פורסם ב- 7 תגובות

כללים לעיצוב מרחב טיפולי בבית – טיפים להקמת חדר סנוזלן בבית

כשהבן הגדול שלנו אובחן, קיבלנו החלטה שעוברים דירה. עיקר ההחלטה נפל על הרצון והצורך לקרבה להורים שלי כדי שנוכל לקבל סיוע אם יקרה מצב חירום (מה שלא הפסיק לקרות כל הזמן, בגלל האפילפסיה). כשבחרנו דירה, לקחנו בשיקול עיצוב והתאמה לצרכים מיוחדים. אחד ההשקעות הכי טובות שלנו היתה בהקמת חדר סנוזלן בבית. אם תרצו לעצב חדר סנוזלן בבית או מרחב טיפולי בסגנון אחר, בכתבה הזאת תמצאו טיפים חשובים.

חדר סנוזלן בבית כחלק מסביבה מותאמת לטיפול בצרכים מיוחדים

חיפשנו דירה לא מעט זמן. כשהבנו שפתאום יש צורך במרחב טיפולי בבית, ונהיה לנו אפילו יותר קשה.

לבסוף הבנו שאנחנו מעדיפים לצמצם את מרחב השינה כרגע לחדר ילדים וחדר הורים. החדר הנוסף והממ"ד הפכנו לאזורי משחק וטיפול. גם אזורים אחרים בבית כמו הסלון והמרפסת, נמצאים לפעמים בשליטת ילדים. אך זה מצב מלחמתי שבו, אנחנו לפעמים משתלטים על שטחים, ולפעמים הם מספחים חזרה.

חדר המשחקים שלנו (ראו פוסט וויסות חושי – תחום ויזואלי) צריך לעמוד בתנאים מסוימים כמו צבעים מועטים ושקטים. מקומות אחסון מסודרים וסגורים.

חדר הטיפולים שלנו הוא ייחודי. מכיוון שכשבנינו אותו, בנינו אותו עבור ילד צעיר בתפקוד של פעוט בן שנה, עם בעיית תסכול קשה, בעיות וויסות חושי קשות, קשיי שינה, ולא וורבלי. חיפשנו שיטת טיפול שתסייע בהרגעה וריכוז שלו.

אחרי כחצי שנה של חיפושים, מצאנו שיטת טיפול שנקראת "סנוזלן". (על השיטה ארחיב בפוסט הבא). החדר לבן לחלוטין ומצופה במזרנים גם על הקיר לגובה מטר וקצת. ממוקם בממ"ד בגלל היתרון המוסף של בידוד מרעש, שכל כך נחוץ לילדים על הרצף (שוב ראו פוסט וויסות חושי). יש בחדר מכשור שתורם לוויסות, עם נדנדת תקרה דמוית ערסל. הכי חשוב שכל טיפול, בין אם הוא פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, וכיוצא בזאת מתבצעים שם.

חדר הסנוזלן. כאשר גופי התאורה פועלים, הם יוצרים אפקט מרגיע. מגדל הבועות מימין, מייצר גם רעש לבן וויברציות.

לאט לאט הבנו שכשפותרים בעיות וויסות, מפנים כחצי מזמן העבודה של הטיפול, שהיה מתבזבז ללא כלים כאלו. היתרונות של אזור טיפולי מסודר הם עצומים, ובמיוחד אצל ילדים נמוכים על הרצף, ששם יש בעיה של וויסות כל הזמן, ולעתים גם אלימות עצמית, שיכולה אפילו להגיע לזה שהילד מתנגח בעצמו מול הקיר.

קווי מנחה למרחב טיפולי בבית:

ארגון מסודר של ציוד עבודה עם הילד

אנשים לא מבינים כמה ציוד מגיע עם האבחנה הזו: ציוד של עבודה מוטורית, חוברות עבודה וציוד אומנות מיוחד שנועד ללמד להחזיק כלי כתיבה, משחקי התפתחות, ציוד רך כמו פוף לסיוע בוויסות ועוד… הרשימה כמעט אין סופית, ומוגבלת רק בכמה כסף נמצא בכיס. רצוי למצוא שיטת מיון שתעבוד עבורכם. אם יהיה מקום מסודר לכל דבר בנפרד, תוכלו בקלות יותר להרגיל גם את הילדים להחזיר דברים למקום.

החליטו מראש מה השיטה בה אתם מאחסנים משחקים- מה הייתם רוצים שלילד יהיה גישה ולמה לא. לפי ההחלטה אפשר להחליט האם המשחקים ישבו בארון סגור או בארון פתוח.

קביעות בהרגלים.

