילד.
  3. מושיבים את הילד ובהתאם ליכולת שלו משתמשים בכרטיסיות כדי להתקשר מה שמים בצלחת שלו.
  4. כדי לבקש דבר מה הילד יצביע על הכרטיסיה שהוא מבקש ולבד או בעזרתכם יעביר אותה לסרגל הבקשות שלו. כך נסמן את ביצוע הבקשה. מייד לאחר הבקשה ניתן לו את המבוקש. חשוב לבצע באופן מיידי כדי לייצר את ההקשר בין התמונה, הבקשה והתוצאה.
ארוחת בוקר לדוגמה, עם כרטיסיות תקשורת

למה להשתמש בPECS בזמן ארוחות?

לילדי הרצף בדרך כלל יש בעיות סביב אוכל. אם זה בגלל בעיות באיבוד החושי ובוויסות החושי, אם הם לא מסוגלים לשבת על כיסא, ועוד. הם בדרך כלל מאוד בררנים באוכל. שיטת PECS, לא תפתור את כל הבעיות, אך היא עלולה לעודד אותם להתנסות במאכלים שנמצאים על השולחן, ועכשיו תהיה להם דרך לבקש את זה עם פחות תסכול.

איך מתחילים להשתמש בכרטיסיות אוכל:

בשלבים ראשוניים, אנחנו נצביע על כרטיס ביד אחת ועל המאכל ביד שניה כדי לעשות את הקישור בין הציור למאכל מוחשי. ניתן להרים את הכרטיס ולקרב לאוכל. נגיד בקול רם את שם המאכל. נשתמש בקולות שונים או כל דבר שיעשה את הטקס מעניין יותר. חוזרים על הפעולה מספר פעמים, ועושים זאת עם עוד מאכלים. אין צורך לקבל תגובה חיובית מהילד, ובהחלט מפסיקים אם הוא נראה מתוסכל מהדרמה החדשה. נחזור על הטקס עד שנרגיש שיש הבנה.

לאחר מכן נצביע על כרטיסיות עבור הילד, נעביר עבורו את הכרטיסיות על פס המשפט, ונשים אוכל בצלחת לפי הכרטיסיות הנבחרות. נתמלל כל פעולה שאנחנו עושים. הקפידו על מיעוט במלל, משפט קצר וברור. נגיד אורז, נראה כרטיסיית אורז. נעביר את הכרטיסייה אל סרגל הבקשות מסרגל התמונות שיש בארוחה ונשים אורז בצלחת.

תחילת עצמאות בשימוש:

בשלב הבא, הילד יצביע על כרטיס בעצמו או בעזרת מבוגר שיעשור פיזית לילד להעביר את היד שלו בין התמונות, ואנחנו נשים את הכרטיס עבורו על פס התקשורת לפני שנשים את המאכל שבחר בצלחת. אנחנו נתמלל את כל הפעולות, (בתקווה שהוא יבין שהוא גם צריך לתמלל את הפעולות ולעודד אותו לתקשר).

שימוש עצמאי:

בשלב הבא, הילד ייקח בעצמו כרטיס, יניח על פס התקשורת, יצביע על הכרטיס, ואז יקבל את המאכל.

שימוש עצמאי מתקדם:

בשלבים מתקדמים, ננחה את הילד ליצור משפט כדי להביע את רצונו בעזרת שילוב כרטיסים. למשל, "אני רוצה" + "מלפפון". או "אני רוצה" + "לאכול" + "מלפפון". הילד אמור לפחות להצביע על המילים בסדר הנכון לאחר שהניח אותם על פס התקשורת. אפשר לסדר לו אותם בהתחלה בסדר הנכון אם לא הצליח לבד. אם הוא וורבלי, ניתן לבקש ממנו להגיד את המשפט (לבד או בחזרה אחרינו).

כרטיסיות תקשורת מחוץ לזמן הארוחה

אין צורך להקפיד רק על משטח התקשורת בארוחה, לאחר שהילד מתורגל מספיק בשיטה. אנחנו הדבקנו פס סקוצ' על המקרר עם מספר קטן של אופציות קבועות. כשהילד רצה לנשנש משהו מהמקרר, הוא היה משתמש בכרטיסיות כדי לבחור נשנוש מבלי לפתוח את המקרר. (בדרך כלל שניצל קר, גבינה צהובה, ירק, פרי או עוגה)

קלסר הכרטיסיות תמיד היה זמין במטבח למקרה שהוא מתוסכל מרעב. ורוצה חטיף שאינו נגיש לו.

איך מייצרים קלסר תקשורת לארוחות

תהליך הכנת קלסר וכרטיסיות תקשורת אינו מורכב, אם כי העבודה עצמה קצת סיזיפית.

הציוד הנדרש:

  1. קלסר קשיח
  2. מכונת למינציה
  3. דפי למינציה
  4. תמונות מודפסות לכרטיסיות תקשורת
  5. רצועות סקוצ' זכר ונקבה עם גב דביק
  6. מספרים
  7. מחורר

שלבי עבודה להכנת כרטיסיות

  1. יצירת רשימת מלאי של כל מילים שנצטרך. אם מדובר על קלסר אוכל, תרשמו את כל המאכלים שהילד אוכל או חשוף עליהם, וכל הפעולות הקשורות לארוחה שהילד.
  2. יצירת הכרטיסיות עצמן. ניתן להשתמש באפליקציה ממוחשבת, להוריד תמונות מהרשת ולערוך בתכנות אופיס, צילום של התמונות, לבקש תמונות מהמסגרת החינוכית ועוד. כתבו את תוכן כל תמונה מתחת לתמונה כדי ליצור שפה אחידה. כך תמיד תקראו לעגבנייה בשם אחד ולא בשפה נוספת או במילה אחרת. לדוגמה, כל סוגי העגבניות הן עגבנייה, אלא אם נשים תמונה נפרדת לעגבנית שרי. אחידות שפה היא חשובה. היצמדו לשפה אחת בזמן שימוש בכרטיסיות תקשורת.
  3. אם החלטתם על אפליקציה בטאבלט בנו את התפריט באפליקציה, ואם החלטתם על כרטיסיות נייר המשיכו לשלבים הבאים.
  4. הדפיסו את הכרטיסיות – רצוי במדפסת צבעונית.
  5. גזרו את הכרטיסיות.
  6. הניחו בדפי ניילון עם רווחים
  7. העבירו במכונת למינציה.
  8. הדביקו מאחורי כל כרטיס פיסת סקוצ' זכר.
  9. גזרו שוב את הפלסטיק מסביב לכרטיסיות.

שלבי עבודה להכנת קלסר

  1. הכינו לקלסר חוצצים עם רצועות סקוצ' נקבה לכרטיסיות. ניתן להשתמש להעביר דפי למינציה במכונה כדי לקבל דף קשיח.
  2. חוררו את החוצצים והכניסו לקלסר.
  3. מלאו את החוצצים בכרטיסיות.
  4. הכינו את משטח התקשורת: תמונה של צלחת במרכז דף, ולהעביר בלמינציה.
  5. על משטח התקשורת מדביקים רצועות סקוצ' נקבה בחלק העליון ובצדדים.
  6. חוררו והכניסו לקלסר.
משטח תקשורת לארוחה

טיפים נוספים לאיך משתמשים בכרטיסיות תקשורת לתזונה

  1. קיבעו מקום קבוע לציוד התקשורת. הילד יתרגל להגיע אליו ואתם לא תצטרכו לחפש אותו בכל הבית.
  2. שימרו קבצי תקשורת לגיבוי במחשב תמיד!
  3. הכינו כרטיסיות ומשטחי אוכל נוספים, למקרה של בלאי או אם ילך לאיבוד.
  4. הניחו על המשטח בארוחה, גם כרטיסיות עם אוכל שיש בדרך כלל על השולחן, שהילד לא בהכרח אוכל בשגרה. יכול להיות שהוא ירצה לטעום משהו שההורים אוכלים שלא ידע לבקש.
  5. בתחילת הארוחה יש להציג את כל המזונות שעל השולחן ולספק להן כרטיסיות, כדי שהילד יוכל לעשות בחירה. אם בדרך כלל בארוחות, אתם נוהגים להרכיב צלחת במטבח ולהגיש, הרכבת הצלחת עם הכרטיסיות יכולה להתבצע במטבח, או שתצטרכו להגיש לשולחן צלוחיות אוכל.
  6. אם הילד צריך לקחת תרופה ביחד עם הארוחה, ניתן לשלב את הכרטיס המתאים על משטח התקשורת.
  7. צריך להיות עקביים בשימוש של שיטה זאת, כי היא תיצור/תחזק עבור הילד שגרה ברורה הקשורה לאוכל. ילדי תקשורת מתפקדים הרבה יותר טוב עם שגרות קבועות.

עבודה נעימה

פורסם ב- 3 תגובות

איך מתכוננים לסגר – רשימת ציוד

רשימת ציוד לפני סגר קורונה – מה כדאי שיהיה לכם זמין

לקראת החלטת הממשלה היום, אם יוחלט שיש סגר קורונה, או אפילו למקרה שתצטרכו להיכנס לבידוד, מומלץ להדפיס את רשימת הציוד, ולסמן מה יש ומה חסר, כדי שיהיה לכם יותר קל עם הקטנים. למי שלא קרא את הפוסט שלנו מאוגוסט על הסגר הראשון, לחצו כאן. מומלץ להצטייד ברשימה גם לפני חגים וחופשת הקיץ.

כמו שלמדנו בסגרים קודמים אפשר לצאת להצטייד במזון , תרופות ודברים חיוניים. אם זאת לחלקינו ילדים קטנים או אנשים שיהיו תלויים בנו ונתקשה לצאת ללא מישהו שישגיח אליהם. אם זאת אין צורך להפריז בקניות אלא בעיקר להשלים מה שאזל מאז הסגר הקודם. הורים לילדים – יתכן ותאלצו לחזור וללמד באופן אקטיבי את ילדיכם ולהשלים להם חומרים שכבר נצטברו בהם פיגורים וכדאי שתצאו כבר מחר עם רשימה מה הם ואיך ניתן לצמצם את הפער . השנה ההשכלה של ילדינו בעיקר באחריותנו.

רשימת ציוד אומנות

  • צבעי ידיים של אומגה ( מצאתי אותם הכי רחיצים )
  • צבעי מים
  • טושים
  • עפרונות צבעוניים 
  • פנדה
  • גליונות נייר מכל מיני גדלים
  • נייר מדפסת לפחות 2 חבילות
  • קנו לפחות שני סטים של דיו למדפסת להחלפה (בכל זאת מדובר בחודש בבית)
  • בצק צבעוני
  • פלסטלינה – למי שמוכן לעבוד איתה
  • סליים ( שנוא נפש אישי אבל..)
  • חול קינטי (ממש לא מרשה את זה בבית, אבל אם אתם כן, אז זה אחד הטובים)
  • איזי קליי (לשעת צרה כשאין אופציה אחרת)
  • חימר או דס לסוגיו אם רוצים

ציוד אמנות לילדים שמוכנים או מספיק גדולים

  • חומרי יצירה כמו חרוזים למיניהם
  • פסיפסים להדבקה ( אפשר בערכאות מוכנות)
  • ערכאות תפירה וריקמה לכאלו שאוהבים
  • וואשי טייפ או נייר דבק – לייצור פסי הליכה על הרצפה למשחקי מסלול
מסלול: כל מה שצריך זה כמה כיסאות ונייר דבק

רשימת ציוד מוטורי

  • טרמפולינה קטנה ( לכל הפחות)
  • קורת הליכה ( יש בחנויות ציוד לגן כאלו מתפרקות וקלות לאחסון)
  • תנו להם מגלשה קטנה ונדנדת ריצפה, אם מדובר בילדים קטנים
  • חישוקים לעבודה על קפיצה 
  • כדורי קוצים 
  • אם יש מקום בבית או בחצר ניתן להוסיף מכשירי טיפוס, משחקי חצר למיניהם
  • קנו משחקי לוח מוגדלים כמו סולמות ונחשים או דמקה. אני קניתי ב100שח בחנות משחקי באג-לגן בנתניה.
  • השתמשו בכדור פיזיו לילדים מעט יותר גדולים
  • מכשיר אופניים ( רק הפדלים) לילדים עם היפראקטיביות ( עוזר בריכוז)
  • כדורי מעיכה לידיים לזמן לחץ 

מערכי שיעור

מערכי שיעור לפי גיל בכל נושאי הליבה או לחילופין צרו קשר עם המורה והגננת ובררו מה החומר הלימודי שהיה צפוי לחודש הקרוב לפי נושאים והצתיידו בהתאם.

הדבר רלוונטי גם להורים למתבגרים- בסוף יש בגרויות ואת החומר לא יהיה ניתן להשלים . גם להורים למתבגרים ואפילו תיכוניסטים כדאי לבקש רשימת נושאים ולקחת בחשבון שבאופן חצי רשמי השכלת ילדיכם תוטל עליכם השנה.

להורים לילדי גן- ניתן לרכוש ערכאות בנושאי חגים ועוד בחנויות ציוד לגנים מוכנות עם מערך שיעור ועל פי זה לייצר מפגש בוקר מסוגר – זה יכול להתאים יחד עם דפי עבודה לכיתות א-ב.

לבקש את ספרי הלימוד הבייתה כבר ביום שלישי לפני הסגר ולוודא מייד בסוף יום הלימודים עוד באיסוף שהכל הגיע כך שתוכלו להיכנס לכיתה אם לא.

