פורסם ב- תגובה אחת

איך לזהות סיבות לעצירות אצל ילדים על הרצף האוטיסטי ולטפל בהן נכון

אחד הקשיים שעולים חוזרים בפורומים של הורים, הוא נושא הגמילה מחיתולים. אצל עם עיכוב התפתחותי הבעיה מורגשת במיוחד. קשה במיוחד לעשות תהליך גמילה כאשר יש בעיה של עצירות אצל ילדים. כדי להצליח בתהליך הגמילה מחיתולים, חייבים לפתור את בעיות המעי. נפרט בכתבה מספר סיבות אופייניות לבעיות כמו עצירות אצל ילדים, ואיך מומלץ להתמודד איתן.

כאחות ותיקה, עם ניסיון בטיפול במטופלים מפגים ועד מבוגרים, נאלצתי להתמודד עם מגוון בעיות במערכת העיכול. הדעות לדרך הנכונה לטפל בבעיות כאלו מרובות. לא כולן נכונות, לכן אני אשתדל לעשות סדר המבוסס על הניסיון וההכשרה שלי.

אז שימו כפפות! סגרו אם האף! ובואו נכנס ביחד לנושא הקשה!

עצירות אצל ילדים (או מבוגרים)

בתור אחות, אחת הבעיות הכי נפוצה (אצל כל בני האדם) שאני נתקלת בה היא עצירות.

פעם פעם כשהייתי סטודנטית בבית הספר לסיעוד אחת המרצות שלי התחילה את ההרצאה שלה בכך שהודיעה לנו שהתענוג הכי גדול של כל בני האדם הוא – שאפשר לשחרר שתן וצואה. (*היא התנסחה במילים פחות פוליטקלי קורקט – להשתין ולדפוק חירבון טוב). ואכן אחת התלונות שגורמות למטופלים שלי הכי הרבה אומללות היא לא אחרת מעצירות. אין יום בו אני לא מחלקת כמויות מסחריות ונדיבות של תרופות להקלה על עצירות. לפניכם ידע רב שנים וניסיון (וריח), ממני אליכם מוגש באהבה.

צואה, קקי, מספר שתיים, הגוש ועוד… לא משנה איך תקראו לזה, זה אחד הדברים הכי חשובים בחיינו. התהליך של הפקה ופרידה מצואה מלווה אותנו מראשית ועד סוף חיינו. הוא בעל משמעות פיזיולוגית, אך גם רגשית וחברתית. מהיום הראשון, ילדים לומדים כל מה שקשור בייצור והפקה של צואה תקינה. התהליך הרגשי שמתלווה עליה לא פשוט. גם ההיבט החברתי שכרוך ביציאות והגזים שמתלווים אליו, הינו תהליך שכל ילד נדרש ללמוד בילדותו המוקדמת.

בתהליכים האלו חשוב שנמנע מנזק פסיכולוגי שיגרום לתהליך הביולוגי הטבעי לקשיים נוספים.

במילים אחרות, התהליך שמוביל לתחושות כישלון או בושה קשות עלול לעשות נזק רגשי. הנזק הרגשי עלול להביא לקשיים פיזיים בהטלת צואה.

לעיתים עצירות אצל ילדים נוצרת כאשר יש מחסום פסיכולוגי לשחרר. הצואה שנשארת עוד זמן במעי מתקשה. זה יוצר מעגל שבו הקושי לשחרר מוביל לכאב שמגביר את הקושי הפסיכולוגי.

עצירות אצל ילדים עם אוטיזם

ילדים עם אוטיזם נוטים לפתח יותר בעיות במערכת העיכול. זה לא בהכרח אומר שיהיה יותר שילשול או עצירות אצל ילדים עם אוטיזם. זה פשוט קורה יותר. יתכן שבעקבות קושי בהבנת סיטואציות או בגלל בעיות פיזיולוגיות שקשורות לאוטיזם.

כיום יותר ויותר ברור שאוטיזם הינה תסמונת כלל גופית שמתלוות אליה גם בעיות פזיולוגיות (קשיים פיזיים אמיתיים ללא קשר לבעיית התקשורת הקיימת) ומשתנים מפרט לפרט ולעיתים כוללים גם בעיות פיזיולוגיות אמתיות אליהן צריך להתייחס. חשוב לציין שלא תמיד מדובר בבעיה פיזיולוגית. אם זאת, כדאי לשלול את הנושא אם מדובר בבעיה מתמשכת על פני זמן רב מאוד.

הקשיים שנובעים לפעמים מבעיות פיזיות, כמו חוסר איזון מטבולי או מיקרוביילי, או לחילופין יתכן ובעיה בויסות החושי שמובילה לפספוס איתותי גוף. בנוסף על כך, הקושי בתקשורת והבנה של סיטואציות חברתיות מוסיף לרובד הרגשי. סביר להניח שיש שילוב של חלק או של הכל. עצירות או קשיים ביציאות, יציאות קשות ועוד נושאים שקשורים בתחום הינם חלק משמעותי אצל ילדים עם אוטיזם. הסיבות לכך מרובות, ולכל אחת פתרון שונה.

למה לילדים על הרצף האוטיסטי יש בעיות ביציאות?

קשיים פיזיים – היפוטוניה וחולשה של שרירי ריצפת אגן

היפוטוניה הינה מתח שריר נמוך שמקשה על פעולות מוטוריות. יש רמות שונות – לכל ילד הרמת ההיפוטוניה שלו. רובינו רגילים לחשוב על היפוטוניה רק בהקשר המוטורי של ריצה, קפיצה וכו'. אך למעשה הגוף שלנו משתמש בשרירים לצורך מערכות רבות.

מה קורה כאשר מדובר על פעולת היציאה של צואה מהגוף?

שריר הסוגר של המעי אמור להיות סגור חזק. הוא נפתח על ידי פעולת כיווץ שאנחנו עושים עם שרירי הבטן. כיווץ שרירי הבטן מפעיל לחץ על הסוגר וגורמת לפתיחתו.

כאשר שרירי הבטן חלשים מאוד או שרירי ריצפת האגן חלשים, יכול להיות בעיות ביציאות. כששרירי הבטן חלשים יהיו בעיות להוציא את הצואה. כששרירי ריצפת האגן יהיו חלשים יתכנו גם דליפות של שתן ולפעמים גם צואה רכה.

היפוטוניה נפוצה יחסית אצל ילדי הרצף, לכן מוסיף רובד לבעיית העצירות אצל ילדים אלו.

מי מאבחן היפוטוניה, ואיך מטפלים בה?

סימנים להיפוטוניה בגיל הילדות ( גילאי 4-7) יכולים לכלול יציבה מרושלת או כפופה, קשיים בפעילות מוטורית כמו קפיצה, ריצה, טיפוס. קושי בהליכה ברמת עצימות נמוכה לאורך זמן ( לפי המצופה מילד בגיל הזה) ושימוש בעגלה בשל כך ועוד. אם ילדיכם מראה סימנים כאלו אנא גשו לרופא הילדים ושוחחו על המצב.

אם יש בעיה ביציאות, כדאי לגשת לאבחון אצל פיזיותרפיסטית. היא יכולה לבדוק ולהתאים טיפול לחיזוק שרירים. יתכן מאוד ותראו שיפור לאחר תקופת זמן.

ילדים היפוטוניים צפויים להיות תמיד עם מתח שריר מעט נמוך. עבודה נכונה וקבועה (לאורך כל החיים) תיתכן הטבה משמעותית. אבל, צפו צורך לעבודה בתחום לאורך כל החיים. דבר זה נכון לכל אדם עם היפוטוניה. רצוי לשלב ציוד טיפולי מתאים בבית כדי לשפר את הטיפול.

נדרש מגוון תרגילי כושר לעזור לילדים עם היפוטוניה

הקשר בין תת תחושתיות לבעיות במערכת העיכול

קושי פיזי נוסף הינו קשור לחוסר יכולת להרגיש איתותי גוף (להבדיל מחוסר יכולת להבין אותם). ישנם ילדים שפשוט לא מרגישים שהם צריכים להתפנות.

הרגישות הנמוכה עלולה לגרום לעצירות אצל ילדים שפשוט לא מרגישים את הצורך להתפנות. צואה שנשארה במעי יותר זמן, מתקשה, נדבקת לדפנות וקשה יותר להוציא.

אחד הסימנים לנושא היא כששמים לב בחוסר בסימנים לצורך בהתרוקנות ( אין איתות גופני כלל או שהוא מאוד מאוחר. אין "ריקוד פיפי") במקרה כזה יתכן ובאמת הילד לא מרגיש כלל או שהתחושה לא מספיק חזקה כדי שהילד יפנה אליה צומת לב. במקרה כזה ההפרשות מגיעות ללא אזהרה כמו אצל תינוק בן יומו.

אם ילדיכם וורבלי נסו לברר איתו בעדינות האם הוא מרגיש את איתותי הגוף ( אתה מרגיש שיש לך פיפי בבטן או לא?) או שהוא לא מצליח לפענח את התחושה. אם זה המצב אז לא מדובר בתת תחושתיות לאיתותי הגוף אלא בבעיה בהבנת סיטואציה.

איך לזהות ולטפל בעצירות בעקבות תת-תחושתיות

עקבו אחרי הילד שלכם (ניתן לעשות זאת כבר בגיל שנה – שנה וחצי). בשלב מסוים ילדים סביב גיל גמילה מטיטולים מפתחים את "ריקוד הפיפי". אותה תנועה חזרתית שילד עושה כשהשלפוחית שתן שלו מלאה והוא לא רוצה להתפנות.

אם אתם רואים את ריקוד פיפי, אז הילד מרגיש את הלחץ של השלפוחית. זה מעיד שיש שליטה בסוגרים.

ילד שלא מרגיש ששלפוחית שתן מלאה, יעשה פיפי כשהשלפוחית לא תהיה מסוגלת לעמוד בלחץ. במצב כזה היא תיפתח בצורה לא רצונית והשתן ייצא.

במידה והילד לא מרגיש את בלחץ של הצואה על פי הטבעת הוא עלול לחוות כאב בטן.

אם אתם רואים ילד עם כאבי בטן קשים שלא משחרר צואה, אבל כן משחרר שתן, ואין מחלת מעי ידועה ברקע (לרוב שחרור השתן לא יהיה רצוני) יתכן שהוא פשוט עוד לא מרגיש. כשילד לא מרגיש איתותי גוף ( או לא מפענח אותם) לרוב מצב זה מגיע עם תת תחושתיות כללית ולא כסימן ניפרד.

במקרה כזה כדאי להמתין עם גמילת חיתולים, ולעבוד בשיטת קביעות בהרגלים.

בכל מקרה תהליך כזה כדאי לעשות בעזרת אנשי מקצוע . כמו מנתחת התנהגות, מרפאה בעיסוק, פיזיוטרפיסטית או צוות גן תקשורת. בשום פנים ואופן לא יועצת גמילה שאינה אשת מקצוע פרא רפואית, לבד ללא ניסיון בתחום. כאן ישנה בעיה פיזיולוגית משמעותית ואין לעבוד לפי תחושה בלבד.

מחלות בדרכי עיכול

אנשים רבים חושבים שאוטיזם הינה בעיה תקשורתית בלבד. אך שונות נוירולוגית היא לא רק דרך חשיבה. במהלך העשורים האחרונים, המדע והרפואה מתחילים לאסוף עדויות שמדובר בתסמונת בעלת מרכיבים פיזיולוגיים מרובים ומשתנים. לא מעט אוטיסטים סובלים ממחלות בדרכי עיכול או רגישות למזון. כמובן שאין פרוש הדבר שכל אדם שמאובחן בתסמונת יסבול מבעיות בדרכי עיכול אך אם הן ישנן יש סיכוי טוב שהן מתלוות אל התסמונת הכללית.

אוטיסטים שמתקשים להסביר וורבלית מה התחושה שלהם, ואבחון בעיות פיזיולוגיות מתעכב מאוד. קשה למצוא מה בדיוק קורה להם, לפעמים עד שהמצב מסתבך.

לצערי לנו יש קושי דומה בבית שלנו. הבן הבכור שלנו התגלתה מחלה בשם EOE. המחלה גורמת בין היתר לבצקות בדרכי העיכול בגלל רגישות למזון. אצל חלק מהילדים קשיי עיכול גורמים לקשיים ביציאות.

חוסר איזון במיקרוביום של המעי

המיקרוביום הינו מערך חיידקי הגוף שלנו. הוא קיים על העור, עיניים, איברי הרבייה החיצוניים, השיער שלנו ועוד. בדרך כלל החיידקים האלו חיים באיזון עם הגוף שלנו. המיקרוביום של המעי משחק תפקיד חיוני בפירוק המזון שלנו והתססתו. על עיקרון זה עובד האיזון עם תרופות פרוביוטיות שנמכרות בחנויות. חברות יוגורטים רבות משווקות לנו הבטחה לשיפור באותו מקירוביום.

כאשר המערך הזה פגוע או חסר לו מרכיבים לעיתים קרובות היכולת שלנו לייצר צואה בריאה נפגעת. אם ברצונכם לבדוק את המיקרוביום של הילד שלכם או של עצמיכם יש לא מעט מעבדות שעושות זאת. כל מה שצריך הוא דגימה של הצואה וכרטיס אשראי. על סמך התוצאות ניתן להתאים תזונה, פרוביוטיקה ועוד.

בשנים האחרונות בוחנים המדענים אם יש קשר בין חוסר איזון במיקרוביום של המעי לבין אוטיזם. הנתונים מעידים שחוסר איזון הוא מצב נפוץ יחסית. הנתונים האלו הובילו למחקרים של השתלת צואה מאדם בריא לאדם עם אוטיזם. מחקרים אלו צריכים להעשות רק במוסד רפואי מוכר . שימו לב שעלולות להיות תוצאות מסוכנות בהשתלת צואה ורק מומחה בתחום רשאי לעשותה.