חלק משמעותי בטיפול, זה הגדרת כללים ברורים, ועמידה בהם בעקביות. הילד יודע שכשמגיע מטפל חיצוני, הוא כבר מכוון ולומד לרוץ למרחב הטיפול, וגם כשההורים עובדים איתו אחד על אחד זה צריך להיעשות באותו מקום. ישנם 'כללי משחק' מוגדרים. נכנסים למרחב מוגדר למען מטרה ומהי דרך הפעולה שצפויה להתרחש במרחב .

הפרדה לאזורים

צריך לייצר הפרדה ברורה בין אזור למבוגרים ( מרחב המחיה שלכם- למען שפיות הדעת שלכם ושלפחות אחרי שעות הערות שלהם יחזור אליכם) ואזור לילדים ( מרחב המחיה שלהם), אזור טיפול, אזור משחק, ואזור שינה. אם יש בית גדול מספיק, כמובן שזה מקל על ההפרדה, אבל ניתן לעשות זאת גם בתוך חדרים ע"י הפרדה עם רהיטים, צבע/חיפוי קיר שונה לכל אזור ועוד. ניתן גם להכניס ציוד לארגזים, שנכנסים לארון סגור בהתאם לסוג הפעילות, אך זה פחות יעיל עבור ילדים בתפקוד נמוך יותר אם רוצים שהילד יוציא את המשחקים גם באופן עצמאי.

תכנון המרחבים

הציגו את תוכניתכם לאנשי המקצוע המעורבים בטיפול ילדכם. למאבחן ההתנהגותי, לפיזיותרפיסט, קלינאית תקשורת או למרפאה בעיסוק יהיו תובנות שיכולות לעזור לכם להבין: מה חסר בבית, מה דחוף יותר או פחות רלוונטי, איזה אלמנטים צריך להוציא מהמרחב הטיפולי, וכו'.

תנאים שמומלץ לשמור כמה שניתן באזור הטיפולי:

מיעוט צבעים באזור בו עובדים.

אנחנו בחרנו בלבן כי זה צבע שמונע הסחות דעת. החדר לבן , הארון ציוד לבן, המזרן לבן, התאורה לבנה (לפחות עד שמדליקים את הציוד אורות). אם אתם יוצרים פינה שהיא שמוגדרת על ידי שולחן למשל, בחרו פינת קיר לבנה, שולחן וכיסא לבנים. גם באזור חדר המשחקים, שמשמש אצלנו גם סוג של כיתת לימוד, הגבלנו את הצבעים לירוקים ולבנים על מנת לשמור על הרוגע ולמתן הצפה של וויסות חושי. המקום היחיד בו הכנסנו הרבה צבע הוא במרפסת שהיא חיצונית. במרפסת אמורה להתבצע פחות למידה מאורגנת ויותר פריקת אנרגיה, אבל גם שם הקפדנו שהרקע של הקיר יהיה לבן ברובו.

שקט

אזור שקט ומבודד מרעש עד כמה שניתן, אם זה בחדר הילד – עדיף שיהיה מקום לסגור דלת. במרפסת סגורה כשבני הבית רחוקים או שומרים על שקט, פינה בממ"ד.

הרגשת פרטיות

להרבה ילדים יש בעיה בביטחון עצמי, אין צורך שפגישה טיפולית תתנהל במקום ציבורי – משמע סלון הבית אינו עדיפות ראשונה, במידה ואין אפשרות אחרת גם חדר הילד, מרפסת, המרתף של הבניין (בהסכמת שאר הדיירים) עדיפה. פרטיות ניתנת להשגה גם בעזרת מחיצה ניידת, ווילון, אפילו קיר מיוצר מקרטון גדול וצבוע בלבן כך שלפחות תהיה תחושת פרטיות .

קביעות בהרגלים

אין חובה ליצור ממש חדר טיפולים, זה גם לא חייב להיות ציוד שנשאר במקום קבוע ( השולחן יכול להגיע מחדר אחר ורק להיות מוצב שם לצורך הטיפול- בתנאי שזה אותו שולחן) ובתנאי שה'מראה החיצוני' ישמר בכל פעם כדי לסייע בקביעות בהרגלים – תמיד הילד יושב ב'אותו' מקום. אתם ביחד עם המטפל תקבעו מה נוח וטוב לכם, טיפול יכול להתרחש על השטיח, במרפסת ליד שולחן קפה או כל דבר שתרצו, הייתה תקופה בה פגשנו את המרפאה בעיסוק בגינה ליד הבית.