רשימת ציוד לימודי

  • אוזניות מבטלות רעש. (תקנו אקסטרה גם להורים. תודו לי אחר כך. ניתן למצוא בחנויות בניין.
  • ספרי קריאה לכם ולהם.
  • ציוד לזמן משפחה
  • משחקי שולחן לפחות ארבעה שמתאימים בגיל
  • רשימת סרטים לצפיה משפחתית 
  • משחקים של פעם ( השחלת נר לבקבוק , משחק הכסאות ) צרו רשימה וארגנו ערב משחקים

הכנת סדר יום 

כל ילד וסדר היום המותאם לו. צרו תכנית גמישה עבור כל ילד. התחילו בדברים בקבועים:

  • זמן קימה
  • התלבשות
  • היגיינה
  • ארוחות
  • זמן מנוחה
  • זמן הרדמה
סדר יום ויזואלי

כללי הבית ולוח זמנים

  • קיבעו מראש מה הילד חייב לעשות לפני שהוא זכאי לזמן מסך
  • הגבילו את זמן המסך וקיבעו מה הילד צריך לעשות לפני שהוא מקבל זמן מסך נוסף
  • הקצו שעה ביום לפחות לזמן למידה בזמן שאתם מסוגלים אליו או אם מדובר במתבגר עצמאי – בזמן שידוע לכם שהוא מסוגל עליו
  • הכינו לוח עבור כל ילד בו רשומים כל התנאים והלו"ז. אם מדובר בילד לפני גיל קריאה השתמשו בתמונות
  • דבקו בלו"ז על מנת לשמור על שיגרה קבועה ובעתיד החזרה קלה ללימודים

רשימת ציוד רפואי

  • ערכו סדר בארון תרופות וזרקו מלאי פג תוקף
  • וודאו שיש לכם מספיק ציוד חבישה בסיסי וחומר חיטוי
  • בדקו שיש לכם מספיק תרופות להורדת חום וכאבים, תרופות קבועות לפחות לחודש קדימה
  • חולים ראתיים – ציוד לאינהלציה
  • חולי אלרגיה – אפיפן, כדורי אלרגיה וסטרואידים למי שבעבר היה צריך

בזמן סגר הגישה למרפאות מוגבלת וכדאי שלא לרוץ סתם.

רשימת ציוד מטבח

ערכו סדר במטבח וייצרו רשימת מלאי

תכננו ארוחות לרמת הפרטים וקנו לפי התכנית. – רצוי תמיד במיוחד בקניות מרוכזות, קחו בחשבון שבסגר אוכלים יותר ולכן הקפידו על חשיבה מראש לפחות 3 ארוחות מרכזיות ו2 ארוחות נישנוש. 

צרו תפריט משוער והכינו רשימה למוצרים טריים ( לפחות שבועיים ) ויבשים ( רצוי יותר משבועיים). 

הצטיידו במוצרים יבשים אבל רק כאלו שאתם צורכים בדרך כלל ( לא להצתייד במלא שימורים אם אתם לא אוכלים אותם) .

קנו קניית מוצרים קפואים בהתאם לגודל המקפיא בלבד. צפוי המחסור הקבוע בבשרים ועופות שקיים בכל שנה ולא מעבר.

חטיפים ומתוקים: קנו רק מה שאתם צורכים אבל בכמות לחודש. אכסנו במקום ניסתר מילדיכם ( עדיף לקנות יותר ולא להגיע לילד צורח בגלל קצת במבה – לקחי סגר קודם).

על תשכחו לעשות רשימת ציוד בישול, אחסון, והגשה.

חומרי ניקוי

שוב לסדר קודם ולעשות רשימה

  • אין מה לצרוך כמויות של אלכוג'ל (עושה נזקים לעור). קחו מגבוני חיטוי ליציאה מהבית, חומרי ניקוי רגילים והרבה סבון ידיים. קחו בחשבון מלאי לשבועיים שלושה.
  • מסכות בכמות ראלית
  • ציוד תינוקות
  • טיטולים ( אם אתם כמונו ומשתמשים בטיטולי בד קחו בחשבון כמות חומרי כביסה)
  • פורמולה למי שאינה מניקה בכמות מתאימה לחודש
  • מוצצים ספייר ( לפי הערכת אובדן מוצצים לשבוע)
  • נשכנים למוציאי שיניים.
  • משחק חדש אחד לפחות בארון ( לשעת חרום בזמן שיעמום שכל האופציות מוצו)
  • שימו לב שיש לכם לפחות 2-3 חליפות בגדים במידה הבאה!

חיות מחמד

חיית מחמד עוזרת להפיג מתחים – לא לאמץ ולזרוק! אימוץ זה לחיים!
  • דאגו לאוכל ולציוד חודש קדימה 
  • דאגו למשחק הפעלה גם עבורן רצוי כזה שהילד יכול לשחק איתן.

לסיכום

הרעיון הוא להזדקק לכמה שפחות קניות מחוץ לבית במהלך הסגר. רשימת הציוד כמובן מתאימה גם ביום יום ולא רק לסגר. בחופשות למשל.

ערכו רשימת ציוד לסגר כדי להיות מוכנים.

בין אם מדובר בסידור לילדים, חוסר רצון להיכנס לצפיפות של מקומות מסחר שיהפכו למקום בילוי עיקרי, או סתם חוסר רצון לנסות ולהשיג מלאי כמו צבעי ידיים בזמן סגר.

סדרו את ארונות הציוד והיו מוכנים לסגר כמו למבצע צבאי – זה בערך כך כשמשפחה נשארת בבית זמן כל כך ממושך.

משחקים- ניתן לעשות החלפות משחקים מראש עם משפחה אחרת ולהגיע לסגר עם משחקים חדשים. בסוף הסגר תחזירו . בדרך זו חוסכים לא מעט כסף. הקפידו לסמן מה שייך למי. 

כתבו לנו בתגובות אם הרשימה שימושית לכם, ואם החסרנו משהו חשוב לדעתכם

פורסם ב- 2 תגובות

שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה – האם לצאת מהארון או לשמור על המשלבת סמויה

שנה חדשה בפתח, ואלפי ילדים יכנסו למסגרת חדשה. רבים מהם הם ילדים עם צרכים מיוחדים, על כל גווניהם השונים. בין אם הילד שלך על הרצף האוטיסטי, חולה באפילפסיה, רגיש לבוטנים או "סתם" לקוי קשב וריכוז, כל ילד עם שונות כלשהי יצטרך להתמודד עם אתגר השילוב. בכתבה הזאת נדבר על הדילמות שאנחנו העלנו בנוגע לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה.

בפוסט שלפנינו נדון בחלק מהאתגרים שאני וחגי עברנו ואיך התמודדנו איתם (בהצלחה או בכישלון).

איך בוחרים במסגרת הנכונה? האם כדאי לשלוח את הילד למסגרת חינוך מיוחד? האם שילוב הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במערכת החינוך הרגילה היא הבחירה שהכי תקדם אותם? ואולי בכלל כדאי ללכת לכיוון של חינוך ביתי?

לכל מסגרת שתבחרו יש לא מעט אתגרים עבור ההורים והילדים בדרך לשגרה מבורכת.

שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה

הנטייה הטבעית של הורה היא לראות את הטוב שבילד. יש הורים שמרגישים שאפשר לעצב את הילד לקריירה מסוימת בלי בעיה. גם כשמקבלים אבחנה כמו אוטיזם, לא תמיד קל לשחרר את התפיסה שהילד מסוגל להכל. זה פשוט משנה קצת צורה.

כשנבו, הילד השלישי שלנו אובחן, לא היה ממש ברור לנו לאיזה מסגרת לשלוח אותו. מצד אחד הוא מאוד וורבלי וחברותי. אבל מצד שני, הפרופיל הסנסורי שלו, מאוד לא מאוזן.

האבחון של נבו הגיע בגיל שלוש וחצי. כשכבר היה בגן טרום טרום חובה רגיל. כולם הופתעו. הוא קיבל משלבת, ובהתחלה הרגשתי שזה עובד. חגי דווקא חשב שכדאי להעביר אותו לגן תקשורת. כשהגענו לוועדת זכאות ואפיון, זה נהיה ברור שהמסגרת הרגילה פחות מתאימה עבורו. אך בתקופה שהיה משולב למדנו לא מעט.

יציאה מהארון – מה איך ולמי לספר – תרשים זרימה

כל אחד בוחר מה ולמי הוא רוצה לספר ובאיזה אופן. אך זה נושא שצריך להקדיש לו הרבה מחשבה בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה.

המידע הוא פרטי שלכם ושל ילדיכם ואף אחד לא יכול לחייב אתכם לספר אותו. אם זאת יש מספר יתרונות ביציאה מהארון שכוללים בין היתר את שיתוף הפעולה של הסובבים את הילד במהלך היום.

לפני שניגע ביתרונות, נפרק את תהליך זיהוי הבעיה או השוני אליהם נשקול לדבר.

ראשית קחו נייר ורשמו לכם כמה דברים:

  1. רקע רפואי: כתבו לכם את כל הבעיות והאבחנות של הילד.
  2. פרקו כל כותרת כזו למרכיבי ההתמודדות שלה: כלומר מה צפוי לצוות או לילד ולחבריו בכיתה לחוות – איך זה משפיע על האחר.
  3. רשמו מהם פרטי המידע שרצוי שאחרים ידעו. ואם יש: מה ממש חיוני לאחרים לדעת.
  4. כתבו לעצמכם מה הייתם רוצים שידעו ומה חשוב לכם שישאר פרטי.
  5. תכננו את דרך ההדרכה שתתנו לאוכלוסייה שאתם רוצים שתדע.

דוגמה לשילוב בחינוך המיוחד

  1. לדולב, הבן הבכור שלנו יש: אפילפסיה, אוטיזם ולקות קשב וריכוז. *עריכה 2021: אין אפילפסיה בעקבות טיפול תאי גזע, אך התווספה אבחנה של EOE. בעיה מורכבת וקשה לשילוב בפני עצמה*
  2. הצוות שמיועד להתמודד: צוות חינוך מיוחד של כיתת תקשורת, בבית ספר רגיל. ילדי הכיתה הם ילדים עם אוטיזם (אין מה להדריך אותם בשל קשיי הבנה), הצוות עומד להתמודד עם פרכוסים, קשיי ריכוז וקשיי תקשורת.
  3. הצוות צריך לקבל הדרכה על אפילפסיה וזיהוי פרכוס, על תרופות שהילד נוטל ועל קשיי תקשורת שמאפיינים אותו. חשוב לנו להסביר להם שאנחנו מגבים אותם לכל אורך הדרך ונגיע לבית הספר לסייע בעת הצורך.
  4. חשוב לנו להסביר את מצבו הרפואי בצורה ברורה ולהדגיש שכדאי להתייחס אל הילד כילד רגיל על הרצף ואת אופיו הנעים של הילד.
  5. דרך ההדרכה – מצגת אפילפסיה לצוות ושיחה דרך אפליקציית זום (לפי ההגבלות שיש כרגע).

דוגמא לשילוב ילדים בעלי צריכים מיוחדים מערכת החינוך הרגילה:

  1. נבו: אובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה במהלך שנת הלימודים בגן עירייה.
  2. צוות הגן, סייעת צמודה, ילדים( בני 3-5), הורי הגן. במקרה שלנו, חבריו לקבוצה אהבו את נבו, אך לפעמים היה חיכוכים. האבחון מסביר את ההתנהגות החריגה. האתגר שלהם להכיל ילד עם התנהגות מעט שונה.
  3. למעשה נעביר שלוש הדרכות שונות:
    • הראשונה לצוות הגן – מהו אוטיזם? מה צפוי הצוות לחוות? איך מתמודדים? מה צריך לדווח להורים (במיוחד עבור צוות שלא נתקל בזה בעבר)? אחרי ההדרכה הראשונה, נתייעץ עם הצוות, האם לספר לילדים בגן ולהוריהם.
    • הדרכה שניה להורים – בגן יש ילד עם אבחנה (ואתם תבחרו בדיוק מה להגיד להם- אנחנו אמרנו שיש אוטיזם). מה הילדים שלהם עומדים לראות בשונה מהרגיל? אם תהיה לו משלבת או לא? אילו שינויים נוספים יהיו בגן (לדוגמה, רמפה לכיסא גלגלים או "מסיבות אוזניות" במקום מוזיקה הרמקולים, וכו')?
    • השלישית לילדי הגן, במהלך השנה (לפי סיכום עם הגננת). אנחנו בשנה שעברה נכנסנו לגן עם סיפור על ילד אוטיסט. הראנו להם את האזניות מבטלות הרעש. נתנו גם לילדים להתנסות באוזניות. הסברנו שלפעמים צריכים להיות סבלניים אל נבו, ושמותר לבקש עזרה ממבוגר אם הוא מפריע להם.
  4. אם יש אבחנה רפואית יש להדריך בהתאם לכל הפחות את צוות הגן, ולא לפסוח על הסייעת הרפואית. במקרים רבים ההכשרה של הסייעת הרפואית לא מספקת.
  5. דרך ההצגה לרוב שיחה עם הצוות וההורים. עם ילדי הגן לפי שיקול הגננת. יכול להיות שהורי הילדים יעדיפו לספר לילדיהם בנפרד, כדאי להכין להם סיפור חברתי מותאם.

למה למעשה אנחנו בחרנו לצאת מהארון במסגרות החינוכיות?

אנחנו מאמינים בתקשורת פתוחה, כזאת שמדברים בה כמה שיותר ישיר. לפעמים אנחנו מספרים דברים בריכוך או בזמן המתאים. לרוב אנחנו מעדיפים לגשת ישר לעניין ולספר חדשות קשות כמו להוריד פלסטר.

לדרך שבחרנו יש מחיר. פעמים רבות אנחנו נפגעים מהישירות שלנו. לפעמים בוחרים לנצל את התמימות שלנו. בפעמים אחרות אנחנו נתקלים באנשים שאינם מתורגלים בקבלת ביקורתיות.

בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה יש הרבה הסתגלות של הסביבה. החשיפה שלנו חושפת דעות קדומות. יש אנשים שמתבצרים בדעות הקדומות, הרבה יתגברו עליהם.

אך אנחנו למדנו שכשמורידים את הפלסטר מהר יותר, כך גם חוזרים לשגרה מהר יותר.

כשמסתירים דברים ונותנים להם להתבשל, בדרך כלל יש לכך השלכות קשות יותר. בסופו של דבר, דרך החיים הזאת, היא שהביאה אותנו גם לכתוב ולהנגיש עבורכם את הבלוג הזה.

כל אחד מכם ילך בדרך שלו, וזה בסדר.

להוריד את הפלסטר מהר

הסיבה העיקרית שפתחנו את הנושא מול הורי הגן, היא כדי לקבל את שיתוף הפעולה של ההורים.

למזלנו, כשקיבלנו את האבחנה של נבו, אנחנו היינו כבר שנה שניה בגן שלו. זה גן דו שנתי ואביגייל, הבת שלנו למדה בשנה שלפני. בעצם ביקשנו לאחד גנים, ואישרו לנו שיבוץ משותף.

כשקיבלנו את האבחנה, והחלטנו לחשוף באמצע השנה, כבר היתה לנו הכירות מוקדמת עם רוב ההורים האחרים והצוות.

חלק מההורים הגיבו תגובה רגשית של ממש לחדשות. עצב ואפילו קושי לקבל את החדשות – "אין מצב! הוא כל כך חברותי".

חלק סרבו להזמין את הילד אליהם לשחק בלי מבוגר (לגיטימי בגיל הזה) ,אבל אף הורה לא החרים אותו.