*שימו לב לקיחה של פרוביוטיקה עודפת לא תמיד מתאימה לילדים על הרצף. כדאי להתאים להם טיפול על סמך חוסרים ולא לקחת איזה תכשיר סתם.

חוסר איזון מטבולי

כמו במחלות בדרכי עיכול, גם בעיות מטבוליות נפוצות באוטיזם. הן למעשה חלק מהתסמונת של אותו ילד ספציפי. מחלות מטבוליות יכולות להיות מאובחנות כבר בלידה, אך לעיתים יכולות להישאר סמויות כל החיים. אם יש קושי בייצור צואה שווה לערוך בדיקת דם למחלות מטבוליות ולראות האם עולה משהו. פנו לרופא הילדים ובקשו הפניה.

בלוטת התריס

חוסר איזון בבלוטת תריס לעיתים מתבטא בבעיות ביציאות. אם מדובר בקושי מתמשך כדאי לבדוק אותה בבדיקת הדם הקרובה. יתכן ותראו עצירות מתמשכת או שלשול מתמשך על פני מספר חודשים. שימו לב, כל ילדי ישראל נבדקים לתת פעילות בלוטת התריס בסמוך ללידה ( PKU- סקר ילודים) במידה וילדיכם לא ניבדק ( בגלל סירוב הורים או בלידת בית שההורים לא לקחו לבדיקה) חובה להשלימה. חוסר בהורמוני בלוטת התריס גורם למצב שניקרא קריטיניזם שבין היתר גורם לבעיות מוגבלות שכלית התפתחותית בלתי הפיכה. בישראל כמו שציינתי כל הילדים נבדקים. אך לעיתים יש מצבים שבלוטת התריס מפסיקה לתפקד בשלב מאוחר יותר ולכן כדאי לבדוק.

קושי בהבנת משמעות של איתותי גוף

כשילד קטן לומד להיגמל מטיטולים באופן טבעי, הוא לומד לקשר בין תחושה בגוף לפעולה שמבצעים. למעשה כבר בגיל חודש תינוקות חשים חוסר נוחות, ואחריו הם חווים שחרור של שתן או צואה. אפשר לראות את זה בתקופת הגזים של תינוקות. הורה שיודע לשחרר לתינוק בעיסוי את הגזים, יוכל לראות את ההבדל בתוך דקות.

לאט לאט עם הגיל והיכולת התקשורתית אנחנו מלמדים את הילדים מה המשמעות של התחושה הזו ואת ההקשר של ביצוע פעולת ההתרוקנות.

כשילד לא מתרוקן בזמן עלול לייצר עצירות. כשצואה עומדת במעי לאורך זמן, נוזלים נספגים חזרה לדם דרך דפנות המעי והצואה מתקשה.

אך מה קורה כשאין יכולת תקשורתית מספקת ואנחנו מתקשים לסייע לילד את ההבנה שבצורך להתרוקן?

כמו שכתבתי כבר אז ילד שמרגיש את המלאות בשלפוחית השתן תמיד יפתח התנהגות סביב התחושה- אותו ריקוד פיפי ידוע.

אם אתם רואים שהילד שלכם רוקד ריקוד פיפי עד שהוא מפספס אז קרה אחד משני מצבים:

א. או שהוא לא מבין שזה אומר שיש לו צורך להתרוקן. במקרה כזה הילד עלול לחוש תחושת הפתעה כשההתרוקנות תקרה ( לא תמיד התגובה תהיה חיובית).

ב. או שהוא לא מבין מה הוא צריך לעשות- במקרה כזה כבר בזמן ריקוד הפיפי הילד עלול להרגיש או להפגין התנהגות מתוסכלת.

איך נבדיל?

צפו בילד שלכם לאורך כמה ימים ונסו לכתוב מה הוא עושה סביב שחרור שתן או יציאה. בחנו היטב את תגובותיו.

  • ילד מתוסכל – קושי בהבנה של פרוצדורה.
  • ילד שמגיב בהפתעה (לחיוב או לשלילה), לא מבין את הקשר בין התחושה – לשחרור השתן או הצואה.

בחרו בטיפול התנהגותי מבין השיטות השונות, ובהתאם ליכולת התקשורתית של הילד שלכם. המטרה היא לגרום ליצירת הקשר בין תחושות הגוף, משמעותן והפעולה הנכונה כדי לטפל בהן (להתפנות בשירותים).

קשיים רגשיים – הפרידה מהקקי

למעשה מדובר בתופעה די רגילה ושגרתית אצל כל הילדים. צואה נחוות כחלק מהגוף שלנו ופרידה ממנה עשויה להבהיל ילדים רבים. ישנן שיטות רבות לייצר פרידה רגשית מיציאות. האהובה עלי ביותר היא מסיבת גמילה מחיתולים. עשינו לא מעט מסיבות כאלו וזו דרך נהדרת להתחיל גמילה מחיתולים. לילדים עם קשיי תקשורת מומלץ לעשות מספר אירועים כאלו ולהתייחס לכל האספקט של וויסות חושי. כתבה בנושא: גמילה מחיתולים.

וויסות חושי ופרופיל חושי

תהליך היציאה עצמו של צואה מהגוף ( מעבר בפי הטבעת) לא תמיד נעים לנו. במיוחד שמדובר עצירות אצל ילדים עם קשיי וויסות אנחנו עלולים לראות הימנעות. החוויה מאוד לא נעימה לילד והוא ימנע ממנה, כדי לדחות את הקץ הבלתי נמנע.

כמובן שגם ילדים ללא כל שוני נוירולוגי או פיזיולוגי לעיתים מתנהגים כך .

במצב כזה אני ממליצה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. לבקש לתכנן תהליך של דיסנסיטיזציה – הפחתת הגירוי התחושתי ועיבודו. מרפאות בעיסוק שמתעסקות בתחום שיקומי, טובות במיוחד בתכנון תהליכים כאלו.

עצירות ואוכל

כל הילדים, וילדי הרצף בפרט עושים "עניינים" סביב תזונה. זה תהליך טבעי, מעצבן, יקר, הגוזל זמן ומשאבים רגשיים. בעוד שעם ילד ללא קשיי תקשורת ניתן לנהל משא ומתן, אצל ילדי הרצף לעיתים אין אפשרות כזו. איך נאמר זאת בעדינות, כשזה מגיע לצואה – מה שנכנס מהפה יוצא.. נו.. טוב.. אתם יודעים – מהקצה השני. אם לא נאכל מספיק סיבים תזונתיים, שומן ועוד אי אילו מרכיבים החוויה בקצה השני צפויה להיות איך נאמר- לא סימפטית.

כדי למנוע מעצירות לחזור על עצמה אצל הילדים שלנו, רצוי לעשות גם שינוי תזונתי. אם נעשיר את התזונה בסיבים תזונתיים ושומן בריא, נקל על היציאות.

התייעצו עם דיאטנית כדי לבנות תפריט מאוזן ומכוון להקלה על עצירות.

שחרור עצירות מיידי בילדים

כשהמצב נעשה בלתי ניסבל והעצירות לא מרפה, רבים פונים לטיפול תרופתי לשחרור עצירות מיידי.

ובעוד שאני מבקשת שלא לתת לילדים שלכם כלום לפני שרופא לכל הפחות העיף בהם מבט אחלק לטובת הכלל את התרופות לשתי קטגוריות: מתן דרך הפה ומתן דרך פי הטבעת (לכל הפחות מדקדקים בנימוס – ישבן).

תרופות נגד עצירות במתן אורלי

טיפול תרופתי אורלי (דרך הפה) למניעת עצירות.

לתכשירים האלו יש שני מנגנוני פעולה עיקריים: ריכוך הצואה והגברת התנועתיות.

התרופה מעודדת את המעי לספוח יותר נוזלים. הסיבים התזונתיים בצואה סופגים יותר נוזלים, והצואה נעשית יותר רטובה. צואה רטובה שוקלת יותר ולכן מפעילה יותר משקל על פי הטבעת. בנוסף, הצואה גם רכה יותר, ונעימה יותר ביציאה.

התרופות גם מעודדות את המעי לתנועתיות. בדרך זו מעודדים את הצואה לצאת.

השילוב של מעי שעובד יותר ביחד עם הצואה הרטובה יותר הוא שמוביל לשחרור קל יותר של הצואה.

התרופה האורלית הכי פופולרית היום היא נורמלקס, וישנם גם אפשרויות נוספות. אך כאן מדובר בטיפול מניעתי, ולא בטיפול תגובתי לעצירות קיימת. אם העצירות קיימת ומשמעותית יש להשתמש בטיפול תגובתי לפני שמתגברים בנורמלקס.

שימו לב ששימוש בחומרים כאלו, עלול לגרום לתופעות לוואי לעיתים מאוד משמעותיות. אין להתחיל טיפול על סמך דעתכם בלבד. התייעצו עם רופא הילדים, גם אם אתם חושבים להשתמש בתכשירים שמתויגים כטבעיים.

מתן דרך פי הטבעת

נרות גליצרין – חומר שומני שאמור לגרום לצואה להחליק על ידי שימון אזור פי הטבעת מבפנים. החום של הגוף ממיס את הגליצרין והתחושה השמנונית והנוזלית זורמת לגרוי של הסוגר ולתחושה של צורך בהתרוקנות.

זו תרופה תגובתית לשחרור עצירות מיידי, בעצירות קיימת. ולכן כשכבר יש צואה קשה והילד לא מצליח להתרוקן כי זה פשוט כואב לו זו הדרך לטפל נקודתית.

ישנן עוד תרופות מקומיות אך אלו כבר ניתנות במרשם.

חוקן נוזלים- שוב החדרת נוזלים ( לרוב בתמיסה רפואית) לפי הטבעת על מנת לפרק גושי צואה ולהקל על יציאתם. מאוד לא מומלץ, לטיפול בעצירות אצל ילדים קטנים. אסור לביצוע ללא הוראת רופא מפורשת והסבר מפורט.

טיפולים ניסיוניים: קשר המעי-מוח

לפני שנסכם, אני רוצה להתייחס למחקרים בתחום הקשר בין בריאות המעי לנוירולוגיה. אנחנו לא התנסינו יד ראשונה בטיפול השתלת צואה (FMT). הנושא חדש יחסית, והיו כמה נסיינים שמתו או נפגעו בטיפולים שלא נערכו כראוי. זה קרה ככל הנראה מפני שלא עשו בדיקות רקע מעמיקות מספיק והתורם לא היה בריא מספיק.

אך הנושא מעניין כי במחקרים הצליחו להראות שהטיפול מתאים גם לשיפור תפקודי של אנשים עם אוטיזם. במקרים נוספים אף הצליחו להראות שיפור בתסמינים של תסמונות נוירולוגיות נוספות כמו אפילפסיה.

לסיכום

ישנן סיבות רבות לעצירות אצל ילדים ומבוגרים כאחד. לילדים מיוחדים יש נטייה גבוה יותר לפתח בעיות במערכת העיכול. אבחון וטיפול בבעיות מוקדם ככל האפשר ובצורה נכונה יכול גם להשפיע לחיוב על האיכות החיים ויכולת ההתקדמות הכללית. ילד שאינו סובל מכאבי בטן קבועים יהיה יותר פנוי ללמידה. כשמערכת העיכול עובדת היטב, הגוף סופח חומרי הזנה היטב, והמערכת כולה עובדת טוב יותר.

  • בכל מקרה חובה להתייעץ עם רופא הילדים לפני כל שינוי תזונתי או תרופתי.
  • התייעצו עם מרפאה בעיסוק, אם הבעיה מרגישה לכם קשורה לויסות חושי.
  • התייעצו עם פיזיותרפיסטית אם הילד מראה סימנים של היפוטוניה.
  • השתדלו להעשיר את התפריט בסיבים תזונתיים, שומנים בריאים ובשתייה בכמות מספקת. התייעצו עם דיאטנית.
  • אם הבעיה היא רגשית, בקשו התייעצות עם פסיכולוג.

ואל תשכחו להירשם לדיוור שלנו כדי לא לפספס כתבות נוספות. קישור לרישום למטה או בתפריט צד.

שלכם

שירה ריינר

מקורות

מידעון אלו"ט – מחקרים על אוטיזם

מחקר מקירוביום אוטיזם – אתר מכון דוידסון

מחקר השתלת צואה – אתר הינדווי

מידע על טיפולים לשחרור עצירות מיידי – אתר נורמלקס

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

פורסם ב- 9 תגובות

איך ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים

לאחר שהתאוששנו מהרגשות הקשים שחווינו בקבלת אבחון האוטיזם של בננו הבכור, ולאחר מכן אפילפסיה, הגשנו ניירת, קבענו תורים וטיפלנו בכל הביורוקרטיה. השלב הבא היה למצוא מסגרת חינוכית מתאימה, וטיפולים משלימים. תוך כדי התהליך, הבנו שיש מחסור לא קטן במשאבים. קשה למצוא אנשי מקצוע כמו קלינאית תקשורת. אם כבר מוצאים קלינאית, אז היא רוצה 400ש"ח במזומן, ל45 דקות שלא ניתן לקבל עליהן החזר מביטוח קופה. הבנו שכדי לתת לילד את המענה הטוב ביותר, נצטרך ללמוד בעצמנו איך לעבוד עם צרכים מיוחדים, כדי לקדם אותו לחיים מוצלחים ומאושרים ככל שניתן.

ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים

לשנינו היה יתרון מסוים, כשהגענו לשלב שבו אנחנו צריכים ללמוד כלים חדשים, לעבודה עם הצרכים המיוחדים של ילדינו. חגי כבר היה מורה בחינוך הרגיל כמה שנים, ורכש ידע תאורתי בתואר הראשון. אני התחלתי הכרתי את עולם הצרכים המיוחדים כבר מגיל צעיר. ובכל זאת המעבר להורות, ואחר כך להורות לילדים עם צרכים מיוחדים, דרש מאיתנו שינוי למידה אינטנסיבית של המצב החדש.