טיפול מונחה

דברו עם המטפל שלכם ושאלו אותו אם הוא מעדיף להנחות אותכם תוך כדי הטיפול או לאחריו. זיכרו שזה חלק גדול מהסיבה שהוא מגיע, מטפל שאינו יכול לספק הנחיה להורה, אינו מטפל טוב עבורכם, שכן כל המטרה היא שתוכלו להמשיך לעבוד עם הילד בעצמכם.

טיפים נוספים לסידור אזור הטיפול:

כשהתקציב מוגבל

אל תתפרעו. אין סיבה לקרוע את הכיס, כשהרבה דברים ניתן להשיג יד שניה, או לקבל ממישהו שרוצה להעביר ציוד. לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה יקר. קחו בחשבון את המינימום הנדרש והגדירו תקציב. אפשר לצבוע בצבע רהיטים ואביזרים שיש לכם, או קחו ממישהו שרוצה למסור. בצעו התאמות. הזיזו ריהוט בבית. פינה פרטית יכולה חדר מוגדר עבור מטרות לימוד, אבל היא יכולה גם להיות פינה מתוך חדר, כשארון למשל מתפקד כמחיצה. אפשר להגדיר פינה בממ"ד הביתי או חלק ממשרד ביתי כל עוד כללי הוויסות הוויזואלי נשמרים.

קנו ציוד יד שניה. הרבה הורים מחליפים ציוד כל כמה שנים ומוכרים או מוסרים ציוד בזול. קחו ציוד ממקומות שמשאילים כמו עזר מציון (סניף בני ברק).

כשהבכור שלנו אובחן היינו שנה אחרי יציאה מהאוניברסיטה. רוב הריהוט שלנו היה מאתר אגורה, או מחניות זולות. למעשה רק כמה חודשים לפני זה, קנינו ספה פעם ראשונה בחיינו כזוג בהנחה מאיקאה, ובכך וויתרנו על קייטנת הקיץ לילדים.

תכננו תקציב מראש. קנינו לאט ציוד. למשל למרפסת המשחקים, שסידרנו מחדש שוב השבוע, קנינו חלק נכבד מהציוד בשנים שלפני. משחקי הקיר ירדו ונתלו מחדש שוב ושוב כל כמה זמן, כדי לחדש עניין. מתקן טיפוס ניקנה לפני כמה חודשים.

כשאפשר להתרחב או אם יש תקציב גדול יותר מלכתחילה

בהתחלה עשינו הכל בעצמנו, אך התמזל מזלנו, ובעזרת המשפחה, כחצי שנה לאחר האבחון, הלכנו לקנות דירה. כשלקחנו משכנתא למעשה לקחנו כ60 אלף ש"ח יותר, כדי להשאיר תקציב לחלל הטיפולי. בחרנו דירה יחסית קטנה, אך עם הרבה מרפסות, כי הבנו שיש לתכנון המוזר שלה, יתרון עיצובי לחלוקה לאזורים. הדירה היא דופלקס, אז יש חלוקה של מה למעלה ומה למטה, וזה נותן לנו יתרון נוסף שבסוף היום, עולים למעלה להתקלח ולישון. הקצבנו את חדר השינה שבקומה התחתונה להיות חדר משחקים/לימודים. הילדים בעצם ישנים בשינה משותפת בחדר אחד ,כל עוד הם קטנים. (עוד על חלוקת החדרים לאזורים נוספים בפוסטים הבאים).

איפה רוכשים ציוד

קנו בחנויות שמיועדות לגנים. הרבה פעמים הם זולות יותר (בבית שלנו חלק נכבד הגיע מבאג לגן בנתניה. מכיוון שקנינו מהם לא מעט ציוד במשך השנים אפילו קיבלנו הנחה לפעמים).

מומלץ למצוא חנות שיש לה גם נגישות להורים, ולא רק למוסדות. ציוד מחנויות גנים, הרבה פעמים לא פחות טוב מציוד שמוכרות חברות כמו פעלטון.

אם זאת לחברות כמו פעלטון יש ניסיון רב בייצור ציוד איכותי. זה חשוב במיוחד כשמתכננים חדר סנוזלן בבית. חדר טיפולים כזה צריך להיות עמיד לאורך שנים.

בעיקר נכון לציוד קטן כמו כדורי קוצים, מתקנים קטנים לטיפוס, קורות הליכה המתקפלות לקטן, ועוד. בנוסף יש להם לא מעט נגזרות נייר להתאמן על הדבקה וגזירה, כלי כתיבה ייחודיים לילדים עם בעיות אחיזה, הפעלות לפי נושאים , פינות נושא (הרבה פעמים אני קונה פינת נושא לפני חג כדי להכין את הילדים לחג- הן מכילות פלקטים והפעלה על החג.