כל הילדים בגן הרוויחו מזה שהיה להם ילד שונה בגן. הייתה להם חוויה טובה מולו, ברגע שהבינו שהוא שונה. הגננת דיווחה שהילדים ניסו לעזור לו קצת יותר כשהיה לו קשה. היו כאלו שניגשו לבקש עזרה מול מבוגר כשהוא השתולל. היו כאלו שהביאו לו מתנת פרדה כשעזב בסוף השנה את הגן.

מהחוויה שלנו, ומדיווחי הצוות וההורים, עצם החשיפה החיובית לנושא, ואי השארת הילדים בחושך מול ההתנהגות השונה של בנינו, סייעה לשילוב שלו.

אך לא רק הוא הרוויח מהשילוב. הצוות למד מההתנסות, וילדים שישולבו בגן הזה בעתיד יחוו שילוב מוצלח יותר. וגם הילדים שהיו איתו יהיו תומכים טובים יותר במסגרות עתידיות. יש להם ברקע כבר חווית שילוב מוצלחת אחת.

תמיכה בצוות החינוכי

תראו, הילד שלכם הוא קודם כל שלכם. אך למספר שעות לא מבוטל ביום אדם אחר שאינו ההורה של הילד, מקבל עליו אחריות. זו לא תמיד סיטואציה קלה, ובמיוחד אם הילד שלכם סובל מבעיה רפואית, קשיי תקשורת, קשיי ריכוז, וכו..

להיות צוות חינוכי זו אחריות עצומה שאיתה בא עול נפשי לא פשוט.

מי שרוצה שיתוף פעולה עם צוות חינוכי חשוב שיספק להם תמיכה וגיבוי. סך הכל לרוב מדובר באנשים טובים, שבאו לסייע לילד שלכם, והם יסכימו לעבור איתו תהליך רב שעות ומשמעותי ביותר, גם אם לא עברו הכשרה מיוחדת בנושא.

תמיכה בצוות היא רבת משמעות, לא רק עבור הילד שלכם, אלא גם עבור כל ילד כמוהו, שיגיע לידיים של הצוות הזה אחריו. היו סבלנים איתם. תנו להם מידע זמין ונגיש, בשפה פשוטה, ולא בעלת כפלי משמעות. תנו להם דפי "שליפים" במקרה של מצב רפואי מורכב (לדוגמה, אפשר להשתמש בדף ההנחיות שלנו להתמודדות עם אפילפסיה). הדפים האלו אמורים לתת להם תרשים זרימה ברור של מה לעשות במקרה של אירוע. (ניתן לקבוע מולנו הדרכת אפילפסיה בעמוד צור קשר).

תנו להם תחושה שבעת משבר אתם פה עבורם, כדי לתת מענה או שתכוונו אותם אל מי שאמור לספק להם מענה.

קחו בחשבון את הרגשות שלהם:

יתכן שהם מפחדים מהסיטואציה. זה בסך הכל לגיטימי ומאוד אנושי לפחד ממה שאנחנו לא מכירים (גם אם הם למדו באוניברסיטה על אוטיזם, זה לא אותו הדבר כמו לקבל פתאום ילד כזה). יתכן שהם לא מעוניינים להתמודד עם הילד שלכם. זה לא לגיטימי, ולא בחירה שלהם. זה השיבוץ שקיבלתם. עם זאת, הסבירו להם שאתם פה לתמיכה (בעיקר בהתחלה), אבל זה המצב, ויחד תמצאו כלים. הם חייבים לקבל את ההשמה. וודאו בעדינות שברור להם שלא יוכלו להתנער מהילד שלכם!

דאגו לאפשר להם לשאול שאלות על מנת להפיג חששות וליצור מדיניות דלת פתוחה. ניתן לאפשר מידע על ידי מצגת, שליחת מאמר, שיחה וכו'.

קחו בחשבון שמדובר בהסתגלות, ואם היא תעשה בצורה חלקה, ההצלחה תמשיך להתגלגל, גם כשהגננת או המורה תתחלף, כי צוותים מדברים ביניהם. אם יצא לכם שם של הורים משתפי פעולה ונרתמים, אז הצוות יחבב אתכם ויהיה יותר פתוח להיענות לבקשות שלכם, ולצרכי הילד.

על מה לא מוותרים

  1. הילד זכאי למסגרת. זו המסגרת שנקבעה עבורו – זו עובדה שאין לצוות זכות לערער עליה לפני שעבר פרק זמן סביר בתוך המסגרת, והם יכולים להוכיח אחרת.
  2. זכות הילד לקבל מענה נאות: אם זכותו לסייעת -אז צריכה להיות סייעת וכו..
  3. זכותכם לפרטיות: נהלו את השיחה הזו מיד בהתחלה. לי ולחגי אין בעיה להגיד מי ומה אנחנו. לא כולם כמונו, אז אם אתם לא מעוניינים שילדים או הורים ידעו, אמרו את זה בקול ברור. זו זכותכם.
  4. זכותכם לקבל את זכויותיו של הילד באופן מלא לפי זכות כל ילד לחינוך גם כשלמורה קשה: היא לא יכולה להוציא את הילד מהכיתה כל שיעור כי הוא מפריע. אם אנשי צוות אינם משתפים פעולה או מתעמרים בילדיכם, אתם ממש לא מחויבים כלפיהם. דווחו על כך בהקדם.
  5. זכותכם לקבל מידע על תפקוד הילד שלכם בכיתה לפי בקשתכם. אם אין דיווח שותף כמו מחברת קשר או דיווח יומי כשאתם אוספים את הילד בסוף היום, בקשו מהגננת/מורה למצוא את הדרך לדאוג שאתם מיודעים.

שיתוף פעולה הוא דו-סיטרי, ואחד הצדדים החשובים שבו הוא קבלת מידע או חוות דעת מהצוות החינוכי על מנת לקדם את הילד שלכם. יש דברים שההורים לא רואים מהבית. קחו בחשבון שאם המורה שלכם אומרת שיש קושי מסוים כדאי לבדוק את הנושא, גשו לאבחון במידת הצורך, פיתחו את הנושא מול הילד אם זו אפשרות, ונטרו את הנושא לאורך תקופה .

חינוך מיוחד או שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה?

כמו שציינו בפוסטים קודמים בחירת מסגרת מתאימה לילד היא החלטה מורכבת. לא מעט ילדים אינם מתאימים בשלמות לאף אחת מהמסגרות השונות, ואתם ההורים תצטרכו לבחור במסגרת הסבירה ביותר. אחד הדברים החשובים בנושא הוא לשמור על ראש פתוח ולשמוע את דעת הצוות על שילוב הילד במסגרת לאחר זמן סביר של הילד במסגרת. אם הבחירה שלכם מתגלית כבחירה מוצלחת ממשיכים איתה. אך אם הבחירה לא מוצלחת, יש לחשב מסלול מחדש. היו פתוחים לכך.

למעשה יש מספר סוגי שילוב

  1. שילוב בכיתה רגילה ללא משלבת כלל: מתאים לילדים בעלי מעט מאוד שונות חברתית ויכולת טיפול עצמית גבוהה מאוד.
  2. כיתה רגילה בליווי משלבת (מכל סוג שהוא): מתאים לילדים בעלי שונות חברתית או רפואית סבירה כזו שמצריכה בעיקר הדרכה קלה והשגחה קלה ולא תיווך מלא כל הזמן.
  3. בכיתת חינוך מיוחד המשולבת בתוך בית ספר רגיל: המפגש הוא בפעילויות בית ספריות והפסקות.
  4. יציאה לשילוב ממסגרת חינוך מיוחד למספר שעות כל יום בכיתה רגילה ובסיוע סייעת צמודה: מתאים לילדים מורכבים יותר כהכנה לשילוב.
  5. מסגרת חינוך ביתי בשילוב ימי מסגרת רגילה: בתאום עם המתי"א

לכל שיטה יתרונות וחסרונות.

צריך לקחת בחשבון בבחירת שיטה בה נעשה שילוב בכמה גורמים נוספים:

  • השילוב המוכל באותו זמן (השנה נכנס חוק בנט הידוע לשמצה- או שיטת הנקודות).
  • הרשות המקומית יכולה להוסיף על השיטה, או לא. (לדוגמה מושמצת אחרת, איגום משאבים: כשנותנים סייעת אחת לשני תלמידים באותה כיתה במקום שתיים על מנת לחסוך בתקציב).
  • כמו כן, וודל התקציב הבית ספרי וטוב ליבו של מנהל המסגרת. המנהל יכול להקצות משאבים נוספים, כמו מורת רוחב שמגיעה לתגבר כיתות, ומוציאה לעבודה בקבוצות קבועות לאורך השנה.

על רוב הדברים האלו אין לנו שליטה יותר מדי. לכן בהיותינו נתונים לחסדי המערכת, כדאי להשתדל לפחות להתנהל באדיבות תקיפה בנוגע לזכויות הילד. למרות שלעיתים רבות, אפילו אני מוצאת את עצמי מתפוצצת מזעם על הסיטואציה.

את מי לא כדאי לשלב בכיתה רגילה:

  1. ילד שאינו מתקשר כלל, בגלל שיהיה קושי לקדם אותו בכיתה כזו. ניתן לשלב ילד שמשתמש בלוח תקשורת, אך רמת השימוש צריכה להיות גבוהה מספיק כדי לתקשר עם ילדים ואנשי צוות. שילוב כזה קיים, אך לא תמיד מומלץ.

2. ילד שאינו מסוגל להתמודד עם שהיה בתוך קבוצת ילדים מסיבות פיזיולוגיות כמו רגישות לרעש, צפיפות של אנשים גדולה, כמות מטלות , ישיבה ליד שולחן – נשלב רק בעזרת סייעת או נבצע שילוב חלקי וברגישות גדולה מעוד לפחות בהתחלה תוך כדאי שאנחנו לוקחים בחשבון שהשילוב עלול להיות לא מוצלח והכנה נפשית יסודית של הילד לנושא.

3. ילד שמסרב ללכת לשילוב .

איך מתמודדים עם תגובות שליליות מההורים האחרים בכיתה לאחר שיצאתם מהארון מולם

נושא לא נעים לצערי אבל בהחלט יכול לקרות. למזלי יצא לי לחוות אותו בעיקר מהצד. בשנים קודמות בעיקר סביב רגישות לאוכל או אפילו טבעונות אצל ילדים בגנים התעוררה סערה בכיתה.

צורך רפואי מול חברתי: אם יש ילד רגיש למוצר מזון בכיתה עצמה, אין ספק שבאותו רגע, כולם חייבים לציית לנושא, במיוחד עם הרגישות היא לא רק בבליעה, אלא גם במגע, הרחה או אפילו במגע מיד שניה (ילד אחר נוגע במזון המסוכן, לאחר מכן בחפץ, ואז הילד נוגע בחפץ הנגוע). היו ברורים עם ההורים והצוות על מידת הרגישות. לפני שההורים יודעים סכמו עם המורה האם אתם רוצים שידעו שזה הילד שלכם, והאם אתם צריכים הימנעות מוחלטת מהכנסת המזון לכיתה או רק הימנעות מהבאתו לאירועים בהם חולקים מזון.

דרישה אידאולוגית: בגן בשנה שעברה היו לנו ילדים טבעוניים ממניעים אידאולוגיים של ההורים. ההורים בגן התקשו להכיל את הנושא כי לא היה מדובר בצורך רפואי. במצב בו יש צורך רפאי יותר קל לסביבה להכיל. אך כשמדובר על אידאולוגיה זה פחות נעים. באופן אישי השנה השתדלתי כשהיה תורי להביא כיבוד – הבאתי כיבוד שמכיל את כולם עם כל הצרכים שלהם. בעיקר כי מדובר בילדים שלא רוצים להרגיש שונה. אני מאמינה בנאה דורש – נאה מקיים. אי אפשר לדרוש את השוני של הילד שלי לכבד, ושל אחר לא. במקרה של טבעונות, למשל, אין אפשרות להכריח את ההורים האחרים לאמץ את האידאולוגיה במלואה. אין כאן עניין של סכנת חיים או אי-נוחות מסיבה רפואית. אבל כשמעבירים את המידע בצורה נעימה, לפחות חלק מההורים ישתפו פעולה.

התמודדות מול חששות ההורים והילדים:

הורים מפחדים שילדיהם יחשפו למחזות מפחידים, בין אם לילדיכם יש סוכרת ויש צורך להזריק לו אינסולין, אפילפסיה אקטיבית או אפילו אסטמה לא מאוזנת הורים אחרים עלולים להתנגד לכך שילדיכם בכיתה אם ילדיהם מתוך חשש שלילדם תיגרם טראומה נפשית. האמת זה די מובן – זה מאוד אנושי לפחד מהלא נודע. עבור ילד זה בהחלט יכול להיות מאורע מפחיד.

צרו דיון פתוח עם הצוות על התמודדות במצבים אלו, וסכמו איתם דרך פעולה בה שאר הילדים יכולים להיחשף לסיטואציה מעט לפי מידת האפשר. זה משרת את ילדיכם ואת שאר הילדים. הרבה פעמים גם לילדיכם יש צורך בטיפול רפואי בפרטיות. אין לכם כל חובה לשתף את ההורים והילדים במסגרת החינוכית במצב רפואי של ילדיכם אלא אם אתם מעוניינים בכך. לבית הספר אסור לחשוף את ילדיכם ללא אישור בכתב מכם.

מצד שני, מוטב להבין שהורה שלא נחשף לסיטואציות כאלו בעבר, עלול לשדר את חוסר ההבנה והחששות שלו הלאה על ילדיו, הנמצאים מול ילדכם בכיתה. כדי למנוע סיטואציות לא נעימות ככל האפשר, פתיחות מול ההורים בכיתה, עם עושים זאת נכון, תוריד את רמת החששות והם יגלו שזה לא הילד שלהם נשאר אותו ילד (ואפילו צומח), למרות שהם נמצאים בחברת ילד עם צרכים כאלו או אחרים.

הסייעת המשלבת

במקרים מסוימים, ילדכם יהיה זכאי לקבל סיוע של משלבת. למעשה יש 4 סוגי משלבות:

משלבת צמודה אישית

תפקידה של סייעת זו היא להיות זמינה עבור הילד. הילד, הילדים האחרים, וגם הצוות יודעים שהיא צמודה לילד ומה תפקידה. היא אמורה לשלב את הילד חברתית ולאפשר את תפקוד המסגרת בצורה חלקה, ותוך כדי לאפשר לילד לתפקד במסגרת. זו מטלה קשה מאוד במיוחד בגלל שבמקרה הטוב יש לסייעת ניסיון, אך במקרה המצוי אין לה, והיא רק מחבבת ילדים. משמע, היא זקוקה לכל מעט ההדרכה שניתן לתת. כדאי לדעת שלרוב אין אפשרות למצוא לה תחליף.