סבא שלי, ססיל דיטש ז"ל , היה איש מאוד משכיל. אחד הדברים שהוא לימד אותי, היה שעליי ללמד את עצמי את כל מה שרק נראה לי שאי פעם אצטרך בכל דרך אפשרית. כשהתחלתי להתעניין בלהיות אחות בגיל עשר הוא מיהר ולקח אותי לעזור לו בפעילויות הצדקה שביצע בבית חולים אלי"ן לילדים שסובלים מכל מיני בעיות רפואיות ונמצאים בשיקום. שם לראשונה נחשפתי לעולם של ילדים עם צרכים מיוחדים והבנתי לראשונה שהעולם שלנו הרבה יותר מורכב. אחרי הרבה שנים הבנתי שהעבודה שלו עבורם באה מכך שהוא בעצמו היה אח לילד מיוחד שניפטר בנערותו.

סבי היה האדם הראשון שלימד אותי לכבד את הילדים והבוגרים האלו. יחד עם סבתי הם דאגו שאראה אותם שוב ושוב ואבין לנפשם. הוא למעשה שתל את הזרע לכך שהיום אהיה מסוגלת לראות הרבה מעבר לקשיים של הילדים שלנו. דרכו למדתי להסתכל מעבר למה שנימצא על פני השטח. אם רק נרכוש מספיק ידע והשכלה, נוכל ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים. איך להיות הורים לילדים על הרצף האוטיסטי או כל קושי אחר. הורי לימדו אותי שאין גבול לדמיון, וכיצד לתעל את הדמיון הזה למעשים. אני וחגי למדנו יחד כיצד ללמד בכוחות עצמינו את הילדים שלנו לחיות לצד הקשיים שלהם ולהתגבר עליהם. בכתבה הזו אנסה להסביר איך למדנו לעבוד עם הילדים שלנו. אסביר איך אתם יכולים ללמוד וללמד את עצמיכם לעבוד בכוחות עצמיכם. אין צורך בציוד יקר, אלא עם מה שיש לכם בבית. תוכלו לעזור לילדים שלכם בעצמכם ללמוד לתקשר ולתפקד לבד.

איפה ניתן ללמוד לעבוד עם צרכים מיוחדים תקשורתיים

על שלושה אנשי מקצוע מתקיים עולמו של הפעוט על הרצף.

קלינאית תקשורת

אותה חד קרן חמקמקה ויקרת ערך, כשמשיגים כזו צריך לשמור עליה מכל משמר. מאוד קשה להשיג אחת כזאת במימון הקופה. במיוחד היום, שהרפורמה בתקצוב השירותים המשלימים, לא מאפשרת לקבל החזר, לצערי כמעט אף פעם. אני לא הצלחתי במשימה הזו. לכן נאלצנו ללמוד איך לעבוד על חיזוק התקשורת בעצמינו. ( ראו ערך תקשורת חליפית) .

לימדו על איזה סוגי תקשורת חליפית יש, בדקו איזה עובדת הכי טוב עם הילד שלכם על ידי ניסוי בשטח. נסו כמה שיטות במקביל, אך שימו לב לא להציף את הילד.

למדו כיצד לעבוד על הגיית מילים וכיצד לפרק אותן לילד כדי שילמד להגות אותן. ניתן להשתמש בקלפי תמונות בתהליך, לימדו מהי שפת גוף ואיך ללמד אותה. לימדו לפרק סיטואציות חברתיות.

קלינאות תקשורת הינו תואר ראשון עם תנאי קבלה קשים. מינימום 700 בפסיכומטרי, לכן יש בארץ מחסור עצום בקלינאיות. בדרך כלל הקלינאיות תפוסות בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים, כי אנחנו לא רוצים להוציא את הילד מהמסגרת באמצע יום הלימודים. רוב ההורים לא יכולים להוציא את הסכומים האדירים שיכולות הקלינאיות הפרטיות לבקש בעקבות המחסור. זה התחום שאנחנו הכי נדרשים ללמוד בעצמנו.

מי מלמד אתכם?

צוות חינוך מיוחד במסגרת, קורסים להורים, סרטוני יוטיוב בנושא, קורסי שפת סימנים או סרטונים ותוכניות שפת סימנים (לינק ממומן). כל אלו דרכים לגיטימיות ללמוד איך לעבוד עם הילד. אם תצליחו למצוא קלינאית תקשורת בקשו ממנה תרגילים לבית. נסו לעבוד מספר דקות כל יום.

מרפאה בעיסוק

כל פעולה מוטורית, החזקת עיפרון, משחק משותף, פענוח סיטואציות חברתיות אלו נחלתה של המרפאה בעיסוק. לנו היה מזל עצום. ורותם סידו המרפאה בעיסוק שלנו נתנה לנו בשנים האחרונות אין סוף תמיכה ועזרה ללמוד איך לעבוד בעצמינו עם הילדים. גם ממרפאה בעיסוק טובה, ניתן לצפות מחירי עתק, על עבודת הקודש שהיא עושה. מאוד קשה לתת מענה עצמאי לתפקיד שהיא ממלאת, ובכל מקרה, מרפאה טובה תדריך אתכם איך לעבוד. היא תיתן לכם כלים שתוכלו להמשיך איתם לעבודה עצמאית עם ילדכם.

חשוב מאוד לקחת את השיעורים שמעבירה המרפאה בעיסוק ולתרגל בעצמכם עם הילד.

מי מלמד?

צוות הגן, קורסים, למידה עצמית ממאמרים וספרים, צפיה בסרטוני הדרכה, צוות הגן, מרפאה בעיסוק תוך כדי עבודה.

מנתחת התנהגות

אשת המכ"ם , האדם שאמור לעזור לכם להבין מה הקשיים של הילד שלכם ואמור לכוון אתכם לכיוון הפתרון.

מי מלמד?

קודם כל אתם – צפו בילד ונסו להבין מה קשה לו. עם הזמן תלמדו לאתר קשיים בעצמכם. עם זאת, מומלץ מדי פעם, לפנות לצוות הגן או למנתח התנהגות פרטי. מהם תקבלו נקודת מבט חדשה על התנהגויות שלא הצלחתם להבין בעצמכם. אנחנו נפגשנו עם מנתחת ההתנהגות בגן התקשורת אין ספור פעמים ונקודת המבט של המנתחת, שרואה את הילד בגן היתה מאוד מעשירה.

העשרה עצמית

שווה לכם ההורים ללכת ללמוד קורסים קצרים שקשורים בקשיים הספציפיים של הילדים שלכם. הרבה מכונים היום מציעים קורסים להורים וקורסים מקצועיים קצרים כמו ניתוח התנהגות, מדריכי סנוזלן, ABA ,DIR, ועוד. עלויות הקורסים נעות בין 1000-5000₪ ובסופם אתם מקבלים כלים משמעותיים שיסייעו לכם לעבוד בעצמכם עם ילדיכם.

דרך נוספת לרכוש השכלה היא ללכת להרצאות ולקרוא מאמרים בנושאים הרלוונטיים.

בYouTube ישנם המון חומרים בסיסיים, מהם ניתן ללמוד כלים שישרתו אתכם מבלי להיכנס לקורס מלא. ניתן למצוא גם קורסים ממש מלאים, בעלויות קטנות או אפילו בחינם. קורסים הממומנים על ידי עמותות כדי לתת להורים כלים שלדעתם יטיבו את חייהם של ילדים עם צרכים מיוחדים. לדוגמה, קורס מנתח התנהגות (באנגלית).

למידה מתוך חיקוי – עבודה כשוליה

אם בחרתם להוציא כבר כסף עבור מטפל בקשו לצפות בשיעור ותרגלו ביחד עם המטפל עבודה עם הילד, בקשו שיעורי בית ובצעו אותם. כך במקום לשלם על מספר שעות בשבוע של טיפול תשלמו על שעה בודדת ותעבדו עם הילד כל השבוע. לאט לאט תצברו ניסיון ותזדקקו למטפלים חיצוניים פחות.

בתמונה למטה, אנחנו עובדים עם הבכור, בעקבות שיעור דומה שהיה לו עם המרפאה בעיסוק.

מתי עובדים עם הילד?

למעשה יש שני מצבים בהם עובדים עם ילד על הרצף.

עבודה יזומה

הכוונה בעבודה יזומה היא זמן קבוע, עם תכנית או מטרה. אנחנו ננווט את הילד לזמן עבודה הדומה לשיעור או חוג. לדוגמה, ישיבה ליד שולחן ועבודה תקשורתית, בעזרת משחק קופסה או משחק השחלה. לוקחים חרוז ומבקשים מהילד לומר איזה צבע החרוז או מילת קוד כמו – " תני לי" כדי לקבל מכם את החרוז.

בתמונה למטה הבן שלנו בחדר הטיפולים בבית עובד על שולחן מאולתר עם משחק שהביאה במרפאה בעיסוק . זה בדיוק הזמן לקבל במקביל לשיעור גם הנחיה.

משתמשים במגוון משחקים כדי לעניין את הילד ולהפיק מצבים בהם ניתן להפיק שפה

עבודה מזדמנת

עבודה מזדמנת היא ניצול כל אותם מקרים מזדמנים שקורים בחיי היום יום. היא למעשה החלק מאוד משמעותי בדרך לקדם את הילד שלכם. לדוגמה, ילד רעב שניגש למקרר להוציא מאכל. ניגש אחריו וננסה להוציא ממנו מלל או ג'סטה כדי לעזור לו לתקשר את מה שהוא רוצה או את הבחירה שלו. כדאי גם לשמור ליד המקרר כרטיסיות תקשורת לאוכל, אם תבחרו להשתמש בשיטה זו.

עבודה מזדמנת היא למעשה ניצול הזדמנויות, לחיזוק הקשר שבין תקשורת יעילה לבין תוצאה, במצבים אותנטיים. כאשר הילד מקבל חיזוק חיובי על תקשורת יעילה, הוא ירגיש יותר בטוח להשתמש בה שוב. למשל, "הצבעתי עם האצבע על התמונה של החטיף, ואז קיבלתי אותו. אנסה זאת שוב בפעם הבאה שאהיה רעב".

חשוב שכל הורה ילמד איך לעשות את הסוג המסוים הזה של עבודה תקשורתית, כי זה לימוד בצורה טבעית יותר. הרי לימוד מלאכותי של תקשורת, בתוך חדר או ליד שולחן זה לא משהו שילדים "רגילים" עושים. ילדים לומדים תוך כדי התנסות. ילדי הרצף אינם שונים הם פשוט זקוקים ללמוד בצורה שונה ורבת תיווך.

אם אתם מתקשים ללמוד כיצד לנצל הזדמנויות כאלו, פנו למסגרת החינוכית או לאנשי המקצוע שמלווים אתכם. בקשו הנחיה איך לזהות מצבים ולנצלם לעבודה. בהתחלה לא תמיד קל להוציא תקשורת מהילד . אל תתייאשו ותמשיכו בעדינות לנסות. הדגימו לילד בעצמכם.

דוגמה:

ילד נראה רעב.

גשו איתו למקרר תגידו בקול את שם הילד למשל: "שחר רעב. מה שחר רוצה לאכול?" ואז תגידו את שם המאכל החביב על הילד תוך כדי הצבעה עליו . "שחר רוצה לאכול ענבים." ניתן להוסיף כרטיסיה של המאכל האהוב ולשים את יד הילד עם המאכל. מיד לאחר מכן תציעו לילד את המאכל.

לסיכום

צריך להשקיע זמן ומאמץ ללמוד לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים, כדי שילדנו יתקדמו בצורה הטובה ביותר. במאמר שפורסם באתר "שווים", ניתן לראות בצורה מאוד ברורה שהעבודה שלנו עם הילדים מאוד משמעותית. אם אנחנו רוצים ילדים מאושרים, נצטרך להשקיע בהם לא רק משאבים חיצוניים, אלא בעיקר את זמננו האישי. על ידי השקעה בהשכלה ולימוד על איך ללמד את ילדנו לתקשר, נוכל להיות חלק משמעותי יותר בחיים שלהם, ולספק להם מה שהם באמת זקוקים לו. מורה לחיים. זה התפקיד שלנו בחיים של כל ילדינו. מלבד לספק להם חום ואהבה, מקום בטוח בעולם , אנחנו ההורים שלהם גם המורים הראשונים שלהם.

לימודים מהנים

שירה

פורסם ב- 3 תגובות

איך ללמד ילדים עם צרכים מיוחדים עצמאות בעזרת כרטיסי ניווט ויזואליים

כדי שהילדים שלנו יהיו עצמאיים, הם צריכים ללמוד מיומנויות מורכבות. לעיתים אנחנו המבוגרים שוכחים כמה מורכבת פעולה שאנחנו עושים באופן אוטומטי. כדי ללמד ילד פעולה המורכבת מכמה שלבים, צריך לפרק את הפעולה לחלקים שהילד מסוגל להבין. כאשר יש לילד בעית זיכרון, ארגון, קשב, או תקשורת – ההקניה נעשית מורכבת יותר. כרטיסי ניווט מקלים על ההורה ללמד את הילד את סדר הפעולות בצורה חזרתית וקבועה. העזרים החזותיים גם מאפשרים ללמד ילד שלא קורא, וגם כאשר יש לקות תקשורתית. בפוסט הזה נסביר איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים. נלמד גם איך להשתמש בהם כדי ללמד ילדים להיות יותר עצמאיים. אנחנו משתמשים בכרטיסי הניווט כסוג של תקשורת תומכת וחליפית.

איך ללמד עצמאות – פירוק פעולות מורכבות

ללמד ילדים פעולות יום יום, מטלות בית למשל, לא תמיד פשוט. הם רוצים לעשות את זה בדרך שלהם.