ככה אני עוזרת להם להתכונן. זה עוזר במיוחד בחגים שדורשים שיתוף פעולה כמו פסח או פורים ואפילו יום העצמאות.

מצאו את החנות שקרובה לביתכם. סביר להניח שיש להם הכל ומהכל, גם לבתי ספר היסודיים, והם תמיד זמינים בניגוד לחברות הגדולות שקשה להשיג בטלפון. מה גם שמדיניות ההחזרה שלהם הרבה יותר סבירה ויותר קל למצוא חלקי חילוף למה שנישבר.

לסיכום

ברגע שקיבלתם אבחנה התפתחותית או רפואית החיים השתנו. הדאגות עברו מלדאוג שהילד יהיה הכי פופולרי הכיתה, ללדאוג שהוא מקבל את הטיפול הכי מקדם מבחינה התפתחותית ורפואית. הכתבה הזאת התמקדה בעיצוב חדר סנוזלן – אזור טיפולי אחד מני רבים בבית שלנו. אפשר לקרוא גם על העיצוב אזורי טיפול נוספים בבית שלנו.

אנחנו ממליצים להשקיע את הסכום הנדרש כדי לעצב חדר סנוזלן בבית עם חברות מוכרות כמו פעלטון. אך אפשר בהחלט לעצב חדר סנוזלן בבית עם מוצרים זולים יותר כפי שרשמנו בטיפים.

נשמח לראות איך נראה המרחב הטיפולי שלכם, שילחו תמונה ועזרו בכך להורים מתחילים אחרים להקים את שלהם.

שירה וחגי

פורסם ב- תגובה אחת

וויסות חושי,, התפלשות בחומרים ומה שביניהם – רעיונות לטיפול בויסות החושי דרך משחק סנסורי

לאנשים עם אוטיזם לרוב יש גם הפרעת ויסות חושי. עיבוד חושי או ויסות חושי לא מאוזן מקשה מאוד על התנהלות יום יומית. זה יכול להוביל ליותר טנטרומים וקריסה חושית. זה מקשה על רכישה של כישורים נדרשים לעצמאות כדי לעזור לילדים . בכתבה הזאת תמצאו כמה רעיונות לטיפול בויסות החושי.

כשהרעיונות לטיפול בויסות חושי מזכירים את העבר

רבע לחצות אני ובעלי בוהים בתקרה. "יש שם כתמים חומים " הוא אומר לי, אני מסתכלת והוא ממשיך, " זה נראה כמו קקי. אני יודע שזה רק צבע. אני יודע לזהות קקי על הקיר, וזה לא קקי. אבל, עדיין זה מזכיר לי קקי על קיר." שנינו מתפוצצים מצחוק ואני נזכרת חמש-שש שנים אחורה לשבוע אחרי לידת ביתי השניה.

כאמור דולב, בני בכורי, לא היה מאלופי השינה. לעומתו בתי הייתה (ועדיין) אלופת עולם זוכת אולימפיאדה. שבוע אחרי הלידה היא צייתה לכללי הספר, וישנה רוב הלילה רק כדי להתעורר סביב שבע בבוקר.

בני היקר היה הולך לישון בשש בבוקר וקם בתשע בבוקר, כאילו כלום.

הייתי עייפה עם שני תינוקות בני שנה וחצי ושבוע, בעלי בדיוק חזר לעבוד והתחלנו לארוז את הבית לקראת מעבר דירה.

בדיוק בשבוע הזה, בו הייתי מותשת עד אימה, החמוד הקטן גילה שיש בטיטול שלו חומר חום, גמיש, ריחני, שניתן לשלוף מהטיטול ולמרוח על דברים. בנוסף להכל עכשיו גם הוטל עלי "משמר הקקי".

לקראת הצהריים אפסו כוחותי. הקטנה נרדמה, החבובות (הייתה תקופה שבה הילד ראה בריפיט פרק אחד בו הארי בלפונטה שר את שיר הבננה בוט) הוקרנו בטלויזיה, עם הכפתור המבורך, שגורם לפרק לחזור על עצמו שוב ושוב, ואני עצמתי לרגע עיניים בידיעה שכל הדלתות סגורות ונעולות, המטבח נעול, גם חדרי האמבטיה והשרותים, הבית מאובטח, והילד ממוכר לטלויזיה ואני יכולה לרגע או שניים להרפות.