משלבת סמויה

זו בעצם סייעת אישית, אך רק צוות הגן יודע שהיא סייעת של הילד. הילד, שאר ילדי הגן, או אפילו ההורים בגן, לא יודעים שהיא של הילד, אלא שהיא סייעת רגילה/כיתתית במסגרת. המטרה היא לא ליצור שונות של הילד מול ילדי הגן. הסייעת תהיה סמויה במקרה שתבחרו שלא לחשוף את אבחנת הילד לילדי הגן או אפילו במקרים בה הילד עצמו אינו יודע על האבחנה שלו.

סייעת כיתתית

סייעת נוספת בשל ריבוי ילדים עם שונות באותה מסגרת. כלומר מספר ילדים, ולא תמיד עם אותה אבחנה. סייעת כיתתית מצטרפת לכיתה כאשר יש החלטה לאחד משאבים (נקודות זכות לפי הרפורמה הנוכחית). למעשה בכיתה שבה יש מספר ילדים שמגיעים להם כמות שעות קטנה של סייעת אישית יוותרו על ניצול הנקודות למטרה אישית ויקבלו בתמורה סייעת שמחלקת את תשומת ליבה לכמה ילדים. בנוסף זה מאפשר ניצול של נקודות עבור שעות טיפול במקום סייעת. בוודאי שמעתם זה נקרא איגום משאבים.

סייעת רפואית

סייעת שמיועדת ללוות ילדים בעלי בעיה רפואית על כל גווניה, שמצריכה השגחה או מתן תרופות (כגון אלרגיות, סוכרת, אפילפסיה, וכו'), או סייעת מלווה לילדים משולבים עם נכות גופנית שמצריכה תמיכה סיעודית (כגון יציאה לשרותים), או סייעת לילדים עם חירשות או עיוורון. קחו בחשבון שהרקע הרפואי שלה הוא דל. לא מדובר באחות או רופא, אלא באדם שקיבל הכשרה בסיסית, ומותר לו לתת טיפול תרופתי מסוים בלבד. רצוי שתדברו איתה, תוודאו מה היא יודעת, ותדריכו אותה בהתאם למה שחסר לה.

לסיכום

שילוב במסגרת בצורה מוצלחת תלוי בכמה גורמים

  1. השגת שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי
  2. תיאום ציפיות לגבי מידע שיימסר ולגורם שיימסר אליו המידע.
  3. תנאי השטח.

כאשר כל הגורמים עובדים יחד יש יותר סיכוי לשילוב. כל אחד מהצדדים צריך להשתדל לבצע את חלקו בעסקה ולשמור על ראש פתוח לשינויים. שילוב טוב הוא רווח לכל הגורמים לא רק בעת השילוב אלא גם להמשך עבור דורות הבאים. זכרו שלכם אין שליטה באנשים אחרים, אתם יכולים רק לקבל את שיתוף הפעולה שלהם.

"מושכים יותר זבובים עם דבש מאשר עם חומץ" ג'ון א. מקדונלד

בברכת שנה טובה ושילוב קל

שירה

פורסם ב- 5 תגובות

חינוך ביתי כפוי בצל הקורונה

כשחזרנו מטיפול ברוסיה לבידוד

חזרנו מרוסיה באמצע מרץ, זה היה הביקור השלישי שלנו במוסקבה. סבב שלישי של טיפול תאי גזע. באותו זמן, מגפת הקורונה לא ממש הגיעה לרוסיה, ולא היה חובת בידוד לבאים משם. אבל כבקשתי לחזור לעבודה, ביקשו ממני להישאר בבית לפחות יומיים, וזה סימן את תחילתה של תקופת החינוך הביתי הכפוי בצל הקורונה.

לא היה לי ברור למה מקום העבודה מחליט החלטה כזאת על אנשים שמגיעים ממדינות שאין עליהן אזהרה. חוץ מזה שחזרנו ביום חמישי, וביקשתי לחזור לעבודה ביום ראשון אז עברו יותר מיומיים.

שאלתי בקופת החולים אם אפשר לקבל אישור רופא שניתן לחזור לעבודה. ובקופה לא רק שלא קיבלתי אישור, סילקו אותי מהר, ואמרו להישאר בבית לבידוד. אחרי כמה שעות גם סיפרו שיש חולה מאומת שהיה בטיסה הזאת. כנראה עשה קונקשן מספרד. אז התחלנו לספור 14 יום בידוד.

לא ברור איפה ישב החולה במטוס, ואם המחלה היתה פעילה במהלך הטיסה. הוא דיווח על זה יום אחרי כנראה, אז יכול להיות שאכן נחשפנו.

באותו רגע אספנו את עצמינו וילדינו ונכנסנו מייד הביתה. אז אף אחד עוד לא ממש ידע מה לעשות, ובמקומות העבודה ובגנים ההיסטריה שלטה, ולא ברור גם מה מי שהגיע איתנו במגע אמור לעשות. היינו מהראשונים בארץ שישבו בבידוד וסרבו לבדוק אותנו למרות שבבית היה ילד אחרי השתלה שהיה על הטיסה. היו אז רק 2000-3000 בדיקות יומיות.

מבידוד לסגר

כשנגמרו שבועיים של בידוד, בדיוק שהתחיל הסגר הכללי של הגל הראשון של הקורונה.

מהר מאוד הבנו שאם אנחנו צריכים להתמודד עם חינוך ביתי כפוי בקורונה, ומבלי להיכנס לכאוס מוחלט נצטרך לעשות משהו ששנינו לא יודעים לעשות הכי טוב – לייצר סדר יום, מלא פעילות איכותית, עבור בני ה6,5,ו3 שלנו.

המשמעות של "חינוך ביתי כפוי בקורונה"

בדרך כלל בתקופות החגים, או החופש הגדול, אנחנו יכולים לשחרר את הילדים מרבים מחוקי השגרה. אך השילוב בין העובדה שלרבים מבני הבית יש מחלות רקע, לבין הנחיות הקורונה, מכניס אותנו למצב שונה שבו אין גישה לרוב האטרקציות, או אפילו לגן השעשועים. בנוסף, אנחנו לא יודעים כמה זמן הנחיות הקורונה בזמן סגר יחולו, ולכן אין אפשרות לשחרר, כי אין לאן והבית נהיה שילוב של בית ספר ובית כלא, לתקופה ממושכת מהרגיל.

חינוך ביתי כפוי בקורונה דורש התארגנות מחדש, ציוד עודף (שלפעמים לא קיים במלאי בחנויות), ובעצם אינו דומה לחינוך ביתי רגיל, במיוחד עם ילדים קטנים, אנרגטיים במיוחד ובעלי צרכים מיוחדים.

למרות שהם לא יודעים לתקשר את זה, הבידוד הממושך מאוד משפיע עליהם, ורואים לאחר תקופה שהם מתפקדים עוד פחות טוב מהרגיל. הם נהיים יותר אלימים, יש יותר פספוסים, פחות וורבליים, יותר על הידיים, ועוד.

לכן מומלץ להתארגן ולהתכונן לחינוך הביתי הכפוי בתקופת הקורונה, וכמה שיותר זמן מראש.

סדר יום קבוע

התחלנו בדברים הקבועים -שעות הקימה והשינה, שעות הארוחות והמקלחת. ומנסים לשמור על השגרה כמה שניתן.

את שאר הזמן, חילקנו למרווחים של חצי שעה, וכללנו תקופת מנוחה מיד לאחר ארוחת הצהריים, בה הם צפו בטלויזיה (בין 14-16). זה שאפשר לנו זמן לנוח ולהתכונן לשאר היום. כללנו בסדר היום זמן של טיפולים פרטניים במרחב הטיפולים שלנו, זמן לימודים מחוברות עבודה, ועוד…

לפעמים אנחנו לוקחים לעצמנו הפסקה לבד בסנוזלן

לכל יום היה נושא שעליו דיברנו: ספורט, אומנות, מדעים, אוכל, מים, ועוד. חלק מהנושאים חזרו בצורות שונות, נגיד אומנות התחלק ליום צבע בו עבדנו בגועש ושאר סוגי הצבעים שהיו, עבודות מלכת יד, יצירה בקרטון, וכו'.

אחרי ההרדמה סידרנו את הבית, תכננו את כל הארוחות ליום שאחרי, וסידרנו את הפעילות של הבוקר שאחרי בצורה מסודרת, כולל כל האביזרים. עבדנו קשה מאוד.

ברגעי משבר מוציאים חומרי יצירה

היו לנו הרבה רגעי משבר. הרבה רגעים שפתאום אחד הילדים רצה חטיף שלא היה במלאי (מהר מאוד הבנו שחובה לקנות הכל ברשימה של ההזמנה). היו חסרים חומרי יצירה, כי בחנויות הצעצועים לא צפו את ההצטיידות הפתאומית של כולם ביחד בצבעי גועש. למזלנו גילנו שאפשר להזמין במיוחד מחנות האומנות בעיר, מגוון סטים ליצירה (תודה לקרן מחנות האומנות בנתניה).

ביקשנו מחברים ומשפחה לקנות עבורנו ציוד ותרופות (תודה לצוות במאוחדת, שעזרו וניסו לייצר פתרונות עבורנו' ולרופאת הילדים המדהימה שלנו, שהייתה איתנו בקשר טלפוני ולצוות המזכירות שהתקשרו כל יום במהלך הבידוד).

אל דאגה – הכנו לכם רשימת ציוד מסודרת לחינוך בבית בזמן סגר, או חופשה.

הקושי באיסור לצאת מהבית עבור ילדים קטנים

אחד הקשיים הגדולים היה עם הצורך של בנינו הקטן במרחב. הילד ההיפרי שלנו זקוק לאוויר צח וליכולת שלו לרוץ ולהשתולל. הוא עשה נסיגה ענקית בהתנהגות, שעד היום לא ממש נסגרה. באין טיפולים, אין מסגרת ואין שום סיכוי לצאת מהבית, בעיקר על הרקע הריאתי שלו. היינו מותשים מהבכי והתחנונים לצאת מהבית.

קצת עזרה מהנדנדה בחדר הטיפולים שלנו ובריכה במרפסת אבל האמת היא שברגע שנגמר הבידוד הוא יצא לרוץ בשדה ליד הבית.

הבידוד הוא סוג של סיוט עבורנו. המחסור במסגרת הוא רק חצי מהבעיה, שכן מהר מאוד למדנו לפצות על הרבה מהדברים שמסגרת נותנת, וטווח הגילאים המצומצם ביניהם מאפשר לא מעט שיתופי פעולה. אבל חוסר היכולת לצאת להתאוורר היה הבעיה הכי גדולה שלנו. על בעיה זו לא הצלחנו להתגבר.

בפן הרגשי כל הילדים הגיבו בתגובות רגשיות קשות שקשורות במתח נפשי. היו כאלו שנסוגו לתוך עצמם, היו שהגיבו בפרצי בכי, היו כאלו שהגיבו בשאילת שאלות בלתי פוסקו. ניסינו לשדר עניינים כרגיל, ניסינו לייצר אווירה שמחה וזה באמת הקל אך לא פתר את הבעיה עד הסוף.

אנחנו מקווים שלא נאלץ להיכנס שוב לסגר, וממש חוששים להיכנס שוב לבידוד. מה שכן מאז אנחנו ערוכים עם ציוד עודף של חומרי יצירה וציוד לימודים על כל צרה שלא תבוא.

ואז הגיע סוף אוגוסט

השבועיים האחרונים של אוגוסט תמיד קשים, אנחנו בטוחים שאתם יודעים את זה. גם אם אין לכם ילדים, כל מי שרואה מהדורות חדשות בטלויזיה בקיץ תמיד נחשף לכתבות בכותרות כמו "מה עושים עם הילדים בסוף אוגוסט". אבל עם שלושה ילדים יחסית קטנים, עם צרכים מיוחדים, וכשיש לילדים טראומה מהבידוד והסגר שלא לגמרי נשכח, השנה אוגוסט קשה לנו במיוחד. נוסיף על זה שרוב המשחקיות סגורות, ושיש לנו חשש ממשי לצאת למקומות שכן פתוחים, שלא נדבק. לא רק בקורונה, כל מחלה ריאתית מסוכנת מאוד עבורנו, וכל מחלה בכלל בעייתית, כי אנחנו רוצים שהטיפול בתאי גזע יתמקד בעיקר בשיפור נוירולוגי ולא "יתבזבז" על המערכת החיסונית.

הילדים בינתיים חוזרים ללימודים בעוד כמה ימים. ההנחיות מאוד מבלבלות אבל בגלל שכולם קטנים, לפחות זאת שגרה יחסית מלאה.

שירה בשמירת הריון, ואנחנו מתעסקים ביחד בכתיבת הבלוג. אני כנראה יוצא לדרך חדשה של כתיבה, שיווק, ועצמאות. זה מפחיד, אבל כשאני חושב על זה, אני כנראה גם ככה לא הייתי שכיר מוצלח במיוחד. שילוב של בעיות קשב ולקויות למידה, התמכרות למשחקי מחשב, ילדים שכל הזמן צריכים ליווי למיון, ולא ישנים בלילה, הובילו לכך שמציאת עבודה באקלים התעסוקתי הנוכחי היא בעיה אמיתית.

הפוסט הזה יותר מתקשר לחינוך ביתי. זה ברור שזה לא משהו אנחנו ממש מאורגנים לעשות באופן קבוע, והנחיות הקורונה שמו אותנו בסיטואציה שונה מהרגיל. מצב שאי אפשר לצאת להתאוורר בגן שעשועים, כי אף אחד לא יודע אם אפשר להידבק שם או במקום אחר. אז ההשוואה גם לא מושלמת, אבל לחינוך הביתי (בתקופות רגילות) יש יתרונות שכדאי לבחון.

חינוך פורמלי מול חינוך ביתי

בחינוך הפורמלי (מעון/גן/בית ספר) מכתיבים לנו הכל. משרד החינוך, הנהלת גן/בית ספר וצוות ההוראה/טיפול, קובעים איך "לעצב" את מוחם ונפשם של הילדים שלנו. מערכת החינוך והמשק, מעדיפים שילדים יהיו תלמידי החינוך הפורמלי, מפני שזה נותן לממשלה יותר שליטה על כלכלת הלימודים. יש לשיטה הזאת יתרונות וחסרונות.