רוב הילדים מסתכלים על אנשי חיקוי (הורים, גננת, חברים לגן, וכו') , ומנסים לעשות כמותם. לפעמים הם מפספסים שלבים חשובים בפעולה, כי ללמוד מחיקוי לא מספיק עבור פעולה יותר מורכבת.

אצל ילדים עם אוטיזם, לפעמים יותר קשה ללמד פעולה מורכבת. כחלק מהלקות התקשורתית הם אינם מבצעים חיקוי כמו שצריך. ולפעמים ההסבר המילולי לא "מדבר" בשפה שלהם.

ילדים עם לקות קשב, לפעמים לא מצליחים בפעולות "פשוטות", כי מאבדים את רצף המחשבה. הם לא זוכרים לבצע את פעולה א' לפני ב', וב' לפני ג'. כשהם נגשים לפעולה מהאמצע, זה מתסכל אותם. הפעולה שרצו או היו צריכים לעשות לא התממשה.

ניקח דוגמה, פעולה פשוטה כמו ללכת לשירותים. כביכול פעולה מאוד פשוטה, אך בעצם מורכבת מהמון שלבים.

  • צריך לפתוח את האור
  • לפתוח את הדלת
  • להוריד מכנסיים
  • להוריד תחתונים
  • להתיישב
  • לעשות צרכים
  • לנגב את הטוסיק
  • להרים תחתונים
  • להרים מכנסיים
  • להוריד את המים
  • לשטוף ידיים
  • לסגור אור
  • לסגור דלת

חלק מהפעולות האלו, מורכבות גם הן. איך לנגב את הטוסיק, ואיך לשטוף ידיים. זה נראה לנו פשוט, כי אנחנו שוכחים כמה קשה היה לנו ללמוד את כל הפעולות בסדר הנכון כשאנחנו היינו קטנטנים.

ניתן להשתמש בכרטיסיות ניווט ללמד כמעט כל פעולה. מהליכה לשירותים ועד קיפול כביסה.

איך לזהות פעולות הדורשות להכין כרטיסי ניווט

לפני שנסביר איך להכין כרטיסי ניווט, צריך להחליט איזה פעולות דורשות תמיכה חזותית.

אם אנחנו רואים שיש לילד קושי שחוזר על עצמו, בלמידה של פעולה חוזרת, כדאי לבחון מה הבעיה, ולנסות לפשט אותה. לפעמים צריך ללמד רק מרכיב אחד מתוך הפעולה המורכבת, כמו איך לנגב את הישבן. לפעמים צריך ממש לשנות את שיטת הלימוד כדי לדבר בשפה שהילד מבין.

במהלך לימודי הוראה, אחד הקורסים שלמדי היה אבחון לקויות למידה. שם למדתי את שיטת הפירוק של פעולות מורכבות. למדנו גם איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים.

בשיטה זאת אנחנו נותנים תמיכה ומלמדים עצמאות בפעולות שהיו מורכבות מדי לילד. אנחנו נבצע פירוק פעולה מורכבת לכל השלבים הקטנים, בהתאם לצורך של הילד, והצגתם לילד באמצעות תמונות.

בתמונה למטה ניתן לראות את כרטיס הניווט לשירותים שתלוי אצלנו בבית.

כרטיס ניווט לשירותים

ניתן לראות בדוגמה, שהפעולה מוצגת בצורה ויזואלית. רשמנו מספרים על הפעולות שיהיה קל יותר לעקוב אחרי סדר נכון. אם יש מקום, ניתן לגזור את התמונות ולסדר אותן בתור או שורה. זה מקל על הילד להבין את סדר הפעולות מהתחלה לסוף.

ראינו שבעקבות השינוי, יש שיפור אצל ילדנו, אבל הוספנו לגרסה חדשה יותר עוד פעולות שהיו חסרות בביצוע (לסגור את הדלת אחרי שנכנסים, לשים סבון, ולשטוף).

שיטה שמתאימה גם לבוגרים תקשורתיים

לאחרונה היתה לי שיחה בפייסבוק, עם אוטיסט בוגר. הוא תקשורתי רק בהקלדה, וגר בהוסטל.

הוא התלונן שהמדריך שלו חוזר ומתלונן, שהוא "לא מבין איך הוא לא מצליח להפעיל מדיח. זאת פעולה כל כך פשוטה."

הוא פשוט עומד מול המדיח חסר כל מושג מה לעשות עם זה. הצעתי לבחור, שיבקש מהמדריך, לצלם כל שלב של תהליך הפעלת המדיח ויתלה את כרטיס הניווט ליד המכשיר. אם אנחנו אומרים למישהו שוב ושוב "איך אתה לא מצליח לעשות פעולה פשוטה כל כך" כנראה שעבורו זה לא פשוט, בלי קשר לגיל.

כרטיסיות ניווט מתאימות לכל אדם בעל קושי בהבנת הפעולה. החל מילדים ועד לקשישים עם מחלות דמנציה או אפילו עובדים במשרד שמתקשים להפעיל את מכונת הקפה.

כרטיסי ניווט הם מתכון או הנחיות

תחשבו על רהיטי איקאה. האם אתם יודעים איך לבנות כיסא חדש מבלי להסתכל בדפי ההנחיות? האם ההנחיות מדברות אליכם, וקל לכם לתפעל את התהליך? או שאולי דפי ההנחיות לא מדברים אליכם, ותמיד תבקשו ממישהו אחר לעזור בבניה?

רוב האנשים לא יכולים לבנות רהיט חדש בלי ההנחיות. צריך להשתמש ב"כרטיס הניווט" (דף ההנחיות) שמגיע עם הרהיט, ומצליחים להרכיב אותם. מי שצריך עזרה בהרכבה, זה כי ההנחיות הוויזואליות לא מדברות בשפה שלו.

דוגמה נוספת מעולם המבוגרים היא בישול. לדוגמה, האם ניסיתם פעם להכין עוגה מהזיכרון וזה לא יצא טוב? המתכון מפרט את כל המרכיבים, וסדר הפעולות שצריך לבצע כדי להכין עוגה טעימה. בספרי בישול לילדים ניתן לראות ייצוג של סדר הפעולות במתכון בתמונות.

איך ללמד עצמאות לילדים עם בעיות קשב וריכוז

כפי שציינתי, השיטה פותחה עבור תלמידי קשב. הורים לתלמידים כאלו יכולים לשמוע מהמורה שוב ושוב: "קשה לו להתארגן לשיעור". זו פעולה "פשוטה" שחוזרת על עצמה והרבה תלמידים מתקשים בה.

אם התלמיד קורא טוב, הכרטיס לא חייב להיות ויזואלי, אך זה מקל על תלמידים עם דיסלקציה למשל גם מאוחר יותר.

מפרקים את הפעולה:

  • מתיישבים
  • מכניסים לתיק כל מה שעל השולחן ולא נדרש לשיעור
  • מוציאים את הספרים, המחברות והציוד הנדרש לשיעורים הבאים עד הפסקה.

סביר להניח שזה מספיק שלבים, אך אם המורה מציינת שהוא נתקע בין שלבים מסוימים, מייצרים כרטיס ניווט יותר מפורט.

דוגמאות נוספות לילדי קשב: שיעורי בית, מושגים במתמטיקה, ביצוע מטלת מקוונת, בעיות מילוליות.

כאן ניתן למצוא מאגר מצויין לכרטיסי ניווט לימודיים.

איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים

  1. השלב הראשון הוא זיהוי הפעולה המורכבת מדי. ברגע שמזהים פעולה שגרתית שמתקשים בה, ורוצים שהילד יהיה עצמאי (שירותים, התלבשות, מטלות בית, חימום מזון במיקרו, ועוד), מנסים להבין באיזה שלב הילד נתקע.
  2. צריך לפרק את הפעולה לחלקים קטנים ככל הניתן, ולכל שלב להצמיד תמונה ומשפט.
  3. ניתן להשתמש בתמונות תת"ח כמו בכרטיסיות שאנחנו מציגים, וניתן לצלם את הפעולה שלב אחר שלב, כמו בדוגמה שנתתי על תפעול המדיח.
  4. מדפיסים את התמונות, ומסדרים אותם בצורה נוחה: כמו בדוגמה בטבלה, בשורה מאוזנת, או טור אנכי. מומלץ להעביר במכונת למינציה.
  5. תולים במקום שבו הפעולה מתרחשת לעתים קרובות. למשל על הקיר בחדר השירותים, על קיר המטבח בסמוך למדיח, או על קלסר שנמצא תמיד בתיק של הילד.
  6. לבוגרים ניתן לייצר משפטים שילוו את התמונות.

איך מלמדים שימוש בכרטיסי ניווט

עכשיו זה פשוט יחסית. הילד מבצע את הפעולה, ואתם מזכירים לו להסתכל על הכרטיס כדי לוודא שהוא לא פיספס שלבים.

למשל אצלי הגדול מרים מכנסים בשירותים לפני שניגב, ואז מתבאס שמגעיל לו במכנסיים. אז תלינו את הכרטיס הניווט של שגרת השירותים בשירותים. בכל פעם שאני רואה שהוא עושה קקי, אני מזכיר לו שיש לידו את הכרטיס.

הוא מסתכל ומוודא שלא שכח שלבים, והתהליך יותר נעים ומוצלח עבורו. התמונות עצמם שיצרנו באפליקציית תת"ח ממוסגרות יפה, וכמו מפה, הם מהוות עבורו נקודות ציון לניווט מוצלח דרך הפעולה המורכבת.

לסיכום

בכתבה למדנו שפעולות פשוטות הן לפעמים מורכבות יותר לילדים. צריך לזהות כאלו פעולות, לפרק אותן ולהציג אותן בצורה ברורה לפי רמת הילד. למדנו איך להכין כרטיסי ניווט ויזואליים, ואיך להשתמש בהן.

ניתן לקרוא על השימוש שלנו בכרטיסי ניווט גם ללמד את הילד איך להתלבש בעצמאות.

ניתן לרכוש באתר את כרטיסי הניווט שאנחנו משתמשים בהם.

אל תשכחו להירשם לדיוור כדי לא לפספס כתבות חדשות.

לקבלת תוכן חדש ישירות לתיבת האימייל.

פורסם ב- תגובה אחת

איך מייצרים קלסר כרטיסיות תת"ח לאוכל ומרחיבים את מגוון המזונות

פוסט ראשון בסדרת פוסטים חדשה על תקשורת תומכת וחליפית. הפוסט הזה יעסוק בהעמקה בשיטת PECS, ככלי תומך בתזונה בריאה ומגוונת. נדבר על איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת בארוחה. ונסביר איך לייצר קלסר כרטיסיות.

תמונת כותרת לקלסר כרטיסיות אוכל

*הפוסט נכתב בגוף זכר לשם נוחות הכתיבה אך בהחלט מתאים גם לילדות.

איך להשתמש בכרטיסיות תקשורת תומכת חליפית בזמן הארוחה

לפני שנתחיל להיכנס לפרטים על שימוש בתקשורת תומכת וחליפית, כדי לייצר תזונה מגוונת יותר, נתחיל בהסבר קצר על מה הן בכלל כרטיסיות תקשורת תומכת וחליפית. איך הן תורמות לתפקוד היום יומי של אנשים שמתקשים בתקשורת וורבלית.

מה היא שיטת PECS

PECS picture exchange communication system – תקשורת חליפית באמצעות כרטיסי תמונות או לוחות תקשורת במכשירים.

בשיטה זו הילד מצביע על תמונה של מילה שאותה רוצה להגיד, ואם הילד יכול, נעודד אותו להגיד את המילה או חלק מההברות שלה.

לדוגמה, גזר:

  • נראה את התמונה של גזר על לוח התמונות.
  • נגיד את המילה גזר.
  • נפרק אותה להברות: גה-זה-ר, וננסה לעזור לילד לבטא אותה.

את השימוש בכרטיסיות צריך ללמד בהדרגה.

תחילה הילד ישתמש רק בהצבעה על התמונה בסיוע ההורה:

  • נעביר את היד של הילד על גבי התמונות עד שהוא עוצר.
  • נגיד בקול את המילה, ונעביר אותה לסרגל ניפרד כדי לסמן שבמילה הזו הילד בחר.
  • נקשר בין תוכן התמונה למשהו מוחשי. לדוגמה, גזר אמיתי או מפלסטיק עבור התמונה גזר.

בהמשך נוסיף הוראות לתמונות בעזרת תמונה, לדוגמה תמונה שמבטאת את המונח "אני ורוצה". ראשית, נסייע לילד להרכיב משפט בעזרת הכרטיסיות. נעזור לו להעביר את הכרטיסיות של ההוראות יחד עם העצמים, על מנת לבנות את משפט. תחילה, בעזרת תמונת עצם ופעולה חוזרת. אחר כך, לאט לאט נרחיב את הספר תמונות העצמים שהילד ישתמש בכל משפט. שלב זה יכול לקחת זמן קצר או להתמשך על פני שנים. אין איך לצפות מה תהיה יכולת הילד מראש.

איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת

כאשר השלב הראשון מבוסס, והילד יודע להשתמש בעצמו בלוח התמונות, ניתן לנסות לשדרג את השימוש. הילד מסמן את רצונותיו בעקביות, ועכשיו ננסה לעודד אותו להשתמש בכרטיסיות בצורה וורבלית. נצביע על תמונה שהילד בחר ונבטא אותה בקול. תוך כדי, אנחנו נסייע לילד לבטא את המילה. נפרק את המילה להברות. נמשיך את ההתנהלות כמו בשלב הראשון תוך שימת דגש על ביטוי המילה. נהיה מאוד סבלניים בנושא כי שלב זה קשה מאוד להרבה ילדים.