איזו טעות! אחרי כמה דקות אני שומעת קולות ליקוק של הכלבים. פותחת עין הכל נראה בסדר, לא סומכת על עצמי , מרימה ראש, הכל עדיין נראה בסדר, מסובבת את הראש כל המסדרון מלא הכתמים חומים, השער למטבח נפרץ (איך הוא עשה את זה אין לי מושג). בריצת אמוק, אני רצה למטבח, רק כדי לגלות פעוט בן שנה וחצי מכניס יד לטיטול, מוציא את התוצרים, ומקשט את דלת המקרר, כששני הכלבים שלנו מלקקים אותו ואחריו!

רעיונות לטיפול בויסות חושי עם פעילויות שיותר מתאימים לנו

ילדים  ככלל מניסיוני, אוהבים לגעת בחומרים חמימים, ריחניים, צבעוניים ורכים. בגלל זה ילדים אוהבים צבעי ידיים, בצק צבעוני ורך, חול קינטי (שנאה מיוחדת שלי- הזוועה הזו נדבקת להכל, ואי אפשר להיפתר מהחלקיקים של זה. וגם זה עושה לי צמרמורת כשאני דורכת על זה) ואחרון חביב ודביק במיוחד סליים למיניו.

התחושה בידיים מווסתת , נעימה ומרגיעה עבורם, בכל גיל, בכל הפרעת וויסות , ואצל כל ילד גם השיגרתיים ביותר.

והינה כמה מהחביבים על קבוצת הילדים הפרטית שלי ומתי אני מוציאה את החומרים האלו ואיך.

צבעי ידיים

הזן החביב עלי הם של חברת אומגה, כי הם התגלו לי כהכי שטיפים מאריחי הקיר. אני מציאה אותם החוצה, כשאני צריכה להעיף אותם בשעה מוקדמת לאמבטיה ואין לי כוח לנהל משא ומתן או שיחה עם אף אחד. אני משפריצה קצת צבע על הקיר ומתישבת לרגע על כורסת ההנקה שממוקמת בצורה אסטרטגית כך שאני רואה את כל המתרחש באמבטיה. לאחר שסיימו אני מוציאה את הפקק ושוטפת אותם ואת הקיר של האמבטיה . זה קונה לי רבע שעה לפחות של שקט שבה אני מנסה לאגור כוח לשעת ה"זאבים" הידועה כשעת ההרדמות

מתאמן על מספרים בצבעי ידיים של אומגה על קיר האמבטיה

בצק צבעוני

מודה ומתוודה כשהם יסיימו איתו. הדבר הזה קרוב לוודאי ייזרק לפח. ים של נזלת, לכלוכים ושערות כלבים מהרצפה, ושאר הגועל נפש יהפכו אותו למפגע בריאותי. אני משתדלת לקנות את הזול ביותר עם מספר צבעים באריזות קטנות כדי שהם יוכלו לבחור וגם כדי לתרגל תקשורת, צבעים, צורות ועוד. בצק היא הפעלה תקשורתית אצלנו, אנחנו יושבים כולם יחד סביב השולחן ומוקפים בכל מיני אבזרים בהם אני עושה שימוש כדי לקבל מהם מלל. בהתחלה זה היה רק ג'סטות בודדות, ועם הזמן זה גדל למלל.

סליים

החומר הזה מגיע במגוון צבעים ומרקמים, שלכולם מכנה משותף- דביק ולא יורד מבגדים. סליים ושאר הזוועות הדביקות והשנואות עלי, אני משתדלת שלא להכניס לבית, אבל כשבאנו לגמול אותם מטיטולים (והייתה תקופה שכל הילדים שלי היו בגמילה בשלבים שונים אבל ביחד), השתמשתי בסליים במסיבת פרידה מטיטולים (והיו לנו לא מעט כאלו), הילדים התפלשו בהם ומרחו אותם על טיטולים , השתמשתי בצבעי חום וצהוב. זה היה מגעיל ודביק, אבל זה עזר להעביר את המסר.

חול קינטי

אחריותו הבלעדית של בעלי, שנאה פרטית שלי, ואסור בכל מקום בבית מלבד המרפסת, לאחר שניסינו לעשות להם בריכת פלסטיק ממולאת בחול קינטי כדי לעזור לבנים עם וויסות חושי. הרעיון עצמו דווקא לא רע. אבל זה היה בעיצומה של גמילה מטיטולים משולשת ומהר מאוד הבריכה… טוב, אתם יכולים לדמיין לעצמיכם. זרקנו בערך 10 ק"ג של חול קינטי באותו יום שפתחנו. וזה יקר הדבר הזה. החוק בבית אומר: רק עם אבא, שאני לא אדע, תשאירו נקי. בעלי שיודע שהרבה סיכוי לתנאים האלו לא קיים, באלגנטיות מתחמק מהמטלה. זה לא עצר אותי מלקנות אותו כמתנה לילדי הגן השנה … אם אני סובלת – שכולם יסבלו…