יתרונות החינוך הפורמלי

הפרדות בין ההורה לילד:

ההורה זוכה לעצמאות מילדו, ופנוי לעבוד – בין אם בבית ובין אם במקום עבודה אחר. מצד שני הילד מתרגל להפרדה בינו לבין הוריו. זה כנראה שנוי במחלוקת אם זה באמת יתרון, אך זאת נקודה שכדאי לבחון באופן פרטני.

מומחיות:

ככול שמחלקים את החינוך בין יותר אנשים, כך הפוטנציאל המקצועי גבוה יותר. אני יכול להיות מאוד מוכשר במגוון נושאים, אך לאנשים שלמדו לתת שירות בצורה מקצועית בתחום ספציפי יהיה יתרון עליי. אני במקרה למדתי הוראת אנגלית, אך אין זה מעיד שאני יכול ללמד מקצועות אחרים היטב.

אחת היתרונות של מסירת חינוך הילד לצוות הוראה רחב, היא היכולת של בית הספר לחלק את מטלת הקניית הידע בין אנשים רבים. ככל שיותר שהילד נחשף למגוון דעות, כך גובר הסיכוי לקבל מידע רלוונטי ומדויק. יכול להיות שאני מאמין שאני יודע מידע עדכני ונכון, אך אני גם יודע שאני לא יודע הכל, יש גבול לכמות המידע שאני יכול לאסוף ואז ולהעביר הלאה. זה מאפשר לילד לגבש דעה עצמאית. אל דאגה, רוב הילדים בכל מקרה דובקים בערכי הבית ולא גולשים רחוק מדי.

קישורים חברתיים:

למעשה עצם השהיה בתוך קבוצת ילדים בני גילם מאתגרת ילדים בהתמודדות בתוך סיטואציות חברתיות. אחד האתגרים הגדולים בבחירה בחינוך ביתי הוא מציאת חברת שווים לילד וקושי ללמד את אותו חומר חשוב שילדים לומדים באופן טבעי בחברת ילדים אחרים. גם ילדים על הרצף זקוקים לחברת שווים והם לומדים (גם אם בצורה שונה מילדים שאינם על הרצף) מיומנויות זה מזה.

תרומה לחברה:

אומנם פחות רלוונטי להורה באופן ישיר, אך ככל ששולבו בחברה יותר מגוון אנשים כך יפחת הפחד והסטיגמטיזציה כלפי השונה, ואין שום סיבה שזה לא יתחיל מגילאים צעירים. בשנה שחלפה הקטן שלנו היה משולב בגן רגיל, במהלך השנה הוא קיבל אבחון, ואנחנו הצגנו את המצב החדש לגננת, להורי הגן ולילדים. השילוב היה כפוי ובהפתעה, אך ההחלה היתה מאוד מוצלחת.

זמן הורים עבור עבודה/סידורים /רווחה נפשית:

כל אדם זקוק לזמן עבור עצמו. בין אם זה הצורך הקיומי שלנו לעבוד, להיפגש עם חברים או קולגות, לעשות מטלות בית, או סתם לשתות כוס קפה בשקט, חינוך מוסדי מאפשר מספר שעות רוב ימות השבוע, באופן קבוע, בידיעה שהילד נמצא במסגרת שמקדמת אותו, שקט נפשי לעשות את כל אותם דברים שאדם בוגר צריך ורוצה לעשות.

חסרונות החינוך הפורמלי

כפיפות ללוח זמנים של משרד החינוך:

ישראל היא אחת השיאניות בעולם בימי חופשה לתלמידים. ככה זה – ביהדות יש המון חגים, והקיץ חם. אנחנו נמצאים במצב שיותר מחצי שנה במצטבר הילדים בכלל בבית. תוסיפו לכל זה את החינוך הביתי הכפוי בצל הקורונה וחוסר היעילות של החינוך מרחוק ולא בטוח שבכלל יש דבר כזה מערכת חינוך.

כח אדם:

ברגע שילד נכנס למוסד לימודי לרוב ההורה בעל שליטה מוגבלת במי שמבלה עם ילדו את רוב שעות היום. אנחנו בדרך כלל יכולים לסמוך על מנהל בית ספר לגייס אנשי מקצוע טובים, אבל חוסר שליטה מוחלט אומר שהילד הפרטי שלנו לא בהכרח מקבל את תמהיל הכי אופטימלי עבור צרכיו.

פיזור משאבים גדול מדי:

נכון להיום לא מעט צוותים חינוכיים מתקשים להתמודד עם העומס (במיוחד עם תוספת והבילבול, כעת בתקופת הקורונה). כמות התלמידים הגדולה, קושי לוגיסטי של מיעוט במשאבים, ולעתים גם מורים ומורות שחוקים או חסרי ניסיון. במקרה של תלמיד מתקשה בכיתה גדולה, גם אם מורה אחד מזהה בעיה ומנסה לעזור, מורה אחר עלול לפספס ולעשות נזק.

בשילוב עם תלמידים שחווים שילוב לא מוצלח בכיתה רגילה ללא מאפיינים מיוחדים עשויה להתחיל ולסיים את השנה עם תוצאות דלות. אין פה אשם אחד ברור, מדובר על מכלול של קשיים שלמעשה על רובם אין לנו שליטה. מה שיקרה בפועל שעל ההורים יוטל להשלים את החומר בשלל דרכים, כשלמעשה המערכת המוסדית הייתה אמורה לדאוג שהתלמיד יודע את החומר, אך לא הצליחה לבצע את המטלה הזו.

קשיים לוגיסטיים שלא קשורים בכח אדם:

גודל הכיתה, תנאי אקוסטיקה, ציוד הכיתה, הזנה מסודרת וטעימה, איכות המזגן והתכנים הטכניים שאינם מונגשים טכנולוגית בעידן בו הילדים חושבים בצורה אחרת, אפילו הטכניקה בה מצופה ללמד חומר (ספרי לימוד מול עבודה בידיים לדוגמה), כל אלו הם תנאי שטח שלפעמים מוכתבים מראש עבור הצוות החינוכי.

לדוגמה, הבן הקטן שלנו היה שנה שעברה בגן, שהאקוסטיקה בו הייתה נוראית. מלבד זה שהגננת המסכנה נאלצה להשתמש במכשיר מגביר קול, על מנת שלא תצטרד, הילד המסכן בילה שנה שלמה, עם אוזניות מווסתות רעש כי היה לו מאוד לא פשוט לעמוד ברעש המזעזע. כל התנאי שטח האלו הם לרוב בחירה של מישהו אחר שלרוב המניע הוא שיקול כלכלי ולא חינוכי , ההחלטה נכפת על הצוותים והם מנסים לעבוד איתה.

למידה מרחוק:

זה בדרך כלל לא שיקול, אך השנה למדנו מהי למידה מרחוק, ומסקנה העיקרית, היא שזה לא עובד. ככל שהילדים קטנים יותר כך זה פחות אפשרי. אך הפתרון הזה נוראי בכל מקרה. העומס של כמות התלמידים המסיבית יצר המון תקלות טכניות. אני לא יודע איך הילדים הגדולים התמודדו עם זה, אבל הבת חמש שלי לא היתה מאוד מעוניינת אחרי כמה מפגשים, הקטן בכלל לא הסכים להתקרב לזה. הגדול קצת שיתף פעולה עם המטפלת באמנות, אבל לא הסכים לדבר עם אנשי צוות אחרים.

כישורי מחשב הנדרשים ללמידה יעילה מאוד קשים להקנות, ואם הם לא נעשו בצורה מסודרת מספיק זמן מראש, זה פשוט לא יעבוד.

מהו חינוך ביתי

חינוך ביתי הוא תהליך חינוכי אשר מנוהל מבית התלמיד וניתן בעיקר על ידי משפחתו ולא במוסדות פורמליים חיצוניים ממלכתיים או פרטיים דוגמת בתי ספר. הוא יכול להיעשות גם דרך מורים פרטיים. (מתוך ערך ויקיפדיה)

החינוך הביתי מתאים למי שזקוק לקצב למידה שונה, אווירת לימודים שונה, יכולות למידה וריכוז אחרים מהשגרה הרגילה, או פשוט בגלל אידאולוגית ההורים. למעשה כבר שנתיים שאנחנו שוקלים לימודים בחינוך ביתי עבור בנינו הבכור, מכיוון שהוא קורא ועושה מתמטיקה, ברמה מעל לבני גילו, אבל מבחינת יכולות תקשורת, וקשב וריכוז מצבו קשה מאוד. אנחנו כבר זמן רב מתלבטים מה המקום הנכון עבורו.

בעקבות תקופת הבידוד והסגר שעברנו ביחד, אני ושירה חזרנו לדבר על נושא החינוך הביתי. ההנחיות יצרו מצב של חינוך ביתי כפוי, ללא הכנה מראש, לכל הארץ ביחד. אם המצב הזה יחזור בגלל איזה גל הדבקה מחודש או חלילה מגיפה אחרת, נמצא את עצמנו במצב קצת יותר טוב מאיפה שהיינו במרץ בעקבות הגל הראשון. אך עם זאת, כדי לנהל חינוך ביתי יעיל, צריך להיערך לזה מראש.

למעשה בחינוך ביתי ההורה מכריז מול הרשויות שהוא ידאג לחינוך אקדמי עבור ילדו. יש צורך ליצור תכנית לימודים מסודרת שכוללת רשימת נושאים ודרכי לימוד. כל הורה יקבע מה ואיך הוא מלמד ומי יעביר את התוכן הנלמד.

חינוך ביתי לילדים עם צרכים מיוחדים:

בדומה לילדי החינוך הרגיל, מטרת החינוך הביתי, לאפשר להורה לתת מענה אישי לצרכי הילד, שהחינוך הפורמלי לא נתן. אנחנו נתמקד בבחירת אנשי מקצוע, בשיטות העבודה ותמהיל שהתלמיד יקבל. המטרה בחינוך מהסוג הזה הוא לאפשר התקדמות ביכולות ובתפקוד בקצב המותאם לילד, ולא לפי המוכתב על פי המערכת. למעשה זה פתרון טוב עבור ילדים שהמסגרות הקיימות אינם מתאימות עבורם וההורים מסוגלים לעמוד גם כלכלית וגם נפשית בחינוך ביתי.

יתרונות החינוך הביתי

אין הפתעות:

יש סגר או אין סגר? אם התארגנתם על חינוך ביתי מראש, לא יהיה חינוך ביתי כפוי בזמן קורונה כי המסגרת שלכם לא תשתנה.

ניהול התלמיד על ידי מי שמכיר אותו הכי טוב:

בחינוך ביתי, מי שנמצא בראש ההיררכיה החינוכית תמיד יהיה אותו אדם – ההורה (או אפוטרופוס). לאורך זמן, היתרון של זה יהיה גדול מאוד. בחינוך הפורמלי כל פעם שהילד עובר מוסד, או כל פעם שיש חילופים בהנהלה, אנשי ההנהלה צריכים ללמוד מחדש את התיק של אותו תלמיד. הורה שמנהל את מערך החינוך מכיר את צרכיו של הילד בצורה אינטימית שלא ניתן להשוות לצוות חינוכי שאמון על כיתה/שכבה/בית ספר.

חומר לימוד מיוצר עבור הילד ובהתאם לרמתו:

תכנית לימוד מותאמת היישר ליכולות הילד, צרכיו ( ע"פ צרכיו הלימודיים אך גם מגבלותיו), מונגשת באופן אישי ומוסברת באופן אישי. ההתקדמות היא מהירה או איטית לפי צורך הפרט ולא לפי התקדמות הכיתה או תלות בלוח זמנים בית ספרי.

לימוד יכולות למידה עצמאית:

זה בעצם שלל של יכולות של למידה שמלמדים את הילד על מנת שיוכל להתקדם לבדו בחומר. זה נושא שלא תמיד הועבר כראוי בבתי הספר. כך כשהגענו לאוניברסיטה נאלצנו רבים ללמוד איך ללמוד לבד. חינוך ביתי יכול לתת יותר יכולות אוטודיד תלקטיות לילד, מול חינוך מוסדי.

שליטה של ההורה בפילוסופיה החינוכית ושיטה טיפולית:

כאן בעצם טמון הפוטנציאל הכי גדול של החינוך הביתי עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. כשבארץ משתמשים לרוב בשיטת הטיפול "ABA" בחינוך הפורמלי. הורה הרואה לנכון לנסות לקדם את ילדיו בשיטות טיפול שונות, יתקשה מאוד למצוא מסגרת בהן משתמשים בשיטה הספציפית עליה למדו. כאן ההורה יכול ללמוד שיטות פחות נפוצות (כמו DIR, TEACHH או PRT), ולהכניס צוות מקצועי תומך העובד לפי אותה שיטה טיפולית. מעבר לכך ישנן פילוסופיות חינוך רבות שקשה למצוא להן בית במסגרות פורמליות.

שליטה של ההורה בצוות המקצועי:

מעבר לפילוסופיה החינוכית, רובינו היינו רוצים לדעת מי בדיוק נוגע בנפשו של הילד שלנו. למעשה אנחנו מוותרים על חלק מהשליטה בתחום כאשר אנחנו בוחרים בחינוך מוסדי (למרות שלפיקוח שיש בחינוך הפורמלי יש יתרונות שלא ניתן לזלזל בהן). לאומת זו בחינוך ביתי יש לנו שליטה מלאה בתחום הזה.

שליטה בתמהיל החומר הלימודי:

אם רציתם פחות חשבון ויותר מדעים אין בעיה, רציתם יותר או פחות חינוך מיני – תחליטו אתם. כן או לא בגרות? כן או לא קורסים האוניברסיטה הפתוחה? להורים לילדים מיוחדים לפעמים זו בדיוק הנקודה, ההשקעה בתחום מסוים, כלל אינה רלוונטית לילד שלהם. לאומת זאת כמה שעות ביום בתחום אחר שאולי בכלל קשור ליכולות חברתיות הוא הרבה יותר משמעותי.

ילדים שיכולותיהם אינם מתאימות ללמידה בקבוצה, לפעמים כלל אינם מתקדמים, גם במוסדות לחינוך מיוחד. למרות ששם נמצא ריכוז של אנשי מקצוע, עצם העובדה שהילד אינו במרחב שהוא מרגיש בו נוח, מספיק לעיקוב בהתקדמות. לפעמים מוציאים את הילד לעבודה בבית ופתאום הוא מתחיל להתקדם.