על פי מחקרים, השימוש בכרטיסיות לא מעודד תקשורת וורבלית, אך הן כן מעודדות יזימת תקשורת. ילד המתורגל היטב בשימושן, יפנה יותר למטפליו כדי להשיג את מבוקשו. ניתן להשתמש בהתנהגות הזאת בשילוב עם שיטות אחרות לעודד וורבליות בהתאם ליכולת הילד.

מטרת תקשורת תומכת וחליפית, לתת קול לילדים ומבוגרים שאינם וורבליים. הסיבה יכולה להיות מגוונת: מאוטיזם ועד אילמות סלקטיבית, ניתוחים המערבים את מיתרי הקול, ועד אלצהיימר או ירידה תואמת גיל בזיכרון. חשוב לעבוד עם המון סבלנות , לדאוג שהתמונות יהיו ברורות למשתמש ולהיות עקביים.

תת"ח טכנולוגי מול פיזי

ניתן להשתמש בטאבלט, ויש אפליקציות מצוינות לתקשורת תומכת וחליפית. מי שמסתדר עם הטכנולוגיה, זה יכול להיות מצוין. זה הרבה יותר נגיש מאשר שנחפש בין מאות כרטיסיות את התמונה הנכונה. אך לטאבלט יש חסרונות מאוד משמעותיים:

  • הוא יקר (ואפליקציות תת"ח טובות גם עולות כסף)
  • שביר (גם עם כיסוי מאוד עמיד, ילדים עם פרצי זעם מצליחים לנפץ אותם)
  • לא עמיד למים (יחסית קל לפתור עם כיסוי מתאים)
  • איטי (לפתוח טאבלט, לפתוח אפליקציה, ולמצוא את הלוח הנכון יכול להרגיש כמו נצח בזמן התפרצות זעם)
  • ודורש הטענה (לא תמיד בעיה, אבל לפעמים דווקא כשהכי צריך את זה הוא לא עובד, או מחובר לקיר).

השימוש בכרטיסיות פיזיות לפעמים מסורבל מאוד, אך לבד או בשילוב עם אפליקציות זה לפעמים משנה לגמרי את האווירה בבית לטובה, כי הילד מרגיש פחות מתוסכל, כשהוא יכול להביע את רצונו.

אם אתם אנשים שלא מסתדרים עם הטכנולוגיה, או אם הילד שלכם מתאשפז הרבה, ואתם לא רוצים להסתובב עם ציוד שעלול להיגנב, כרטיסיות עשויות נייר מנויילן הן פתרון מעולה. הן עמידות, לא מוצר שניגנב בדרך כלל, לא ישברו או יקרעו בקלות וזול. נוח לשלוח את הילד עם קלסר מצומצם למחוץ לבית. בגני תקשורת יש לרוב או את הגרסה של תקשורת חליפית בנייר או בטאבלט. מקום טוב להתחיל הוא לקבל הדרכה ראשונית מצוות הגן או מהקלינאית המלווה אתכם . בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט זה יעשה קל יותר. שימרו את הכרטיסיות במקום מוסכם מראש שהילד יתרגל להגיע אליהן בעצמו.

איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת בארוחות

איך משתמשים בכרטיסיות תקשורת בארוחה:

  1. ראשית יש להצטייד בכל הכרטיסיות הקשורות לארוחה: אני רוצה, צלחת, סכו"ם, כוס/בקבוק, צמא, רעב, וכל המאכלים שיהיו על השולחן.
  2. מניחים על השולחן את משטח התקשורת לצלחת, ומניחים על פס העליון את כל הכרטיסיות, ועל המשטח את הצלחת ריקה של הילד.
  3. מושיבים את הילד ובהתאם ליכולת שלו משתמשים בכרטיסיות כדי להתקשר מה שמים בצלחת שלו.
  4. כדי לבקש דבר מה הילד יצביע על הכרטיסיה שהוא מבקש ולבד או בעזרתכם יעביר אותה לסרגל הבקשות שלו. כך נסמן את ביצוע הבקשה. מייד לאחר הבקשה ניתן לו את המבוקש. חשוב לבצע באופן מיידי כדי לייצר את ההקשר בין התמונה, הבקשה והתוצאה.
ארוחת בוקר לדוגמה, עם כרטיסיות תקשורת

למה להשתמש בPECS בזמן ארוחות?

לילדי הרצף בדרך כלל יש בעיות סביב אוכל. אם זה בגלל בעיות באיבוד החושי ובוויסות החושי, אם הם לא מסוגלים לשבת על כיסא, ועוד. הם בדרך כלל מאוד בררנים באוכל. שיטת PECS, לא תפתור את כל הבעיות, אך היא עלולה לעודד אותם להתנסות במאכלים שנמצאים על השולחן, ועכשיו תהיה להם דרך לבקש את זה עם פחות תסכול.

איך מתחילים להשתמש בכרטיסיות אוכל:

בשלבים ראשוניים, אנחנו נצביע על כרטיס ביד אחת ועל המאכל ביד שניה כדי לעשות את הקישור בין הציור למאכל מוחשי. ניתן להרים את הכרטיס ולקרב לאוכל. נגיד בקול רם את שם המאכל. נשתמש בקולות שונים או כל דבר שיעשה את הטקס מעניין יותר. חוזרים על הפעולה מספר פעמים, ועושים זאת עם עוד מאכלים. אין צורך לקבל תגובה חיובית מהילד, ובהחלט מפסיקים אם הוא נראה מתוסכל מהדרמה החדשה. נחזור על הטקס עד שנרגיש שיש הבנה.

לאחר מכן נצביע על כרטיסיות עבור הילד, נעביר עבורו את הכרטיסיות על פס המשפט, ונשים אוכל בצלחת לפי הכרטיסיות הנבחרות. נתמלל כל פעולה שאנחנו עושים. הקפידו על מיעוט במלל, משפט קצר וברור. נגיד אורז, נראה כרטיסיית אורז. נעביר את הכרטיסייה אל סרגל הבקשות מסרגל התמונות שיש בארוחה ונשים אורז בצלחת.

תחילת עצמאות בשימוש:

בשלב הבא, הילד יצביע על כרטיס בעצמו או בעזרת מבוגר שיעשור פיזית לילד להעביר את היד שלו בין התמונות, ואנחנו נשים את הכרטיס עבורו על פס התקשורת לפני שנשים את המאכל שבחר בצלחת. אנחנו נתמלל את כל הפעולות, (בתקווה שהוא יבין שהוא גם צריך לתמלל את הפעולות ולעודד אותו לתקשר).

שימוש עצמאי:

בשלב הבא, הילד ייקח בעצמו כרטיס, יניח על פס התקשורת, יצביע על הכרטיס, ואז יקבל את המאכל.

שימוש עצמאי מתקדם:

בשלבים מתקדמים, ננחה את הילד ליצור משפט כדי להביע את רצונו בעזרת שילוב כרטיסים. למשל, "אני רוצה" + "מלפפון". או "אני רוצה" + "לאכול" + "מלפפון". הילד אמור לפחות להצביע על המילים בסדר הנכון לאחר שהניח אותם על פס התקשורת. אפשר לסדר לו אותם בהתחלה בסדר הנכון אם לא הצליח לבד. אם הוא וורבלי, ניתן לבקש ממנו להגיד את המשפט (לבד או בחזרה אחרינו).

כרטיסיות תקשורת מחוץ לזמן הארוחה

אין צורך להקפיד רק על משטח התקשורת בארוחה, לאחר שהילד מתורגל מספיק בשיטה. אנחנו הדבקנו פס סקוצ' על המקרר עם מספר קטן של אופציות קבועות. כשהילד רצה לנשנש משהו מהמקרר, הוא היה משתמש בכרטיסיות כדי לבחור נשנוש מבלי לפתוח את המקרר. (בדרך כלל שניצל קר, גבינה צהובה, ירק, פרי או עוגה)

קלסר הכרטיסיות תמיד היה זמין במטבח למקרה שהוא מתוסכל מרעב. ורוצה חטיף שאינו נגיש לו.

איך מייצרים קלסר תקשורת לארוחות

תהליך הכנת קלסר וכרטיסיות תקשורת אינו מורכב, אם כי העבודה עצמה קצת סיזיפית.

הציוד הנדרש:

  1. קלסר קשיח
  2. מכונת למינציה
  3. דפי למינציה
  4. תמונות מודפסות לכרטיסיות תקשורת
  5. רצועות סקוצ' זכר ונקבה עם גב דביק
  6. מספרים
  7. מחורר

שלבי עבודה להכנת כרטיסיות

  1. יצירת רשימת מלאי של כל מילים שנצטרך. אם מדובר על קלסר אוכל, תרשמו את כל המאכלים שהילד אוכל או חשוף עליהם, וכל הפעולות הקשורות לארוחה שהילד.
  2. יצירת הכרטיסיות עצמן. ניתן להשתמש באפליקציה ממוחשבת, להוריד תמונות מהרשת ולערוך בתכנות אופיס, צילום של התמונות, לבקש תמונות מהמסגרת החינוכית ועוד. כתבו את תוכן כל תמונה מתחת לתמונה כדי ליצור שפה אחידה. כך תמיד תקראו לעגבנייה בשם אחד ולא בשפה נוספת או במילה אחרת. לדוגמה, כל סוגי העגבניות הן עגבנייה, אלא אם נשים תמונה נפרדת לעגבנית שרי. אחידות שפה היא חשובה. היצמדו לשפה אחת בזמן שימוש בכרטיסיות תקשורת.
  3. אם החלטתם על אפליקציה בטאבלט בנו את התפריט באפליקציה, ואם החלטתם על כרטיסיות נייר המשיכו לשלבים הבאים.
  4. הדפיסו את הכרטיסיות – רצוי במדפסת צבעונית.
  5. גזרו את הכרטיסיות.
  6. הניחו בדפי ניילון עם רווחים
  7. העבירו במכונת למינציה.
  8. הדביקו מאחורי כל כרטיס פיסת סקוצ' זכר.
  9. גזרו שוב את הפלסטיק מסביב לכרטיסיות.

שלבי עבודה להכנת קלסר

  1. הכינו לקלסר חוצצים עם רצועות סקוצ' נקבה לכרטיסיות. ניתן להשתמש להעביר דפי למינציה במכונה כדי לקבל דף קשיח.
  2. חוררו את החוצצים והכניסו לקלסר.
  3. מלאו את החוצצים בכרטיסיות.
  4. הכינו את משטח התקשורת: תמונה של צלחת במרכז דף, ולהעביר בלמינציה.
  5. על משטח התקשורת מדביקים רצועות סקוצ' נקבה בחלק העליון ובצדדים.
  6. חוררו והכניסו לקלסר.
משטח תקשורת לארוחה

טיפים נוספים לאיך משתמשים בכרטיסיות תקשורת לתזונה

  1. קיבעו מקום קבוע לציוד התקשורת. הילד יתרגל להגיע אליו ואתם לא תצטרכו לחפש אותו בכל הבית.
  2. שימרו קבצי תקשורת לגיבוי במחשב תמיד!
  3. הכינו כרטיסיות ומשטחי אוכל נוספים, למקרה של בלאי או אם ילך לאיבוד.
  4. הניחו על המשטח בארוחה, גם כרטיסיות עם אוכל שיש בדרך כלל על השולחן, שהילד לא בהכרח אוכל בשגרה. יכול להיות שהוא ירצה לטעום משהו שההורים אוכלים שלא ידע לבקש.
  5. בתחילת הארוחה יש להציג את כל המזונות שעל השולחן ולספק להן כרטיסיות, כדי שהילד יוכל לעשות בחירה. אם בדרך כלל בארוחות, אתם נוהגים להרכיב צלחת במטבח ולהגיש, הרכבת הצלחת עם הכרטיסיות יכולה להתבצע במטבח, או שתצטרכו להגיש לשולחן צלוחיות אוכל.
  6. אם הילד צריך לקחת תרופה ביחד עם הארוחה, ניתן לשלב את הכרטיס המתאים על משטח התקשורת.
  7. צריך להיות עקביים בשימוש של שיטה זאת, כי היא תיצור/תחזק עבור הילד שגרה ברורה הקשורה לאוכל. ילדי תקשורת מתפקדים הרבה יותר טוב עם שגרות קבועות.

עבודה נעימה

פורסם ב- 8 תגובות

תקשורת תומכת וחליפית – איך לתקשר ללא מילים

תת"ח: תקשורת תומכת וחליפית היא עולם רחב שמתכוון לכל תקשורת שאינה מילולית – וורבלית. היא כוללת כל דבר, משפת סימנים של ממש, הבעה בג'סטות מוסכמות, שימוש בתמונות ואף כתיבה והקלדה. בפוסט הזה נסביר בקצרה על השיטות השונות ולמי הן עשויות להתאים.

תקשורת תומכת וחליפית – לתת קול למי שאינו מסוגל לדבר בצורה השגרתית.

תקשורת תומכת וחליפית משמשת לקויי שמיעה, ילדים עם בעיות התפתחותיות כגון תסמונת דאון (לעתים יש כאלו שאינם וורבלים), ילדים על הרצף, ילדי מש"ה, בוגרים עם מחלות ניווניות שמשפיעות על יכולת דיבור, ועוד. בין אם באמצעים חיצוניים, פיזיים או טכנולוגים או בגופנו.

תיקשורת תומכת וחליפית ללא אמצעים חיצוניים

ניתן לתקשר עם אחרים לא רק באמצעות מילה מדוברת. קריאת שפתיים, ג'סטות, שפת גוף, ושפת סימנים, הם דוגמאות לתקשורת תומכת וחליפית שאינה דורשת אמצעים חיצוניים. עם זאת, יש ללמוד כיצד להשתמש באמצעים אלו כדי לתקשר עם אחרים המכירים תקשורת כזאת.