עבודה סנסורית (חושית)

יש כמובן עוד המון חומרים שניתן להשתמש בהם לעבודה חושית. אפשר להשתמש באורביז, קטניות שונות, פסטה יבשה או מבושלת, שמנים, קרמים, ועוד עוד… חפשו בגוגל, ותמצאו עוד מליון רעיונות. וגם אפשר למצוא עוד יישומים רבים ומגוונים לעבודה עם ילדים. ממלאים כל פעם קערה גדולה עם החומר שאתם רוצים לעבוד איתו. או 3-4 קערות בחומרים שונים. אפשר להחביא בפנים צעצועים קטנים שיהיה מה לחפש. אפשר לשים על קצף גילוח צבעי מאכל ולעשות את זה צבעוני.

לסיכום – למה חשוב לשלב משחק חושי בשגרת החינוך הביתי

משחק חושי יקדם כל ילד, ומאוד חשוב בגילים הצעירים החל מגיל שנה בערך. עוד על וויסות חושי.

ככול שאתם חושפים את הילדים ליותר מרקמים, כך אתם:

  • מחסנים אותם מרתיעה ממרקמים
  • עוזרים להם לחזק את יכולות הוויסות החושי
  • מחזקים יכולות מוטוריות גסות ועדינות גם יחד
  • מחזקים קשרים נוירולוגים במוח, ועוזרים לפתח את היכולות הקוגניטיביות
  • משפרים יכולות שפתיות ותקשורתיות
  • מפתחים חשיבה למציאת פתרונות
  • מחזקים כישורי זיכרון
  • מלמדים אותם לזהות את מאפייני החומר (קר/חם, חלק/מחוספס, דביק/רטוב/יבש)
  • ובנוסף הביטחון העצמי שלהם ישתפר (יחוו הצלחות ויכולות משופרות עם הזמן).

עוד מאמרים בנושא:

כללים לעיצוב מרחב טיפולי בבית

עוד רעיונות לטיפול בויסות חושי – אתר וואלה

משחקי התפתחות לפי גיל – אתר כללית

חשיבות המשחק הסנסורי – אתר educationalplaycare.com

חנות AdhdShop.co.il לרכישת אביזרים סונסוריים

מקווה שזה עזר למישהו. ובהצלחה , אגב אקונומיקה הורידה את כתמי הקקי מהקיר. סתם … שתדעו!

שירה

פורסם ב- 11 תגובות

הפרעת ויסות חושי והפרעת עיבוד חושי

כאשר ילדים עם הפרעת וויסות חושי או עיבוד חושי מוצפים ביותר מדי גירויים חושיים, יש להם נטיה לקרוס, ולעשות מה שמכונה מלט-דאון. ש

עיבוד חושי (sensory processing) זו הגדרה שמתיחסת לדרך בה אנחנו קולטים גרויים והסביבה , מעבדים אותם , ומתרגמים אותם ליכולות להסתגלות לסביבה. לדוגמא גרוי של אור השמש, הוא נכנס לעייניים ואז אנחנו ממצמצים או מצילים על העייניים כהתנהגות שמסייעת לנו להתמודד עם סינוור.

אבל מה קורה כאשר הגירוי אינו ניסבל מבחינתנו בצורה קיצונית?

אם נדמיין את יכולת הויסות החושי כדף שמחולק ל3 פסים לרוחב.

  • הפס האמצעי הוא טווח הנורמה – הגרויים גורמים לתגובה סבירה.
  • הפס העליון הוא תגובת יתר – הגרויים  מעובדים כגרויים חזקים מדי וגורמים לתגובה פיזיולוגית שמתפרשת כהפרעה לא נעימה לאדם שחווה אותם. תגובה היפר תחושתית
  • הפס התחתון מייצג את הגרויים שמעובדים כגרויים חלשים מדי או לא מעובדים כלל.  תת תחושתיות.

אותו יתר תגובתיות או תת תגובתיות כגורמות לתחושה פיזיולוגית או רגשית – פסיכולוגית משמעותית, התגובה של הגוף יכולה להתפרש בגוף כגרוי כואב, מציק ומפריע, מגרד, גורם לצמרמורת , מסנוור מאוד ועוד. המשותף לכל הגרויים שהם גורמים לתגובה משמעותית או לחוסר תגובה כלל כאשר יש ציפיה לתגובה (לדוגמה גרוי שאצל אדם נורמטיבי יחשב ככואב מאוד עובר ללא תגובה אצל אחר).