חסרונות החינוך הביתי:

יקר:

החינוך הפורמלי ממומן, גם אם יש עלויות נוספות, העלות של החינוך הביתי עלולה להיות יקרה מאוד. יש לא מעט משתנים שצריך לקחת בחשבון: כמה הכנסה יש להורים? איך ההכנסה תושפע בעקבות השארת הילדים בבית? כמה הוצאות נלוות יהיו לחינוך הביתי על חומרי לימוד וצוות מקצועי תומך? האם יש מספיק מרחב לימודי בבית? כמה יעלה ציוד טיפולי וחינוכי?

חברה שלנו שלקחה חל"ת השנה בדיוק למטרה זו העריכה כי רק אובדן המשכורת שלה והבאת מטפלים לבית עלתה בין 20-30 אלף שח לחודש. אנחנו כבר סיפרנו על הקרבת המרחבים בבית והשקעה בציוד לימודי וטיפולי.

נכון אם לא מדובר בילד מורכב כמו ילד על הרצף בתפקוד נמוך אז זה משמעותית פחות יקר אבל עדיין עצם אובדן משכורת אחת או הקושי הפיסי שכרוך בשינוי שעות העבודה לזמן בו אדם אחר עם הילד שלכם כדי שתוכלו לעבוד שווה לא מעט כסף.

קושי נפשי:

לכולנו יש צורך בזמן לבד/עם בוגרים אחרים/סתם לנוח רגע. בעצם ההחלטה על חינוך ביתי הזמן הזה מצתמצם עד נעלם. רובינו לא מסוגלים להחלטה הכל כך טוטלית הזו מבחינת של משאב זמן אישי.

קושי פיזי:

במיוחד להורים לילדים עם צרכים מיוחדים שהיה עם הילד משמעותה עבודה פיזית – גופנית מאומצת. בין אם מדובר בריסון של ילד בהתקף זעם (טנטרום), ריצה אחרי ילד שאינו מבין סכנה ועלול לחצות כביש לבד, או הרמה ונשיאה שלו. הזמן הזה שבעבר היה מוטל על אחרים היה הזמן של הגוף של ההורה לנוח. אנשים לא מבינים כמה עבודה פיזית כרוכה בגידול של ילד מיוחד ומה המשמעות שלה על הגוף.

קושי אקדמי:

האדם שמפעיל אותה צריך לדעת מה הוא עושה וללמוד את התכנים האקדמיים, חינוכיים וטיפוליים הנדרשים או לחלופין לשכור אותם.

לסיכום

אני ושירה שנויים במחלוקת על כמה אנחנו נהיה מסוגלים לקיים חינוך ביתי אפקטיבי, אבל בינתיים אנחנו בהסכמה שאנחנו לא מכניסים שינוי כזה בשנה הקרובה. אבל אנחנו כן מוכנים יותר למקרה שהנחיות הקורונה יחזירו אותנו למצב של חינוך ביתי כפוי. בתקווה שזה לא יגיע לשם. יש לנו עוד הרבה ללמוד על החינוך הביתי לפני שאחליט שזה משהו שאנחנו יכולים ליישם באופן מלא.

אני מקווה שהכתבה הזאת תעזור לכם להחליט איך החינוך בבית שלכם צריך להראות, איך להתכונן לחינוך ביתי כפוי, ולהחליט אם אתם שמחים שילדכם נמצא במסגרת החינוכית שבחרתם (ביתית או פורמלית).

לחצו כאן כדי לקרוא איך להכין רשימת ציוד לסגר (או חופש) לחינוך ביתי.

כתבו בתגובות איזה שינויים עשיתם בביתכם בעקבות הסגר הראשון, ולקראת הסגר הבא.

חגי

פורסם ב- 8 תגובות

תקשורת תומכת וחליפית – איך לתקשר ללא מילים

תת"ח: תקשורת תומכת וחליפית היא עולם רחב שמתכוון לכל תקשורת שאינה מילולית – וורבלית. היא כוללת כל דבר, משפת סימנים של ממש, הבעה בג'סטות מוסכמות, שימוש בתמונות ואף כתיבה והקלדה. בפוסט הזה נסביר בקצרה על השיטות השונות ולמי הן עשויות להתאים.

תקשורת תומכת וחליפית – לתת קול למי שאינו מסוגל לדבר בצורה השגרתית.

תקשורת תומכת וחליפית משמשת לקויי שמיעה, ילדים עם בעיות התפתחותיות כגון תסמונת דאון (לעתים יש כאלו שאינם וורבלים), ילדים על הרצף, ילדי מש"ה, בוגרים עם מחלות ניווניות שמשפיעות על יכולת דיבור, ועוד. בין אם באמצעים חיצוניים, פיזיים או טכנולוגים או בגופנו.

תיקשורת תומכת וחליפית ללא אמצעים חיצוניים

ניתן לתקשר עם אחרים לא רק באמצעות מילה מדוברת. קריאת שפתיים, ג'סטות, שפת גוף, ושפת סימנים, הם דוגמאות לתקשורת תומכת וחליפית שאינה דורשת אמצעים חיצוניים. עם זאת, יש ללמוד כיצד להשתמש באמצעים אלו כדי לתקשר עם אחרים המכירים תקשורת כזאת.

ג'סטות

מחוות שהן מוסכמות ומסבירות את הפעולה כמו – הבאת יד ונגיעה בפה מסמנת את המילה רעב. זוהי למעשה צורה פחות מפותחת של שפת סימנים. הרבה פעמים מתחילים בצורה כזו לתקשר עם ילדים שאינם וורבלים. היתרון הוא שיש מעט סימנים ושלרוב כל אדם שעומד מול הילד יבין אותם. לרוב משתמשים בשפה הזו עם ילדים במצב התפתחותי נמוך כמעט כמו של תינוק וזה מהווה כבסיס להתקדמות. סימנים אלו אף דומים לסימנים שנסמן באופן אינטואיטיבי לתינוק קטן. אנחנו למשל, היינו צריכים ללמד את הילדים שלנו במאמץ רב, איך להצביע על משהו שהם רוצים, קודם עם כל היד, ואחר כך אצבע.

שפת סימנים

הצורה המוכרת לנו מתקשורת עם לקויי שמיעה. הרבה אנשים לא יודעים שהיא מהווה דרך מצוינת לתקשר עם אנשים שמתקשים וורבלית. בארצות הברית יש אפילו תכנית של שפת סימנים לתינוקות ודרך התקשורת הראשונה עם אחד מילדינו הייתה דרך התכנית הזו שנקראת Signing Time**. שפה זו אינה רק עבור לקויי שמיעה אלא דרך מצוינת ללמד כל תינוק ופעוט ובפרט כאלו שמתקשים בדיבור תקשורת.

תוכנית ללימוד שפת סימנים באנגלית מתאימה גם ללקויות תקשורת

**ניתן לרכוש DVD של התוכנית דרך אמזון (לינק ממומן)

צופים בSigning Time ביחד

שימוש בתמונות

PECS, תת"ח. – תמונות שמייצגות או תמונות של ממש שמייצגות פעולות, מקומות, מזונות ומשחקים לפי קטגוריות . בשלב ראשון מנסים לגרום לילד להצביע על תמונה של חפץ דומם כמו נגיד תמונה של פיצה כדי לסמן שזה מה שהוא רוצה לאכול, בהמשך עוברים לציור שמייצג את המילה רוצה, לבסוף מוסיפים את התמונה של הילד . כך יוצרים לאט לאט משפט שלם. בעזרת הPECS, הגדול שלנו הגיע לרמת משפט קצת מעל גיל חמש שנים . בשלב האחרון מנסים לשלב קול מוקלט או לגרום לילד להגיד את המילים כמשפט מובנה. עבודה עם תמונות נעשת בהנחיה של קלינאית תקשורת שמלווה את הילד והוריו בתהליך לימוד.

ניתן לרכוש חלק מהתמונות אך את הרוב תאלצו לייצר בעצמכם. לצורך העניין כדאי לרכוש מדפסת צבעונית ומכשיר למינציה. את הכרטיסיות שבתמונה למטה, הכנו לקראת כניסת הגדול לכיתה א' שבוע הבא. השתמשתי באפליקצית Grid3 של חברת smartbox. יש להם כרגע תקופת נסיון של 60 ימים. התוכנה די נוחה. אפשר להעתיק ולהדפיס את התמונה. בהמשך, אנחנו נקדיש עבודה כדי לקבץ קבצי כרטיסיות והמלצות על מוצרים נוספים שתוכלו לרכוש.

האפליקציה הנ"ל ובאפליקציות נוספות תוכלו גם להשתמש במחשב ו/או בטאבלט. יש יתרונות וחסרונות לשתי השיטות. ועם שתיהם צריך לעשות עבודה מאומצת ולתחזק עם הזמן.

  • בכרטסיות המודפסות, הילד זקוק למוטוריקה שלפעמים יותר קשה: בהתחלה רק להצביע על כרטיסיות, אך לאחר מכן צריך לתלוש כרטיסיות מפס סקוצ' ולסדר על שורת משפט. כשהמוטוריקה הזאת קשה מדי, משתמשים באפליקציית תת"ח.
  • ההתעסקות בכרטיסיות פיזיות יותר מורכבת מהטכנולוגית, אך לא לכולם פשוט להשתמש בטכנולוגיה הזאת. ולפעמים נתקעים עם קריסה של המחשב או סוללה שנגמרה. מצד שני הרבה יותר קל לסחוב ולאחסן טאבלט מאשר קלסרים של כרטיסיות והאביזרים הנלווים.
  • לפעמים עדיף כרטיסיות, כי לילד יש הרבה התפרצויות זעם, והוא עלול לשבור ציוד יקר, או שאינו מבין שלא שמים טאבלט באסלה.

הבעה בהקלדה

זו שיטה שמתאימה לילדים בוגרים יותר. הרעיון הוא ללמד איך להקליד מילים. לא מעט בוגרים עם בעיות תקשורת, גם אם לא על רקע נוירולוגי, כמו אילמות סלקטיבית מרגישים יותר בנוח לתקשר בכתב. מכיוון שללא מעט ילדים ובוגרים על הרצף פעולות מוטוריקה עדינה כמו החזקת כלי כתיבה קשה להם. הקלדה היא פתרון טוב. בעבר לא ידעו שגם ילדים נמוכים על הרצף מסוגלים לכתוב ולקרוא ופשוט לא לימדו אותם. היום אנחנו יודעים שעבור חלקם, זה הרבה יותר פשוט מללמוד לדבר בצורה ווקלית. יש מורות שמתמקצעות בזה ואפילו בבתי ספר לחינוך מיוחד מתחילים להתעסק בזה בשנים האחרונות. שיטה זו מתאימה לכל ילד או בוגר בגיל קריאה וכתיבה, ומתחילה בקטן כמו מול משחק מחשב של הרכבת אותיות למילים, ומתפתחת לאט לאט משם.

מקווה שכיסינו את הכל. נשמח אם מישהו מכיר שיטות נוספות. בשמחה נוסיף.

הרשמו לקבלת עדכונים למייל

פורסם ב- 4 תגובות

איך מכינים סיפורים חברתיים

בפוסט הזה נציג מהו "סיפור חברתי" (social story). איך ומתי משתמשים בהם. ואיך מכינים סיפורים חברתיים עבור ילדכם. כדי להירשם לדיוור כדי לקבל התראות על סיפורים חברתיים חדשים שיעלו לרכישה באתר.

כל ילד מגיב לשינויים. כשאנחנו היינו ילדים האימהות שלנו היו עושות לנו הכנה לכל מיני דברים: לידת אח חדש, כניסה למסגרת חדשה, ועוד.

סיפורים רבים נכתבו סביב אירועים כאלו כמו "סיר הסירים", שבעזרתו רבים מילדי ישראל למדו להיגמל מטיטולים.

מהו "סיפור חברתי"

בגן התקשורת, הסבירו לנו לקראת אירוע כזה או אחר שהם הכינו לילד סיפור חברתי. כל אירוע כזה קיבלנו העתק של הסיפור החברתי לעבוד איתו בבית.

הסיפור החברתי הוא אוגדן של כמה דפים שניילנו וקשרו בחוט. לפעמים כורכים את זה יותר מושקע כמו בדוגמה למטה. אם זה לשימוש חד פעמי לא כדאי תמיד לטרוח לניילן. תלוי בכם.

בכל דף בדרך כלל משפט אחד, ותמונה (דומה למצגת מודפסת).

בדומה ל"סיר הסירים", הסיפור מתמקד בשינוי משמעותי שהילד עובר, או אירוע משמעותי שהולך לקרות לו.

מתי מכינים סיפורים חברתיים

לילדים עם אוטיזם – לקות תקשורתית, יש הרבה קשיים בסיטואציות רבות:

  • הסתגלות למעברים
  • פחד מהלא מוכר
  • למידת פעולות מורכבות
  • זיהוי דמויות חדשות
  • ועוד

כדי לעזור לבנים שלנו להתמודד עם סיטואציות שצפינו שיהיו להם קשות, אנחנו מכינים סיפורים חברתיים.

ישנם עוד כלים שניתן להשתמש בהם בהתאם לסיטואציה. למשל, כרטיסי ניווט נועדו לפרק פעולה מורכבת לחלקים קטנים ובכך לעזור ללמד פעולות שגרתיות כמו שימוש בשירותים.

קלינאית התקשורת בגן לימדה אותנו איך מכינים סיפורים החברתיים, אך זה מאוד פשוט וכל אחד יכול. זה כלי מאוד שימושי, במיוחד במצבים מפחידים כמו בדיקת רופא.

למשל, כשטסנו עם הילד בפעם הראשונה לטיפול רפואי בחו"ל. המטפלת הרגשית מהגן, ביקשה מאיתנו לשלוח לה בין היתר, תמונה של המרפאה. נכנסו לאתר של המרפאה, העתקנו את התמונה של מבנה המרפאה, והיא שילבה את זה בסיפור החברתי.

כשהגענו למרפאה במוסקבה, הילד התרגש לראות לראשונה את המבנה שהיה בסיפור.

דוגמאות נוספות: עזיבת הגן לקראת בית ספר, החלפה של אנשי צוות במסגרת החינוכית, קבלת שבת משולבת בגן רגיל, וכו'.

כריכת סיפור חברתי, לקראת סוף הקייטנה בגן ניצן.

אז למה בעצם צריך סיפור חברתי?