ג'סטות

מחוות שהן מוסכמות ומסבירות את הפעולה כמו – הבאת יד ונגיעה בפה מסמנת את המילה רעב. זוהי למעשה צורה פחות מפותחת של שפת סימנים. הרבה פעמים מתחילים בצורה כזו לתקשר עם ילדים שאינם וורבלים. היתרון הוא שיש מעט סימנים ושלרוב כל אדם שעומד מול הילד יבין אותם. לרוב משתמשים בשפה הזו עם ילדים במצב התפתחותי נמוך כמעט כמו של תינוק וזה מהווה כבסיס להתקדמות. סימנים אלו אף דומים לסימנים שנסמן באופן אינטואיטיבי לתינוק קטן. אנחנו למשל, היינו צריכים ללמד את הילדים שלנו במאמץ רב, איך להצביע על משהו שהם רוצים, קודם עם כל היד, ואחר כך אצבע.

שפת סימנים

הצורה המוכרת לנו מתקשורת עם לקויי שמיעה. הרבה אנשים לא יודעים שהיא מהווה דרך מצוינת לתקשר עם אנשים שמתקשים וורבלית. בארצות הברית יש אפילו תכנית של שפת סימנים לתינוקות ודרך התקשורת הראשונה עם אחד מילדינו הייתה דרך התכנית הזו שנקראת Signing Time**. שפה זו אינה רק עבור לקויי שמיעה אלא דרך מצוינת ללמד כל תינוק ופעוט ובפרט כאלו שמתקשים בדיבור תקשורת.

תוכנית ללימוד שפת סימנים באנגלית מתאימה גם ללקויות תקשורת

**ניתן לרכוש DVD של התוכנית דרך אמזון (לינק ממומן)

צופים בSigning Time ביחד

שימוש בתמונות

PECS, תת"ח. – תמונות שמייצגות או תמונות של ממש שמייצגות פעולות, מקומות, מזונות ומשחקים לפי קטגוריות . בשלב ראשון מנסים לגרום לילד להצביע על תמונה של חפץ דומם כמו נגיד תמונה של פיצה כדי לסמן שזה מה שהוא רוצה לאכול, בהמשך עוברים לציור שמייצג את המילה רוצה, לבסוף מוסיפים את התמונה של הילד . כך יוצרים לאט לאט משפט שלם. בעזרת הPECS, הגדול שלנו הגיע לרמת משפט קצת מעל גיל חמש שנים . בשלב האחרון מנסים לשלב קול מוקלט או לגרום לילד להגיד את המילים כמשפט מובנה. עבודה עם תמונות נעשת בהנחיה של קלינאית תקשורת שמלווה את הילד והוריו בתהליך לימוד.

ניתן לרכוש חלק מהתמונות אך את הרוב תאלצו לייצר בעצמכם. לצורך העניין כדאי לרכוש מדפסת צבעונית ומכשיר למינציה. את הכרטיסיות שבתמונה למטה, הכנו לקראת כניסת הגדול לכיתה א' שבוע הבא. השתמשתי באפליקצית Grid3 של חברת smartbox. יש להם כרגע תקופת נסיון של 60 ימים. התוכנה די נוחה. אפשר להעתיק ולהדפיס את התמונה. בהמשך, אנחנו נקדיש עבודה כדי לקבץ קבצי כרטיסיות והמלצות על מוצרים נוספים שתוכלו לרכוש.

האפליקציה הנ"ל ובאפליקציות נוספות תוכלו גם להשתמש במחשב ו/או בטאבלט. יש יתרונות וחסרונות לשתי השיטות. ועם שתיהם צריך לעשות עבודה מאומצת ולתחזק עם הזמן.

  • בכרטסיות המודפסות, הילד זקוק למוטוריקה שלפעמים יותר קשה: בהתחלה רק להצביע על כרטיסיות, אך לאחר מכן צריך לתלוש כרטיסיות מפס סקוצ' ולסדר על שורת משפט. כשהמוטוריקה הזאת קשה מדי, משתמשים באפליקציית תת"ח.
  • ההתעסקות בכרטיסיות פיזיות יותר מורכבת מהטכנולוגית, אך לא לכולם פשוט להשתמש בטכנולוגיה הזאת. ולפעמים נתקעים עם קריסה של המחשב או סוללה שנגמרה. מצד שני הרבה יותר קל לסחוב ולאחסן טאבלט מאשר קלסרים של כרטיסיות והאביזרים הנלווים.
  • לפעמים עדיף כרטיסיות, כי לילד יש הרבה התפרצויות זעם, והוא עלול לשבור ציוד יקר, או שאינו מבין שלא שמים טאבלט באסלה.

הבעה בהקלדה

זו שיטה שמתאימה לילדים בוגרים יותר. הרעיון הוא ללמד איך להקליד מילים. לא מעט בוגרים עם בעיות תקשורת, גם אם לא על רקע נוירולוגי, כמו אילמות סלקטיבית מרגישים יותר בנוח לתקשר בכתב. מכיוון שללא מעט ילדים ובוגרים על הרצף פעולות מוטוריקה עדינה כמו החזקת כלי כתיבה קשה להם. הקלדה היא פתרון טוב. בעבר לא ידעו שגם ילדים נמוכים על הרצף מסוגלים לכתוב ולקרוא ופשוט לא לימדו אותם. היום אנחנו יודעים שעבור חלקם, זה הרבה יותר פשוט מללמוד לדבר בצורה ווקלית. יש מורות שמתמקצעות בזה ואפילו בבתי ספר לחינוך מיוחד מתחילים להתעסק בזה בשנים האחרונות. שיטה זו מתאימה לכל ילד או בוגר בגיל קריאה וכתיבה, ומתחילה בקטן כמו מול משחק מחשב של הרכבת אותיות למילים, ומתפתחת לאט לאט משם.

מקווה שכיסינו את הכל. נשמח אם מישהו מכיר שיטות נוספות. בשמחה נוסיף.

הרשמו לקבלת עדכונים למייל

פורסם ב- 4 תגובות

איך מכינים סיפורים חברתיים

בפוסט הזה נציג מהו "סיפור חברתי" (social story). איך ומתי משתמשים בהם. ואיך מכינים סיפורים חברתיים עבור ילדכם. כדי להירשם לדיוור כדי לקבל התראות על סיפורים חברתיים חדשים שיעלו לרכישה באתר.

כל ילד מגיב לשינויים. כשאנחנו היינו ילדים האימהות שלנו היו עושות לנו הכנה לכל מיני דברים: לידת אח חדש, כניסה למסגרת חדשה, ועוד.

סיפורים רבים נכתבו סביב אירועים כאלו כמו "סיר הסירים", שבעזרתו רבים מילדי ישראל למדו להיגמל מטיטולים.

מהו "סיפור חברתי"

בגן התקשורת, הסבירו לנו לקראת אירוע כזה או אחר שהם הכינו לילד סיפור חברתי. כל אירוע כזה קיבלנו העתק של הסיפור החברתי לעבוד איתו בבית.

הסיפור החברתי הוא אוגדן של כמה דפים שניילנו וקשרו בחוט. לפעמים כורכים את זה יותר מושקע כמו בדוגמה למטה. אם זה לשימוש חד פעמי לא כדאי תמיד לטרוח לניילן. תלוי בכם.

בכל דף בדרך כלל משפט אחד, ותמונה (דומה למצגת מודפסת).

בדומה ל"סיר הסירים", הסיפור מתמקד בשינוי משמעותי שהילד עובר, או אירוע משמעותי שהולך לקרות לו.

מתי מכינים סיפורים חברתיים

לילדים עם אוטיזם – לקות תקשורתית, יש הרבה קשיים בסיטואציות רבות:

  • הסתגלות למעברים
  • פחד מהלא מוכר
  • למידת פעולות מורכבות
  • זיהוי דמויות חדשות
  • ועוד

כדי לעזור לבנים שלנו להתמודד עם סיטואציות שצפינו שיהיו להם קשות, אנחנו מכינים סיפורים חברתיים.

ישנם עוד כלים שניתן להשתמש בהם בהתאם לסיטואציה. למשל, כרטיסי ניווט נועדו לפרק פעולה מורכבת לחלקים קטנים ובכך לעזור ללמד פעולות שגרתיות כמו שימוש בשירותים.

קלינאית התקשורת בגן לימדה אותנו איך מכינים סיפורים החברתיים, אך זה מאוד פשוט וכל אחד יכול. זה כלי מאוד שימושי, במיוחד במצבים מפחידים כמו בדיקת רופא.

למשל, כשטסנו עם הילד בפעם הראשונה לטיפול רפואי בחו"ל. המטפלת הרגשית מהגן, ביקשה מאיתנו לשלוח לה בין היתר, תמונה של המרפאה. נכנסו לאתר של המרפאה, העתקנו את התמונה של מבנה המרפאה, והיא שילבה את זה בסיפור החברתי.

כשהגענו למרפאה במוסקבה, הילד התרגש לראות לראשונה את המבנה שהיה בסיפור.

דוגמאות נוספות: עזיבת הגן לקראת בית ספר, החלפה של אנשי צוות במסגרת החינוכית, קבלת שבת משולבת בגן רגיל, וכו'.

כריכת סיפור חברתי, לקראת סוף הקייטנה בגן ניצן.

אז למה בעצם צריך סיפור חברתי?

1. ילדים עם בעיות תקשורת, לא תמיד מבינים שמאורע מסוים הולך לקרות להם. בסיפור החברתי יופיע השם של הילד, ועדיף עם תמונות שלו. זה בעצם מחזק את הקשר שלו על המאורע.

2. כאשר יש צורך לפרק פעולות או אירועים מסוימים, לשלבים ברורים או רצף פעולות. מכינים סיפורים חברתיים על מנת להשיג שיתוף פעולה או להקל על תחושות הילד.

3. סדר וארגון – אחד הדברים שילד עם קושי בהבנה או בתקשורת צריך זה סדר וארגון. ספרים מהסוג השגרתי פשוט לא מדברים ישר ולעניין.

לדוגמה, לקראת לידת הרביעי, קראנו הרבה את ספר הפילפילים של אלונה פרנקל. הספר מצויין בהתייחסותו לפן הרגשי של הילד שיצטרך לחלוק תשומת לב עם תינוק. אך היה לנו חסר התייחסות לחסרונה של אמא בזמן שיש לה צירים.

בגלל ששירה היתה הרבה פעמים בבית חולים, היה חשוב שניתן התייחסות לצורך שלו להבין למה היא נראית כאובה ויוצאת מהבית, או למה סבתא פתאום הגיעה ואבא ואמא יצאו, או למה היא לא במיטה שלה כשהתעורר בלילה…

איך מכינים סיפורים חברתיים?

1.  בחר נושא אחד בלבד. לדוגמה, איך מתלבשים בבוקר.

2. נתמקד בסדר הפעולות הנדרש ונצמצם את המלל למינימום ההכרחי.

3. שלבים ברורים וקטנים. בכל עמוד עושים פעולה בודדת אחת. לפי סדר פעולות נכון.

4.  נשלב בסיפור במילות עידוד מצומצמות אבל ברורות שמסמלות הצלחה.

5. קצר ככול האפשר.

6. להציג את תמונת הילד על הכריכה כדי שזה יהיה לו ברור שהסיפור עליו. כותרת העמוד הראשון יכולה למשל להיות: "אני ___. אני ילד גדול. אני מתלבש לבד בבוקר"

7. תמונות ברורות – רצוי כאלו עם הילד בתוכן (אפשר גם לצלם במיוחד).

8. מקומות או מפגש עם אדם אחר – היכן שניתן שלבו תמונות של המקום ואנשים, ולא איורים. הילד צריך לזהות את המקום או האדם שהוא הולך לראות.

9. לא ליפות דברים- אם הסיפור החברתי הוא על בדיקת דם אז נראה אחות, מזרק ונכתוב במפורש שידקרו אותו ביד והוא יקבל צ'ופר אחרי. זה לא המקום ליפות דברים , המטרה היא להכין את הילד ולא לרכך עבורו דברים.

אחרי הכנת הספר במחשב ניתן להחליט האם נניילן אותו לצורך שימוש חוזר או שמספיק להשאיר אותו בגרסת הנייר כי זה ישמש אותנו מספר פעמים בודד. ניתן לכרוך אותו בצורה אף יותר איכותית אם אתם רואים בכך צורך. ניתן גם להציג אותו על טאבלט, עם ילדכם מורגל לכך.

מתי מתחילים להקריא את הסיפור?

תלוי בסיטואציה ובילד. ילד שזקוק להרבה הכנה או סיטואציה מתמשכת כמו נסיעה לחו"ל, לידת אח חדש, כניסה לכיתה א' וכדומה, נתחיל זמן רב אפילו חודש או חודשיים לפני המאורע.

אם מדובר באירוע קצר, נגיד ביקור אצל סבתא לצורך מסיבת יום הולדת . נקריא את הסיפור זמן קצר לפני, ילד שזקוק להרבה הכנה והמסיבה ביום שישי , נתחיל בראשון ונקריא אותו כל יום פעם אחת.

ספר שאמור ללוות תהליך כמו גמילה או לימוד של פעולות חיים כמו התלבשות, נקריא כל פעם שנעסוק בתהליך עד שהתהליך ייקלט, נגיד כל בוקר לפני ההלבשה לדוגמה.

כמו שהבנתם הספר צריך להיות קצר והקראתו לא צריכה להיות מעל מספר דקות, התמונות, איורים או כל אביזר נילווה חייבים להיות ברורים ופשוטים. הגרפיקה צריכה להיות הכי פשוטה שיש ( ברמת דפים לבנים,כיתוב גדול וברור). מטרת הספר צריכה להיות ברורה והכותרת שלו צריכה להיות כתובה כמטרה – (שם הילד) לומד להשתמש בשרותים לדוגמה.

איך משתמשים בסיפור החברתי?

נשתדל להציג את הסיפור החברתי לפחות שבוע לפני האירוע ולקרוא אותו מספר פעמים לפחות, כמובן שנקרא שוב ממש לפני האירוע.

נדאג להצביע על התמונות ולהקריא בטון דיבור חיובי ומעודד.