כשכל תינוק נולד לוקח זמן למערכת הזו להבשיל- משום כך אנחנו עוטפים תינוקות בשמיכות דקות וצמודות כדי לייצר לחץ קל על העור, מנענעים אותם כשהם בוכים, עושים להם רעשים שקטים ( רעש לבן) , מאכילים אותם במזון בעל טקסטורה חלקה ועוד… לאט לאט התינוקות 'לומדים' איך לווסת את עצמם ולקראת גיל שנה רואים שהם לומדים באופן טיבעי לווסת את עצמם בעזרה הולכת ופוחתת. לא סתם אומרים שלא להתחיל 'אימון שינה' לפני גיל חמישה חודשים (אני לא מאמינה שיש דבר כזה אבל זאת דעתי האישית).

למעשה מה שאדם מבחוץ רואה היא רק התגובה לעיבוד של הגרוי, האתגר הגדול הוא להבין מה הגרוי ומה אפשר לעשות כדי לאזן אותו. לדוגמא, ילד קטן ששם ידיים בחוזקה על האוזניים בעת שהיה במרחב הגן- יכול להיות שמדובר בניסיון של הילד לאזן את רמת הרעש הסביבתי שצורם לו. אם ניתן לילד אוזניות מבטלות רעש יכול להיות שההתמודדות שלו במרחב הגן תשתפר.

חשוב לציין שאדם יכול להגיב לתחומי גרוי שונים בתגובתיות יתר ולאחרים בתת תגובתיות.

התחום הויזואלי – חוש הראיה ועיבוד אור וצבע. תחום זה מתייחס לקליטת אור (שמש ותאורה מלכותית), לצבעים ( צבע הקיר או הטקסטיל בחדר) . יש לשים לב לתגובה של הילד, ילד שמאוד סובל מתאורה בוהקת ( אפילו אם היא סבירה) אולי זקוק לתאורה רכה יותר, כדי לצייד אותו במשקפי שמש או בעדשות משקפי קריאה שמחליפות צבע באור השמש. ישנם ילדים שיסבלו אם יכנסו לחדר עם צבעים מרובים, אצל ילדים שניכר שהם בדיסאוריינטציה בחדרים כאלו נקפיד שהקירות בבית יהיו בצבע אחיד רצוי בלבן, שהמצעים שלהם יהיו בצבע מרגיע ואחיד ללא אפליקציות או דוגמאות או עם מעט ורגועות, שכלי האוכל יהיו אחידים בצבעם, ללא וילונות בצבעים חזקים. בצורה זו נפחית את הגרוי ונעזור להם להתגבר על יתר התחושתיות הזו.

התחום האודיטורי- שמיעתי – רגישות לרעש. אולי אחד התחומים שבהם הכי ברור שיש תגובתיות יתר ותת תגובתיות. ילדים עם יתר תגובתיות לא יסבלו רעש כמעט מכל סוג, ילד שנראה ש'לא מוצא את עצמו' ברעש סביר של חצר גן הילדים לדוגמה או לא מסוגל להיכנס לקניון. ילד כזה זקוק לשקט , כאשר מדברים אליו כדאי לדבר בקול ברור ואדם אחד כל פעם, אפשר לציידו באוזניות מבטלות רעש כמו של עובדי מפעלים. יש כאלו גם לילדים וניתן להשיג אותן בחנויות בניין בסכום סביר של בן 80-150₪. כדאי שתנסו אותם לפני הקניה בעצמכם ותראו שרעש הרקע מעומעם יותר, קחו בחשבון שדיבור מאדם העומד קרוב ישמע באופן סביר. מה גם שלוקח לילדים זמן להסתגל אליהם. ילדים עם תת תחושתיות לרעש יראו לנו כלא מתרגשים גם מרעש רב ויוכלו להתרכז גם ברעש, חלקם אפילו זקוקים לו. אולי שווה לשקול לתת להם מוזיקה באוזניות כדי לעזור להם להתרכז.

התחום האורלי – חוש הטעם ורגישות למרקמים. אני באופן אישי בעלת יתר רגישות למרקמים, לדוגמה בצל מבושל גורם לי לגרוי קשה ותחושה לא נעימה בפה. ציחצוח שיניים גורם לי לעיתים לתחושות כאב, לא בגלל רגישות על רקע מחלה אלא בגלל שהויסות החושי שלי בתחום האורלי לא משהו. לאומת זאת ניתן לראות ילד שלא מרגיש כאשר הוא אוכל אוכל מאוד חם או מאוד מתובל (קיצונית), לילד כזה יש תת תחושתיות בתחום האורלי.