1. ילדים עם בעיות תקשורת, לא תמיד מבינים שמאורע מסוים הולך לקרות להם. בסיפור החברתי יופיע השם של הילד, ועדיף עם תמונות שלו. זה בעצם מחזק את הקשר שלו על המאורע.

2. כאשר יש צורך לפרק פעולות או אירועים מסוימים, לשלבים ברורים או רצף פעולות. מכינים סיפורים חברתיים על מנת להשיג שיתוף פעולה או להקל על תחושות הילד.

3. סדר וארגון – אחד הדברים שילד עם קושי בהבנה או בתקשורת צריך זה סדר וארגון. ספרים מהסוג השגרתי פשוט לא מדברים ישר ולעניין.

לדוגמה, לקראת לידת הרביעי, קראנו הרבה את ספר הפילפילים של אלונה פרנקל. הספר מצויין בהתייחסותו לפן הרגשי של הילד שיצטרך לחלוק תשומת לב עם תינוק. אך היה לנו חסר התייחסות לחסרונה של אמא בזמן שיש לה צירים.

בגלל ששירה היתה הרבה פעמים בבית חולים, היה חשוב שניתן התייחסות לצורך שלו להבין למה היא נראית כאובה ויוצאת מהבית, או למה סבתא פתאום הגיעה ואבא ואמא יצאו, או למה היא לא במיטה שלה כשהתעורר בלילה…

איך מכינים סיפורים חברתיים?

1.  בחר נושא אחד בלבד. לדוגמה, איך מתלבשים בבוקר.

2. נתמקד בסדר הפעולות הנדרש ונצמצם את המלל למינימום ההכרחי.

3. שלבים ברורים וקטנים. בכל עמוד עושים פעולה בודדת אחת. לפי סדר פעולות נכון.

4.  נשלב בסיפור במילות עידוד מצומצמות אבל ברורות שמסמלות הצלחה.

5. קצר ככול האפשר.

6. להציג את תמונת הילד על הכריכה כדי שזה יהיה לו ברור שהסיפור עליו. כותרת העמוד הראשון יכולה למשל להיות: "אני ___. אני ילד גדול. אני מתלבש לבד בבוקר"

7. תמונות ברורות – רצוי כאלו עם הילד בתוכן (אפשר גם לצלם במיוחד).

8. מקומות או מפגש עם אדם אחר – היכן שניתן שלבו תמונות של המקום ואנשים, ולא איורים. הילד צריך לזהות את המקום או האדם שהוא הולך לראות.

9. לא ליפות דברים- אם הסיפור החברתי הוא על בדיקת דם אז נראה אחות, מזרק ונכתוב במפורש שידקרו אותו ביד והוא יקבל צ'ופר אחרי. זה לא המקום ליפות דברים , המטרה היא להכין את הילד ולא לרכך עבורו דברים.

אחרי הכנת הספר במחשב ניתן להחליט האם נניילן אותו לצורך שימוש חוזר או שמספיק להשאיר אותו בגרסת הנייר כי זה ישמש אותנו מספר פעמים בודד. ניתן לכרוך אותו בצורה אף יותר איכותית אם אתם רואים בכך צורך. ניתן גם להציג אותו על טאבלט, עם ילדכם מורגל לכך.

מתי מתחילים להקריא את הסיפור?

תלוי בסיטואציה ובילד. ילד שזקוק להרבה הכנה או סיטואציה מתמשכת כמו נסיעה לחו"ל, לידת אח חדש, כניסה לכיתה א' וכדומה, נתחיל זמן רב אפילו חודש או חודשיים לפני המאורע.

אם מדובר באירוע קצר, נגיד ביקור אצל סבתא לצורך מסיבת יום הולדת . נקריא את הסיפור זמן קצר לפני, ילד שזקוק להרבה הכנה והמסיבה ביום שישי , נתחיל בראשון ונקריא אותו כל יום פעם אחת.

ספר שאמור ללוות תהליך כמו גמילה או לימוד של פעולות חיים כמו התלבשות, נקריא כל פעם שנעסוק בתהליך עד שהתהליך ייקלט, נגיד כל בוקר לפני ההלבשה לדוגמה.

כמו שהבנתם הספר צריך להיות קצר והקראתו לא צריכה להיות מעל מספר דקות, התמונות, איורים או כל אביזר נילווה חייבים להיות ברורים ופשוטים. הגרפיקה צריכה להיות הכי פשוטה שיש ( ברמת דפים לבנים,כיתוב גדול וברור). מטרת הספר צריכה להיות ברורה והכותרת שלו צריכה להיות כתובה כמטרה – (שם הילד) לומד להשתמש בשרותים לדוגמה.

איך משתמשים בסיפור החברתי?

נשתדל להציג את הסיפור החברתי לפחות שבוע לפני האירוע ולקרוא אותו מספר פעמים לפחות, כמובן שנקרא שוב ממש לפני האירוע.

נדאג להצביע על התמונות ולהקריא בטון דיבור חיובי ומעודד.

במידה ויש אביזרים נלווים נצרף אותם. למשל, ביגוד או אביזר שיהיו במאורע. לדוגמה, את הסיפור החברתי על גמילה מטיטולים, נקריא בזמן ישיבה של הילד על הסיר, או בערב לפני השינה.

אם אתם משתמשים בחיזוק חיובי, ניתן לשלב אותו בסיפור, וכאות הצלחה, להשתמש באותו חיזוק (מילה טוב/חיבוק/פרס).

איך לחסוך עבודה בהכנת סיפור חברתי?

רוב הסיפורים אתם אמורים לייצר לבד. אנחנו דווקא פחות השכלנו לעשות את זה בהתחלה, והיו הרבה מקרים של תכנון לקוי שבהם יכולנו לחסוך מהילד או מעצמנו הרבה עגמת נפש. הרבה מהסיפורים שיש לנו, הם תוצר של איש צוות מהגן (רובם מהמטפלת הרגשית, וחלקם מאחת הגננות).

כנסו לחנות המוצרים שלנו. ניתן לרכוש בקטגורית סיפורים חברתיים קבצי ספרים, מהאפשרויות שהעלנו. צרו איתנו קשר לבצע התאמות אישיות לספרים כמו החלפת האיורים בתמונות מותאמות. וניתן גם להזמין מאיתנו את הספרים המותאמים אישית במשלוח.

אם לא מצאתם בחנות את ספר החברתי שעונה לאירוע שאתם צריכים, צרו איתנו קשר כדי לברר אם נוכל לכתוב סיפור כזה עבור אותו אירוע.

אנחנו נעבוד על מגוון סיפורים חברתיים של אירועים נפוצים שתוכלו לחסוך קצת עבודה (למרות שזה לא כזה מורכב). נשמח אם תרשמו לקבוצת הדיוור שלנו, כדי שנוכל לדעת כמה מתעניינים יש למוצר כזה.

אנחנו רוצים לדעת:

איזה אירוע אתם חושבים שתזדקקו לספר עבורו?

אם הייתם רוצים לרכוש ספר באיכות הדפסה יותר גבוהה?

אם הייתם רוצים לרכוש בעלות סמלית מוצר דיגיטלי להדפסה אצלכם?

האם היה ברור מהפוסט איך מכינים סיפורים חברתיים בעצמכם?

מאמרים נוספים לקריאה

הגדרה וכללים לכתיבת סיפור חברתי – מסמך להורדה מאתר אוניברסיטת תל אביב

אתר האינטרנט של קרול גריי – מייסדת שיטת הסיפור החברתי

פורסם ב- 7 תגובות

איך עיצבנו מרחבי טיפול-משחק בבית לילדים עם צרכים מיוחדים

בית שסובב את הצרכים המיוחדים

בעבר דיברנו על פינה ייעודית לטיפול. אצלנו בבית הקדשנו חדר קטן להקמת סנוזלן. עיצוב קליניקה לטיפול בילדים, גם אם לא מטרת הכנסת מטופלים מאוד מקדם את הילדים שלנו. למעשה בבית שלנו יש כרגע שני מרחבי טיפול ומשחק נוספים. לכל אחד ייעוד אחר ומדי פעם הם עוברים שינויים. בשל העובדה שכל ילדינו סביב אותו הגיל ( 3 ילדים ב3 שנים) בחרנו לייצר פינות תעסוקה בבית על מנת להקל על עצמינו. בפוסט הזה תראו מה ואיך עשינו ומה הטיפים שיש לנו לתת להורים אחרים שרוצים לעשות עיצוב של קליניקה לטיפול בילדים בבית.

עיצוב קליניקה ביתית לטיפול השותף בילדים שלנו

למעשה אנחנו גרים בדירת 4.5 חדרים עם 4 מרפסות נוספות. עם המצב שהכתיבו הנחיות הקורונה, ובשל העובדה שכל הילדים שלנו קטנים יחסית (7-4), ושאנחנו שוב בהריון אנחנו ממעטים לצאת, הצורך שלנו באזורי משחק וטיפול הוא עצום. עיצוב הפנים שבחרנו להקדיש לצרכים של הילדים היה מאוד שימושי בזמני הסגר.

למעשה החלטנו לייצר חדר שינה אחד לילדים, אחד להורים, סלון ושאר החדרים ומרפסת אחת מיועדים לאזורי טיפול ומשחק שלכל אחד יעוד משלו. כמו שכתבנו בפוסט הקודם, התמזל מזלנו והתאפשר לנו לקנות דירה גדולה יחסית. כשניגשנו למטלה, הגענו בידיעה שיש לנו ילד עם צרכים מיוחדים, ושכדאי לחפש מקום עם מספיק מרחב. הדירה שבחרנו מאפשרת לנו המון, אך כמובן שכל אחד עושה מה שהוא יכול ולפי תנאי השטח שלו.

חדר סנוזלן – חדר וויסות חושי – חדר לבן

בבית שלנו יש ממ"ד בחצי חדר שהיה חדר אחסון כשנכנסנו. בשל סיבה לא ידועה אין בו חלון, אלא צוהר קטן בלבד, מה שהפך את החדר לקשה לשינה. במקום להשאיר אותו כמחסן או חדר ארונות, החלטנו להפוך אותו לחדר טיפול. בשל היותו ממ"ד, הוא שקט מאוד ומבודד רעשים, גם כשהבית רועש במיוחד. סיבה נוספת היא שבעת הצורך, אין בעיה להיכנס אליו ולסגור את הדלת לשימוש שבו אמור להיות – ממ"ד.

שיטת "סנוזלן" מתבססת על כמה עקרונות, שמטרתם לגרום לגרוי וויסות חושי מבוקר.

עיצוב קליניקה לטיפול בילדים בבית מאפשר טיפולים יותר אפקטיביים עם אנשי המקצוע שנכנסים לעבוד עם הילדים שלנו
  • על החדרים להיות שחורים או לבנים לגמרי, ולכל חדר מתאים מכשור אחר. אצלנו החדר כולו לבן (כולל הארון אחסון שרכשנו מאיקאה).
  • החדר צריך להיות רך. אצלנו הוא מצופה במזרנים עמידים כמו של ג'ימבורי, אבל בצבע לבן.
  • אלמנטים סנסורים. החדר צריך להחיל מגוון אלמנטים התומכים בהרגעה וגירוי סנסורי.
    • גופי תאורה מיוחדים כמו מפל סיבים אופטיים (שיוצר שילוב של אור רך ומגע), מגדל בועות (שילוב של אור, ויברציות ורעש לבן), לוחות אור המגיבים לקול או מגע, וכדומה.
    • משחקים סנסורים, כמו בריכת כדורים בלבן (החדר שלנו היה קטן מדי) או נדנדת ערסל (נדנדה שקנינו בגרושים ממילגה שהילד גדול היה בן שישה חודשים, וזה פשוט עבר איתנו מדירה לדירה. לכן היא לא לבנה).

יש עוד מגוון של מיכשור שניתן להכניס לתוכו, אך מלבד זה יש בארון מגוון משחקים שמיועדים לטיפול כמו שקי משקל קטנים עם אותיות ומספרים, בובת משקל, כדור פיזיו , משחקי קופסא כמו "שלום כיתה א'", "מה במשבצת" ועוד. לאחרונה הוספנו משטחי רצפה נוזליים צבעוניים שאפשר לדרוך עליהם.

בחדר הזה נעשים עיקר הטיפולים שלהם כמו ריפוי בעיסוק , טיפול במוזיקה וזמן פיזיותרפיה איתנו.

למה הסנוזלן כל כך ייחודי ומתאים לטיפול

יש הבדל משמעותי בין היכולות שלהם בתוך כל הלבן הזה למחוץ לו. יש משמעות לישיבה על מזרנים, והתאורה המיוחדת במיוחד שהם צריכים קצת מגע עמוק. מכיוון שהקירות מכוסים במזרנים אם הילד נכנס להתקף בו הוא מכה את עצמו או דופק את הראש בקיר החדר הוא המקום הכי בטוח עבורו.

ניתן לייצר מרחב כזה בכל מקום, גם בחדר השינה של הילד. למעשה זה המקום הכי קל, צבעו את החדר והריהוט בלבן, שימו מצעים לבנים, אפשר להוסיף שטיח גדול או מזרן או פרקט לבנים חלקים, מנורת לבה אחת או שתיים, מכשיר סאונד עם מוזיקה מרגיעה, ולמעשה הנה לכם פינה דמוית סנוזלן מרגיעה בתקציב צנוע.

איזור מרגיע לחושים מאוד עוזר לנו בטיפול בילדים.

חדר משחקים / חדר כיתה

החדר הזה הוא גם חדר האורחים שלנו. יש בו ספה ירוקה שנפתחת למיטה זוגית , שני ארוניות נגישות סגורות וארון צר וסגור, בחדר הזה יש ציוד לימודים כמו חוברות עבודה, דפי נגזרות בנושאים שונים, בצק ופלסטלינה , משחקי קופסה ושולחן בנות קטן מלא ברביות, יש בו גם מסך מחשב לצפייה בתכנים ושולחן סביבו יושבים לעבוד.

הצבעים בחדר הם לבן כחול וירוק. הקפדנו על מיעוט צבעים כדי שיהיה קל ללמוד בו.

למעשה זה החדר שבו ישנים סבא או סבתא במקרי חירום כמו אם אנחנו צריכים לנסוע לאשפוז בלילה, או אם שירה נוסעת ללדת וסתם בלילות בהם אנחנו זקוקים לעזרה כי אנחנו לא במיטבינו. להרבה משפחות יש עזרה מהסוג הזה וחשוב לדאוג שיהיה קל ונוח לארח אותם אם רוצים להמשיך לקבל עזרה.