במידה ויש אביזרים נלווים נצרף אותם. למשל, ביגוד או אביזר שיהיו במאורע. לדוגמה, את הסיפור החברתי על גמילה מטיטולים, נקריא בזמן ישיבה של הילד על הסיר, או בערב לפני השינה.

אם אתם משתמשים בחיזוק חיובי, ניתן לשלב אותו בסיפור, וכאות הצלחה, להשתמש באותו חיזוק (מילה טוב/חיבוק/פרס).

איך לחסוך עבודה בהכנת סיפור חברתי?

רוב הסיפורים אתם אמורים לייצר לבד. אנחנו דווקא פחות השכלנו לעשות את זה בהתחלה, והיו הרבה מקרים של תכנון לקוי שבהם יכולנו לחסוך מהילד או מעצמנו הרבה עגמת נפש. הרבה מהסיפורים שיש לנו, הם תוצר של איש צוות מהגן (רובם מהמטפלת הרגשית, וחלקם מאחת הגננות).

כנסו לחנות המוצרים שלנו. ניתן לרכוש בקטגורית סיפורים חברתיים קבצי ספרים, מהאפשרויות שהעלנו. צרו איתנו קשר לבצע התאמות אישיות לספרים כמו החלפת האיורים בתמונות מותאמות. וניתן גם להזמין מאיתנו את הספרים המותאמים אישית במשלוח.

אם לא מצאתם בחנות את ספר החברתי שעונה לאירוע שאתם צריכים, צרו איתנו קשר כדי לברר אם נוכל לכתוב סיפור כזה עבור אותו אירוע.

אנחנו נעבוד על מגוון סיפורים חברתיים של אירועים נפוצים שתוכלו לחסוך קצת עבודה (למרות שזה לא כזה מורכב). נשמח אם תרשמו לקבוצת הדיוור שלנו, כדי שנוכל לדעת כמה מתעניינים יש למוצר כזה.

אנחנו רוצים לדעת:

איזה אירוע אתם חושבים שתזדקקו לספר עבורו?

אם הייתם רוצים לרכוש ספר באיכות הדפסה יותר גבוהה?

אם הייתם רוצים לרכוש בעלות סמלית מוצר דיגיטלי להדפסה אצלכם?

האם היה ברור מהפוסט איך מכינים סיפורים חברתיים בעצמכם?

מאמרים נוספים לקריאה

הגדרה וכללים לכתיבת סיפור חברתי – מסמך להורדה מאתר אוניברסיטת תל אביב

אתר האינטרנט של קרול גריי – מייסדת שיטת הסיפור החברתי

פורסם ב- תגובה אחת

וויסות חושי,, התפלשות בחומרים ומה שביניהם – רעיונות לטיפול בויסות החושי דרך משחק סנסורי

לאנשים עם אוטיזם לרוב יש גם הפרעת ויסות חושי. עיבוד חושי או ויסות חושי לא מאוזן מקשה מאוד על התנהלות יום יומית. זה יכול להוביל ליותר טנטרומים וקריסה חושית. זה מקשה על רכישה של כישורים נדרשים לעצמאות כדי לעזור לילדים . בכתבה הזאת תמצאו כמה רעיונות לטיפול בויסות החושי.

כשהרעיונות לטיפול בויסות חושי מזכירים את העבר

רבע לחצות אני ובעלי בוהים בתקרה. "יש שם כתמים חומים " הוא אומר לי, אני מסתכלת והוא ממשיך, " זה נראה כמו קקי. אני יודע שזה רק צבע. אני יודע לזהות קקי על הקיר, וזה לא קקי. אבל, עדיין זה מזכיר לי קקי על קיר." שנינו מתפוצצים מצחוק ואני נזכרת חמש-שש שנים אחורה לשבוע אחרי לידת ביתי השניה.

כאמור דולב, בני בכורי, לא היה מאלופי השינה. לעומתו בתי הייתה (ועדיין) אלופת עולם זוכת אולימפיאדה. שבוע אחרי הלידה היא צייתה לכללי הספר, וישנה רוב הלילה רק כדי להתעורר סביב שבע בבוקר.

בני היקר היה הולך לישון בשש בבוקר וקם בתשע בבוקר, כאילו כלום.

הייתי עייפה עם שני תינוקות בני שנה וחצי ושבוע, בעלי בדיוק חזר לעבוד והתחלנו לארוז את הבית לקראת מעבר דירה.

בדיוק בשבוע הזה, בו הייתי מותשת עד אימה, החמוד הקטן גילה שיש בטיטול שלו חומר חום, גמיש, ריחני, שניתן לשלוף מהטיטול ולמרוח על דברים. בנוסף להכל עכשיו גם הוטל עלי "משמר הקקי".

לקראת הצהריים אפסו כוחותי. הקטנה נרדמה, החבובות (הייתה תקופה שבה הילד ראה בריפיט פרק אחד בו הארי בלפונטה שר את שיר הבננה בוט) הוקרנו בטלויזיה, עם הכפתור המבורך, שגורם לפרק לחזור על עצמו שוב ושוב, ואני עצמתי לרגע עיניים בידיעה שכל הדלתות סגורות ונעולות, המטבח נעול, גם חדרי האמבטיה והשרותים, הבית מאובטח, והילד ממוכר לטלויזיה ואני יכולה לרגע או שניים להרפות.

איזו טעות! אחרי כמה דקות אני שומעת קולות ליקוק של הכלבים. פותחת עין הכל נראה בסדר, לא סומכת על עצמי , מרימה ראש, הכל עדיין נראה בסדר, מסובבת את הראש כל המסדרון מלא הכתמים חומים, השער למטבח נפרץ (איך הוא עשה את זה אין לי מושג). בריצת אמוק, אני רצה למטבח, רק כדי לגלות פעוט בן שנה וחצי מכניס יד לטיטול, מוציא את התוצרים, ומקשט את דלת המקרר, כששני הכלבים שלנו מלקקים אותו ואחריו!

רעיונות לטיפול בויסות חושי עם פעילויות שיותר מתאימים לנו

ילדים  ככלל מניסיוני, אוהבים לגעת בחומרים חמימים, ריחניים, צבעוניים ורכים. בגלל זה ילדים אוהבים צבעי ידיים, בצק צבעוני ורך, חול קינטי (שנאה מיוחדת שלי- הזוועה הזו נדבקת להכל, ואי אפשר להיפתר מהחלקיקים של זה. וגם זה עושה לי צמרמורת כשאני דורכת על זה) ואחרון חביב ודביק במיוחד סליים למיניו.

התחושה בידיים מווסתת , נעימה ומרגיעה עבורם, בכל גיל, בכל הפרעת וויסות , ואצל כל ילד גם השיגרתיים ביותר.

והינה כמה מהחביבים על קבוצת הילדים הפרטית שלי ומתי אני מוציאה את החומרים האלו ואיך.

צבעי ידיים

הזן החביב עלי הם של חברת אומגה, כי הם התגלו לי כהכי שטיפים מאריחי הקיר. אני מציאה אותם החוצה, כשאני צריכה להעיף אותם בשעה מוקדמת לאמבטיה ואין לי כוח לנהל משא ומתן או שיחה עם אף אחד. אני משפריצה קצת צבע על הקיר ומתישבת לרגע על כורסת ההנקה שממוקמת בצורה אסטרטגית כך שאני רואה את כל המתרחש באמבטיה. לאחר שסיימו אני מוציאה את הפקק ושוטפת אותם ואת הקיר של האמבטיה . זה קונה לי רבע שעה לפחות של שקט שבה אני מנסה לאגור כוח לשעת ה"זאבים" הידועה כשעת ההרדמות

מתאמן על מספרים בצבעי ידיים של אומגה על קיר האמבטיה

בצק צבעוני

מודה ומתוודה כשהם יסיימו איתו. הדבר הזה קרוב לוודאי ייזרק לפח. ים של נזלת, לכלוכים ושערות כלבים מהרצפה, ושאר הגועל נפש יהפכו אותו למפגע בריאותי. אני משתדלת לקנות את הזול ביותר עם מספר צבעים באריזות קטנות כדי שהם יוכלו לבחור וגם כדי לתרגל תקשורת, צבעים, צורות ועוד. בצק היא הפעלה תקשורתית אצלנו, אנחנו יושבים כולם יחד סביב השולחן ומוקפים בכל מיני אבזרים בהם אני עושה שימוש כדי לקבל מהם מלל. בהתחלה זה היה רק ג'סטות בודדות, ועם הזמן זה גדל למלל.

סליים

החומר הזה מגיע במגוון צבעים ומרקמים, שלכולם מכנה משותף- דביק ולא יורד מבגדים. סליים ושאר הזוועות הדביקות והשנואות עלי, אני משתדלת שלא להכניס לבית, אבל כשבאנו לגמול אותם מטיטולים (והייתה תקופה שכל הילדים שלי היו בגמילה בשלבים שונים אבל ביחד), השתמשתי בסליים במסיבת פרידה מטיטולים (והיו לנו לא מעט כאלו), הילדים התפלשו בהם ומרחו אותם על טיטולים , השתמשתי בצבעי חום וצהוב. זה היה מגעיל ודביק, אבל זה עזר להעביר את המסר.

חול קינטי

אחריותו הבלעדית של בעלי, שנאה פרטית שלי, ואסור בכל מקום בבית מלבד המרפסת, לאחר שניסינו לעשות להם בריכת פלסטיק ממולאת בחול קינטי כדי לעזור לבנים עם וויסות חושי. הרעיון עצמו דווקא לא רע. אבל זה היה בעיצומה של גמילה מטיטולים משולשת ומהר מאוד הבריכה… טוב, אתם יכולים לדמיין לעצמיכם. זרקנו בערך 10 ק"ג של חול קינטי באותו יום שפתחנו. וזה יקר הדבר הזה. החוק בבית אומר: רק עם אבא, שאני לא אדע, תשאירו נקי. בעלי שיודע שהרבה סיכוי לתנאים האלו לא קיים, באלגנטיות מתחמק מהמטלה. זה לא עצר אותי מלקנות אותו כמתנה לילדי הגן השנה … אם אני סובלת – שכולם יסבלו…

עבודה סנסורית (חושית)

יש כמובן עוד המון חומרים שניתן להשתמש בהם לעבודה חושית. אפשר להשתמש באורביז, קטניות שונות, פסטה יבשה או מבושלת, שמנים, קרמים, ועוד עוד… חפשו בגוגל, ותמצאו עוד מליון רעיונות. וגם אפשר למצוא עוד יישומים רבים ומגוונים לעבודה עם ילדים. ממלאים כל פעם קערה גדולה עם החומר שאתם רוצים לעבוד איתו. או 3-4 קערות בחומרים שונים. אפשר להחביא בפנים צעצועים קטנים שיהיה מה לחפש. אפשר לשים על קצף גילוח צבעי מאכל ולעשות את זה צבעוני.

לסיכום – למה חשוב לשלב משחק חושי בשגרת החינוך הביתי

משחק חושי יקדם כל ילד, ומאוד חשוב בגילים הצעירים החל מגיל שנה בערך. עוד על וויסות חושי.

ככול שאתם חושפים את הילדים ליותר מרקמים, כך אתם:

  • מחסנים אותם מרתיעה ממרקמים
  • עוזרים להם לחזק את יכולות הוויסות החושי
  • מחזקים יכולות מוטוריות גסות ועדינות גם יחד
  • מחזקים קשרים נוירולוגים במוח, ועוזרים לפתח את היכולות הקוגניטיביות
  • משפרים יכולות שפתיות ותקשורתיות
  • מפתחים חשיבה למציאת פתרונות
  • מחזקים כישורי זיכרון
  • מלמדים אותם לזהות את מאפייני החומר (קר/חם, חלק/מחוספס, דביק/רטוב/יבש)
  • ובנוסף הביטחון העצמי שלהם ישתפר (יחוו הצלחות ויכולות משופרות עם הזמן).

עוד מאמרים בנושא:

כללים לעיצוב מרחב טיפולי בבית

עוד רעיונות לטיפול בויסות חושי – אתר וואלה

משחקי התפתחות לפי גיל – אתר כללית

חשיבות המשחק הסנסורי – אתר educationalplaycare.com

חנות AdhdShop.co.il לרכישת אביזרים סונסוריים

מקווה שזה עזר למישהו. ובהצלחה , אגב אקונומיקה הורידה את כתמי הקקי מהקיר. סתם … שתדעו!

שירה

פורסם ב- כתיבת תגובה

איך אתם רוצים שהילדים יהיו מסודרים, אם אתם לא?!?

"איך אתם רוצים שהילדים יהיו מסודרים אם אתם לא?!?"

כך אמרה לנו הפסיכולוגית במרכז לגיל הרך שמלווה אותנו מאז האיבחון של הקטן.

להגנתינו גם אני וגם בעלי לקויי למידה, קשב וריכוז. סדר ואירגון זה לא הצד החזק שלנו וזה נאמר בעדינות.

אז מה עושים עם 3 קטנטנים בבית, עם עוד אחד בדרך, ומעט יכולות סדר, כשהילדים שלנו זקוקים לו כל כך?

למי שלא מבין ללקויי קשב וריכוז הרבה פעמים כל מטלה שקשורה בסדר ואירגון היא סיוט. אנחנו פשוט לא 'בנויים' לזה. אנחנו יכולים להתחיל לארגן את הצעצועים שהילדים פיזרו על הרצפה, ואז תוך כדי, עם צעצוע ביד, לשים לב שצריך בדיוק לנקות את הכיריים, ולהתחיל את המטלה הזאת, ואז בזמן שמחפשים את חומרי הנקיון, לשים לב שפח הזבל מלא, ולהוציא אותו לפח. בנתיים הרצפה נשכחה לגמרי, ולא ברור איך קפצנו לסופר לקנות חלב, עם דובי מתחת לבית השחי…

לילדים שלי ובעיקר ילדי הרצף – החיים שלהם ושלוות הנפש שלהם ממש תלויה בסדר וארגון בבית.