התחום הטקטילי – מגע. הרבה פעמים בוודאי שמעתם את המונח – מגע עמוק- מגע חזק ממש דמוי עיסוי. מגע כזה מתאים לילדיים תת תחושתיים, הילדים האלו לעיתים 'אוגרים' מתח בגפיים וכדי להרפות זקוקים למעט לחץ. בהתאם כדי שיתווסתו הם זקוקים לתחושה של כובד. היום יש בשוק וסטים של משקל ושמיכות שינה כבדות. איך יודעים שהילד כזה? הוא כבר יראה לכם- מכירים את ילדי הידיים? כאלו שנרדמים לכם על היד? זקוקים לאין סוף חיבוקים? אלו הילדים. להבדיל ילדים שסובלים מיתר תחושתיות טקטילית יסרבו למגע וינהגו בהתנהגות מונעת . הם לא סנובים זה פשוט לא נעים להם- תניחו להם לנפשם וכבדו את המרחב האישי שלהם. כאשר צריך לגעת, אם הם וורבליים – בקשו רשות! שאלו איך הכי פחות מפריע להם וצמצמו מגע למינימום. רגישות למגע כוללת כל חומר שבא במגע עם הגוף שלנו, תוכלו לשים לב לילדים שלא מסוגלים ללבוש ביגוד מסויים או תגיות בגדים, לא מסוגלים ללבוש בגדים בכלל , מסרבים ללכת בבגד שאינו ארוך. מסרבים להתכסות בשמיכה או לחליפין מבקשים ללכת עם שמיכה רכה כל היום. לא מוכנים למרוח קרם גוף או לחפוף ראש וכו… למעשה זה התחום הכי רחב של וויסות חושי.

תנועתיות – תנועתיות היא דרך הרגעות שרואים גם ביתר תחושתיות וגם בתת תחושתיות, הצורה בהם נעים משתנה בין סוגי הוויסות צפו בילדכם וכיתבו לכם מה מגביר תנועתיות ומה מחליש אותה ובהתאם תוכלו לראות מה הפיתרון הכי טוב. יש ילדים שנידנוד בנדנדה יעזור או קפיצה הטרמפולינה, יש כאלו שזקוקים לשהייה במים כדי להרגע וכו…

איך אדע מי הילד מולו אני עומדת? ובכן תצפיות הן הדרך היחידה. קחו עט ונייר ותשבו מול הילד. כיתבו לעצמכם איך הילד מגיב בסיטואציות שונות לדוגמא, איך הוא מגיב לאור שמש ביציאה מהבית בבוקר? איך הוא מגיב לסוגים שונים של גירויי קול? האם יש סוגי מזון שהוא מסרב בכל תוקף לגעת בהם? איך הוא מגיב כשמנסים לגעת בו? אם ילדיכם וורבלי ומשתף פעולה פשוט תשאלו אותו!

מה עושים? גילתם שלילד יש בעיה של וויסות חושי – עכשיו תשבו ותחשבו מה יכול להקל עליו וממה פשוט יש להימנע. אפשר גם לנסות טיפול בחשיפה הדרגתית וארוכה – רצוי לעשות זאת בליווי של איש מקצוע.

וויסות חושי הוא תחום רחב ידיים ותקף עבור כל אדם. כולנו רגישים בתחומים מסויימים ותת רגישים באחרים. מן הראוי שבכל גידול של כל ילד נלמד את הרגישויות הללו. אצל ילדים מיוחדים, אפילו בוגרים עם לקויות שונות ואף עם קשישים שסובלים מאלציימר או דמנציה תחום הזה צריך להוות כחלק מהטיפול בהם ותוכנית הטיפול חייבת לכלול את התיחסות לתחומים האלו.

המון בהצלחה אתם מוזמנים לשאול שאלות ואף לפנות למרפאה בעיסוק או פיזיוטרפיסטית ולקבל ייעוץ מקצועי בתחום.

*כל הכתוב באתר נכתב על סמך חוויות אישיות בלבד, ואינו נועד להחליף יעוץ מקצועי. יש לפנות לאנשי מקצוע מתאימים. הכתוב באתר לא יתאים לכל מקרה פרטי, יש להתייחס למידע בהתאמה.

מאמרים נוספים לקריאה:

כתבה שלנו לגבי משחקים סנסורים

הגדרת ויקיפדיה – להפרעה לעיבוד התחושתי

הגדרת הפרעה בוויסות החושי – אתר שניידר