אפשר לוותר על חדר כזה ולדאוג לארון אחסון לציוד הזה במקום כלשהו בבית ורק לדאוג לשולחן מתאים לילדים בסלון.

מרפסת משחקים

מחדר הילדים שלנו יוצאת מרפסת בגודל חדר שינה גדול. שנים ניסינו דברים שונים אבל הילדים שלנו היו ממש קטנים ולא יכלו להשתמש בה ללא נוכחות מתמדת שלנו. ואנחנו , מה לעשות אוהבים את הספה. אחד הדברים שכן דאגנו לעשות הוא לקרות אותה עם סככה ומרקיזה, כזאת שעוטפת את כל קירות המרפסת החיצוניים, כך שילד לא יוכל לזנק מהדירה שלנו לכיוון המדרכה, 8 קומות גובה. (בכל החלונות סגרנו עם סורגים עד למעלה, כי אי אפשר להיות מספיק בטוחים, כשזה מגיע לילדים על הרצף).

מה שמנו במרפסת המשחקים:

המרפסת שלנו מורכבת מקיר של הבניין, קיר חצי גובה שעוטף את שלושת הצדדים האחרים והקירוי. לתקופה ארוכה החצי קיר היה צבוע בצבע לוח גיר כדי שיוכלו לצבוע חופשי, אך היה צריך לתקן מנזקי החורף.

עכשיו צבענו הכל בלבן, אך עם צבע לוח הגיר ניצור לוח קטן. משני הצדדים של הלוח התקנו לוחות הפעלה בנושאי מספרים, צבעים, מילים, אותיות, וצורות. כך אפשר לשלב עבודה איתם ועם גירים שישלימו אותם.

בצד נוסף שני לוחות עבודה של מוטוריקה עדינה. על הרצפה יש לוחות סול ריבועיים בשיטת הפזל, ובאמצע מתקן טיפוס שקנינו מבאג לגן פה בנתניה.

יש לנו גם משחק ריצפה מוגדל של סולמות ונחשים, טוויסטר(פלונטר), ערכת כדורי קוצים לדריכה  חישוקים קטנים לסמן קפיצה, דליים להליכה כולם גם מבאג לגן ונאספו עם השנים, וקורת הליכה שבנה לנו אבא של חגי מעץ, טרמפולינה, מגלשה לקטנים (שבאמת כבר קטנה על הגדול), ומתקן טיפוס לקטנים שנקנה גם בבאג לגן בתחילת הקורונה.

מטרת האזור הזה, היא לאפשר לילדים יותר משחק חופשי, וגישה נוחה לפעילות פיזית, במיוחד עכשיו כשלא ברור אם מותר לצאת, לאן, מה פתוח ומה לא. ואם זאת חלק מהאלמנטים של האזור הזה הם גם חינוכיים. למעשה חלק מהמשחק במרפסת חופשי וחלקו מונחה.

מה הכי חשוב בכל המרחבים האלו?

שיהיה להם כיף!

למעשה אף ילד לא יעשה דבר שלא כיף לו.

עמיד

תשתדלו לקנות מעט ואיכותי ולא הרבה וזבל. ולא, זה לא שלא ניסינו לקנות זול וזמין, אבל זה תמיד מסתבר כהולך לפח מהר. קנו ממקומות אמינים. תחשבו איפה הדברים ישבו ואת מי ומתי הם ישמשו. קחו בחשבון שלוחות פעילות לקיר ישמשו אותכם תקופה מוגבלת של שנה או שנתיים, ואז אפשר להוריד, לאחסן ואז לתלות שוב, או שאפשר למסור או למכור יד שניה. יש לא מעט הורים שישמחו לקנות מכם, כנ"ל ציוד ג'ימבורי כמו גלילים, מגלשות, נדנדות ריצפה ועוד.

כל מה שאפשר לעשות גדול אפשר קטן.

כבר ציינו שאפשר לייצר מרחב לבן גם בחדר של הילד. אפשר לקנות משחקי חצר מתקפלים (ראיתי חברה שמייצרת אותם מקרטון עמיד לקטנטנים) כאלו שאפשר לאחסן מתחת למיטה. אפשר גם לייצר פינת לימוד משולחן-מדף מתקפל. כל אחד מייצר פינות לפי יכולותיו ולפי תנאי השטח. היום בגלל הקורונה היציאה מהבית יותר מוגבלת. מי שיש לו שני מטר בסלון שיפנה טיפה ריצפה, יניח כמה חישוקים ובעזרת וואשי טייפ ייצר קווים על הרצפה והנה לכם מסלול לעבודה על איזון ושיווי משקל בזול.

נהלו תקציב

לא קנינו הכל ביום אחד. אפשר לחסוך קצת כל חודש ולקנות אביזר גדול, אפשר כל חודש לקנות משהו קטן אפשר גם ללכת לעזר מציון – יש להם סניפים שמשאילים ציוד ג'ימבורי תמורת צ'ק ביטחון (תבדקו באתר של עזר מציון לגבי איפה יש סניפים) ולהשאיל ציוד. אל תיכנסו להוצאות מיותרות שאין לכם יכולת לעמוד בהן. קנו יד שניה מגנים ומשחקיות.

התאימו את המרחב לפעילויות חיים הנדרשות

הייתה לנו תקופה שרצינו ללמד פעילויות חיים כמו עבודה במטבח, הרדמה במיטה, וכו'. בתקופה הזו היו לנו בחדר משחקים מטבחון , מיטה ועגלת בובות וציוד דומה. שבו ודברו עם הצוות שמלווה אותכם והגדירו מטרות לאזורי הטיפול. המטרה שלנו השנה היא שיפור יכולות מוטוריות ויציבה, ובהתאם מה שעשינו באזורי משחק וטיפול שלנו.

שלבי עבודה בעיצוב קליניקה לטיפול בילדים בבית:

1. "הקרבת" מרחב למען הטיפול בילדים

הגדירו את המרחב שאתם "מקריבים" לצורך הטיפול. זה הולך להיות האזור העיקרי לעיצוב הקליניקה הביתית לטיפול בילדים.

זה באמת יכול להיות כל מרחב: חדר, מרפסת או חצר. אך קחו בחשבון שהתנאים לטיפולים בחוץ לא עובדים כמו בפנים. יש יתרונות וחסרונות.

הוא יכול להיות רב שימושי: חדר שינה, חדר העבודה שלכם, ואפילו חדר אורחים (כמו שחדר המשחקים שלנו משמש גם לאירוח). במקרה כזה, הכניסו את החלקים הקבועים לתכנון שלכם ועצבו סביבם.

אם מרחב מיועד רק עבור טיפולים: תכננו קדימה אפשרות למקרה שתצטרכו להכניס פונקציות נוספות. הארון אחסון בסנוזלן שלנו גדול, ומכיל הרבה ציוד לא קשור לטיפולים, כמו ציוד תפירה ומסמכים רפואיים.

בדירות קטנות, כל חלל צריך להיות מנוצל היטב הקדישו לכך מחשבה רבה כי הרבה פעמים ציוד עולה לא מעט כסף וחבל לבזבז.

2. מדידות ותיעוד

צלמו, מדדו אותו בצורה יסודית, ושרטטו שירטוט. הכניסו את כל המידע לטלפון הנייד שילך איתכם לכל מקום. לא מעט פעמים שלחנו את המידע הזה לאחרים. הרבה פעמים נכנסנו לאיזו חנות ובמקרה ראינו משהו שיכול להתאים, או שראינו שמישהו מוסר אביזר ונזקקנו למידע באופן זמין ומידי.

3. התייעצו עם אנשי המקצוע שמכירים את הילד

שבו לשיחה עם כל מי שמטפל בילד שלכם (ואנחנו מתכוונים לכולם, אבל לא חובה ביחד באותו זמן ומקום). בעיצוב הקליניקה לטיפול בילדים בבית, יש הרבה אלמנטים שאנשי מקצוע שמכירים את הילדים יוכלו להציע.

אם זה רק אתם וההורים שלכם שבו איתם. שמעו מהם, מה יהיה למטפלים שלכם נוח, ומה לדעתם צריך חיזוק ובאיזה תחומים. דברו עם צוות הגן / בית ספר וקבלו מהם רשימה מסודרת של הקשיים של הילד.

לדוגמה בשלב מסוים, המרפאה בעיסוק שלנו ביקשה לעבוד עם הקטן חלק מהפגישה ליד השולחן ולא רק בחדר סנוזלן. השנה הדגש הוא לא על מיומנויות תקשורת, אלא על תחומים אחרים שהגדול צריך הרבה יותר במעבר לבית הספר, ובהתאם ההמלצות של המטפלים השתנו. לכן עיצוב הקליניקה הביתית לטיפול בילדים נכנסה גם למרחב הלימודים.

4. מה התקציב?

שבו עם עצמכם, בנו תקציב וצורת הוצאת כסף שמקובלת עליכם.

שימו לב יכול להיות שמדובר גם ב50₪ לחודש, וזה בסדר גמור.

השתדלו לא לחרוג מהתקציב. כל מה שניתן לעשות ביוקר, ניתן גם בפחות.

עבדו בעזרת הכלים שיש לכם ויכולת יצירתיות (למי שמרגיש שפחות יצירתי, מומלץ לחפש רעיונות בפינטרסט). כשהיינו סטודנטים ייצרנו מארגז קרטון מטבחון שלם עבור הבן שלנו, בקורונה יצרנו מקרטון וצמר מספרה של בובות בשביל הילדים לספר את הבובות. תפרנו משאריות כל מיני דברים ועוד…

בקשו עזרה גם בדברים כאלו, תשאילו מחברים, תמחזרו משחקים בין בני משפחה שהילדים גדלו מהם ועוד. הכי חשוב אל תשכחו את המטרה – השקעת כסף אמור לאפשר לכם צמיחה ולא שקיעה בחובות.

5. תכנון לפני רכישה: בדיקת מחירים, איסוף הצעות מחיר

ערכו רשימת קניות פוטנציאלית וכנסו לאינטרנט לראות מה קיים ובאיזה מחירים.

בקשו הצעות מחיר מפורטות שכוללות התקנה. הרבה פעמים תגלו שהמוצר עולה פי שניים יותר בגלל ההתקנה.

ללא הצעת מחיר מסודרת אל תיקנו.

אם אתם מבצעים את ההתקנה בעצמכם, תוודאו שמספקים לכם את כל החלקים. לפעמים המוצרים מגיעים בכמה אריזות.

שאלו מליון שאלות ותבררו מדיניות החזרת מוצרים!

אל תתקעו עם מוצר יקר ולא נחוץ, אם אפשר להימנע מכך.

תשתדלו לקנות מבעלי חנויות מוכרות.

הרבה מהציוד שאנחנו רכשנו, הגיע מחנות מקומית שמספקת ציוד לגנים. בזכות היותנו לקוחות קבועים, אנחנו גם מקבלים לפעמים הנחה. אנחנו מנצלים חנויות כאלו גם להצטייד בפריטים קטנים. למשל כדורי קוצים, דליי הליכה שעולים גרושים.

ציוד מוטוריקה עדינה כמו נגזרות נייר או פינות נושא על חגים שונים גם מגיע מחנויות לגן. כנ"ל ציוד מטבח למטבחון או כל פינה אחרת. בתלוי בנושא שבחרנו להתמקד בו באותו זמן.

הרבה פעמים אנחנו מוצאים שם צעצועים וציוד איכותי, ששווה להשקיע בהם. לדוגמה מתקן הטיפוס או לוחות משחק לתלייה על הקיר (מופיעים בתמונות של המרפסת למעלה).

חשוב לאמץ לכם חנות טובה ובעלת מספר עולמות תוכן בתחום הזה, שכן סביר להניח שהרבה שנים תזדקקו לה. בנתניה אנחנו מעדיפים את באג-לגן. אתם תבחרו מקום מקומי.

בנוסף הם עובדים מול בעלי מקצוע ויוכלו להמליץ לכם למי ללכת או ממי לברוח. עצתם שווה זהב ויש להם לרוב מדיניות החזרה סבירה. ובניגוד לחברות גדולות אחרות הם בדרך כלל נגישים בכל יום בשבוע.

6. התייעצו שוב עם היועצים

קחו את כל החומר, חזרו לצוות המטפל של הילד, ושאלו לדעתם. יכול להיות שיגידו לכם שזה לא מתאים – תקשיבו להם, יש להם מושג מה הם אומרים. במיוחד דברו עם המטפלים שנכנסים לבית שלכם, אם יש. הם מכירים את תכולת הבית, ויעזרו לכם להבין מה לא צריך לקנות. אחרי התייעצות עם המרפאה בעיסוק שלנו וויתרנו על המון דברים שהתלהבנו מהם בחנויות.

7. חוזה עבודה והצעת מחיר מסודרת

אם אתם עושים פרויקט גדול כמו חדר סנוזלן לכו לכמה אנשי מקצוע וקבלו הצעת מחיר. בדקו שהחוזה כולל התקנה וזמני הגעה של ציוד.

חתמו על הסכם ברור עם הספק שלכם, ומבצע החוזה שלא ירמו אותכם. שימו לב לא מעט חברות פחות נגישות בעיקר עכשיו בקורונה. קחו בחשבון שייקח זמן לקבל הערכות מחיר. אל תזמינו שום דבר גדול מבלי שחברה תשלח נציג שימדוד כמו שצריך את החדר מגיע לכם ייעוץ מסודר בדברים כאלו. תבדקו איזה חומרים הולכים להשתמש. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו – הזמנו מזרנים לקיר ולרצפת הסנוזלן בזול, ואחר כך לא היה עם מי לדבר, והיינו צריכים לעשות הכל מחדש, וכמו שצריך. את המזרנים הראשונים מסרנו לגן (שזרקו אותם לפח כנראה די מהר).

8. שלב הביצוע

שלב הביצוע- דאגו לצביעת הקירות וכל התשתיות לפני הכנסת הציוד הקבוע (אנחנו לא צבענו את החדר טיפולים לפני ועכשיו זה קשה לעשות ), דאגו לאמצעי זהירות ובטיחות בכל מתקן שנכנס אליכם. התקינו ארונות וציוד כבד אחר וקבעו אותם לקיר. דאגו שיש ריפוד ריצפתי אם אתם הולכים על מתקן טיפוס.

9. תהנו מהחדר!

זהו. מקווים שזה נתן כיוון ועשה לכם קצת סדר.

שתפו אותנו בתובנות שאתם הפקתם עם הזמן, במיוחד אם אתם מזהים מקומות שאנחנו יכולים להשתפר מהם.

בהצלחה.

חגי ושירה