זה התחיל בסדר יום. שנים שפשוט לא היה לנו כזה. היום והלילה נשלטו על ידי פעוט מתוסכל נטול כישורי שינה . הנושא הזה גרם לנו לנסות רק להרדים אותו אחרי 11 בלילה, ובמקביל אחותו שקטנה ממנו רק בשנה וחצי קפצה טרמפ ונשארה ערה איתו. לקח לנו כ4 שנים וכמות לא מבוטלת של מלטונין (במרשם רופא) כדי להשיג לו"ז שינה סביר.

ואז גילינו מלחמה חדשה- המשפחה שלי שהורגלה שאני סוחבת את ילדי ערים בשעות האלו, התקשתה להגיע בזמן לארוחות ערב שישי ומסיבות יום הולדת, כך שכל השבוע עבדנו קשה כדי ל'קבע' להם סדר יום, רק כדי שהכל ישתבש כששישי יגיע.

להגנתם יאמר שרובם גם לקויי קשב ריכוז ולמידה, כך שעבורם זו השיגרה.

ואז יום אחד נשברו הכלים. שנינו הרגשנו שזהו הלו"ז שלנו "קדוש". ובריבים גדולים הודענו לכולם – לא תגיעו ( ותתחפפו) בזמן – לא יהיה! ושיהיה ברור, לארוחת חג, כשראינו בסביבות שש וחצי שעדיין אף אורח לא נכנס, התקשרנו וביטלנו הכל. זה היה לא נעים בלשון המעטה. אבל זה היה הכרחי.

וזה עבד. בערך…

הלו"ז היומי התקבע ואנחנו נאחזים בו כמו בספר קודש. אבל מה עושים עם הבאלגן הפיזי?

"הבית שלי נראה כמו שדה קרב "- מילים שאנחנו אומרים לא מעט.

ניסיתי כמעט הכל – מארגנת בתים שהעיפה לי חצי בית, מנקה קבועה, ניסיון לתייג מיקומים על מדפים עם מדבקה, כרגע אנחנו מנסים את שיטת 'מכניסים הכל לארון' לפחות לא נראה את הבלאגן, אולי זה יעזור?

אז חזרנו לפסיכולוגית ולשאלה שלה. איך אנחנו יכולים לדרוש מהם שיסדרו אם אנחנו לא?

אז ניסינו לסדר איתם. משימה לא פשוטה עם ילדים על הרצף.

בהתחלה זה דרש שניקח את היד הקטנה שלהם, נאסוף איתה מכונית משחק קטנה ונשים איתו בקופסא, אחר כך ניסינו שיר הפעלה בנושא סדר, אחרי היו מעט איומים (שכמובן לא עבדו), ושוחד בממתקים (שדווקא עבד יותר טוב). ובסוף חזרנו לאותה נקודה. בערך.

ואז נשאלת השאלה – האם אפשר לגדל ילדים על הרצף האוטיסטי בתוך באלגן?

אז כנראה שתלוי מה הבאלגן ואיך מתיחסים אליו. כדאי לפחות להגדיר יום אחד בשבוע ללהרים אותו. או לפחות לשלם למישהו שירים אותו.

כדאי לפחות לנסות להחזיק לו"ז של סדר יום קבוע ולדבוק בו, לנסות ולהחזיק לוח שנה עם פגישות רופא מתוכננות.

אבל הכי כדאי לבחור את המלחמה בבאלגן בחוכמה. אני בחרתי לנסות ולהחזיק את מה שאני מסוגלת, הצלחתי להתחייב לסדר יום עבור ילדי, ולא לבית מסודר. את זה אני משאירה ליום סדר אחד בשבוע וכשהכיס מספיק מלא גם למנקה.

והילדים?

אז אנחנו מנסים ללמד אותם, משתמשים בשיר ולפעמים בשוחד (שעובד לא רע). כשצריך גם מרימים אם היד שלהם את הצעצועים מהריצפה, או מעמידים פנים שאנחנו עצובים, או מאיימים שכל מה שנשאר על הרצפה ילך לפח ושאר מיני הטריקים. ואם הם יגדלו להיות באלגניסטים אז לפחות ניסינו.

פורסם ב- 7 תגובות

בדרך לעצמאות – גמילת ילדים עם אוטיזם מחיתולים

נפתח ונאמר שאין הורה שאין לו תחושות קשות עד סיוטי לילה מעצם הרעיון על תהליך גמילה מחיתולים. קחו לכם רגע, נישמו עמוק, תניחו למאות הזוועות שמתרחשות כרגע בדמיון המפותח שלכם וקחו בחשבון שלפחות אחת אכן תתרחש. כאשר נרצה להתחיל גמילה מחיתולים לילדים עם אוטיזם, רצוי להגיע מוכנים.

מתי מתחילים גמילה מחיתולים, ואופן הגמילה צריכים להתאים לילד שלכם. מין הסתם, ילד שהוא בכלל לא וורבלי, או אינו מבין מלל כלל, נפחית בשיחות המקדימות ונדאג ליותר תמיכה חזותית. ילד וורבלי לאומת זאת יצטרך פחות תמיכה חזותית ויותר מלל.

תמיכה חזותית – כרטיסי ניווט ויזואליים

נתחיל מתרשים פעולות שנדביק בסמיכות לשירותים וכל מקום שבוא נשים סיר.

התרשים מורכב מתמונות של רצף האירוע :

  • נכנסים לשרותים
  • אחרי זה מורידים מכנסיים ותחתונים
  • מתיישבים על האסלה או הסיר
  • עושים פיפי או קקי (תמונה של אסלה עם תוכן צהוב או חום, או ציור של ילד עושה פיפי בעמידה)
  • מנגבים
  • מרימים מכנסיים
  • מורידים מים
  • שוטפים ידיים (יתכן שצריך לפרק את זה ליותר שלבים)
  • מנגבים ידיים
  • יוצאים מהשרותים.

התרשים יכול להכיל יותר או פחות פעולות בהתאם ליכולות הילד.

שימו לב לאורך הרצף הזה. כל פעולה נדרשת צריכה להיות בו. בהתחלה הכל יהיה בתיווך וסיוע שלכם. עם הזמן הפעולות יעשו אוטומטיות, ואז תצטרכו לתת פחות תמיכה.

כרטיס ניווט ויזואלי – לסדר הפעולות בשירותים

כדאי לקרוא עוד על אופן ההכנה של כרטיסי הניווט הויזואליים ואיך להתשמש בהם לפירוק פעולות יום יומיות.

חיזוקים חיובים

בזמנו עשינו טבלה להצלחות, בכל פעם שהצליחו לעשות בסיר או באסלה, הם הדביקו ציור של אסלה על טבלה. הדפסנו ציורים, הדבקנו להם סקוצ'ים, והיה אפשר להשתמש בהם שוב כל עוד היה צורך בחיזוק הזה. ניתן גם לעשות טבלה למדבקות כוכבי זהב או מה שהילד שלכם מתחבר עליו יותר. זה חוסך הרבה מאמץ, אבל אצלנו לא התחברו לכוכבים משום מה.

אם הטבלה לבד אינה מספיקה, אפשר לתת מתנה על הצלחה. כשהיו מספיק הצלחות בטבלה, הם קיבלו מתנה קטנה מתוך ארגז המתנות (מזוודה שאנחנו קוראים לה "treasure chest", והיא מלאה במתנות בשקל). אפשר לחלק מדליה מנייר על כל הצלחה, ממתק קטן או כל תגמול אחר שבא לכם. הרעיון הוא הצלחה בשרותים שווה תגמול שווה. לילד וורבלי זה יכול להיות תגמול מילולי שווה ("כל הכבוד", "הידד! הצלחת!", וכו').

סיפור חברתי

מי שלא מכיר סיפור חברתי, זה סיפור עם דמות הילד בתוכו שמתאר את מה שמצופה ממנו לעשות, מתאר בסוף שמה שהילד יצליח לעשות, ואומר שהוא "גדול", "חזק", "חכם", וכו'. בגני תקשורת משתמשים בזה כהכנה לשלב עצמאי יותר. ( בהמשך יפורסם פוסט בנושא).


להתכונן לגמילה

לפני שנתחיל בגמילה עצמה ניקח פרק זמן בו נכין את עצמינו, את הילד ואת הבית לגמילה.

הכנת הבית

החלטה מקדימה איפה עושים צרכים, האם נשתמש בסיר או שירותים ואיפה נמקם סיר. הכנת פסי תמונות עם הפעולות הנדרשות. הכנת סיפור חברתי בנושא. ציוד גמילה כמו תחתונים מרובים , מכנסיים, עוד מצעים, כיסוי הספות בכיסוי נגד נוזלים, הכנת חטיפים מלוחים ושתיה מרובה.

מוכנות ההורים

לא נעשה גמילה כשאנחנו לא פנויים , חודש תשיעי וחצי של הריון זה לא זמן בו יש לנו פניות נפשית לזה, גם לא שבוע ראשון לגן וכו…

הכנת הילד

זמן רב לפני הורדת החיטול נדבר איתו, נקריא לו ספרים על ילדים שנגמלו, נראה לו את השירותים והסיר  וניתן לו לגעת ולשבת עליהם, נראה לו את התמונות של רצף הפעולות והסיפור החברתי, יש גם כמובן סרטונים ביוטיוב ושירים בנושא. כשאנחנו מרגישים שהנושא יותר ברור לו והוא מגלה עיניין בשרותים או הסכים כבר לשבת נתחיל לאט לאט לדחוף לגמילה.

מסיבת גמילה מחיתולים

כשבאתי לגמול את הבנים (כי עם הבת שלי זה הלך יפה יחסית), ניסיתי כמעט הכל. בסוף מישהו אמר לי תנסי לעשות מסיבה. וזה מה שעשיתי, הזמנתי חברים , קישטנו אסלות בכאלו, קראנו סיפורים בתחום, אכלנו עוגיות שעוצבו בצורת קקי ושתינו מיץ "פיפי" בטעם אננס. גולת הכותרת הייתה משחק בסליים וצבע ידיים בצבעי צהוב וחום. הסליים נוזלי ורך, ומרגיש קצת כמו פיפי בצבע חום… נו אתם יכולים לדמיין. מרחנו אותם על טיטולים. הדבקנו אותם על קאפה ותלינו לקישוט על הקיר ליד השירותים לכמה ימים. בכל פעם שעברנו ליד הסתכלנו ואמרנו להם שיותר כיף לעשות פיפי וקקי בשירותים.

עוד רעיונות לחומרים לטיפול בבעיית ויסות חושי.

שיתוף פעולה עם צוות הגן

תהליך הגמילה צריך להעשות גם בבית, וגם בגן (אלא אם נעשה בזמן חופשה, היה קצר, והסתיים בהצלחה לפני כניסה למסגרת). לכן צריך לדבר עם צוות הגן, לתאם עמדות, למסור להם העתקים של הסיפור החברתי, טבלאות החיזוק, וצ'ופרים. צוות גן התקשורת השתמש בשיטות נוספות ונתן לנו רעיונות לשילוב בתהליך בבית. למשל, כחלק מתהליך ההכנה לגמילה, נחשף הבכור שלנו למרקמים שונים – שיחק עם חומרים כמו סליים ובצק, כשכולם בצבע חום, כדי לדמות יציאות במרקמים שונים.


זה לא זבנג וגמרנו. יחד עם המסיבה, וכל הדברים האחרים, צריך גם לעבוד קשה, ולקחת אותם כל הזמן בלקיחה יזומה לשרותים. לפעמים זה הולך ולפעמים לא. התהליך לקח לנו זמן רב מאוד. כשנתיים אצל הגדול שהיה אז בתפקוד נמוך מאוד וחצי שנה אצל הקטן. ומדובר רק על גמילת יום!

לא להתייאש! לא לפחד להתחיל לגמול גם קצת אחרי גיל 4, אם אתם מרגישים שהילד לא מוכן. דעו שסביר להניח שתזדקקו ליותר ממסיבה אחת (בסוף עשינו לפחות ארבע כאלו). דעו שיהיו לא מעט רגעי משבר, ותצטרכו לעבור אותם עם הרבה אוויר. ודעו גם שאצל הרבה ילדים זה פשוט יקח זמן ועבודה רבה על קביעות בהרגלים (התכווננות של הגוף לשעות מסויימות כי הוא הורגל שכל שעה וחצי הולכים לשרותים).

קחו בחשבון שגם אחרי שילמדו איך הולכים לשרותים, יתכן שתצטרכו לתזכר אותם לא מעט פעמים.

התכנונו למופעי זוועה מחוץ לבית, קחו סיר או מתאם לשרותים לכל מקום, אקסטרה בגדים וציוד ניקיון. הכינו את ההורים שלכם וחברים, שזה המצב! שכאשר הילד שלכם ידפוק פיפי בסלון בעיצומה של יום ההולדת של סבתא, אתם תהיו מוכנים לתפוס את הזוועה, שכאשר בגינת שעשועים פתאום תראו קקי זולג במורד הרגל של הילד – לכם תהיה ערכה עם שקית, מגבונים, משטח החתלה גדול מאוד, ובגדים להחלפה.

לסיכום. אין הורה ששמח לקראת גמילה מטיטולים. אין ספק, אחת ממטלות ההורות הדוחות , ארוכות, מביכות שרק ניתן לדמיין. קחו בחשבון שכמו כל דבר, עם ילדים מיוחדים זה לוקח יותר זמן. לפעמים גם הרבה זמן. תקדישו לזה מחשבה רבה לפני שאתם קופצים למים.

מקווה שזה עוזר. עצה למנוסים אם אתם הולכים ליעוץ גמילה מטיטולים – חפשו מישהו שיש לו ניסיון עם ילדים עם צרכים מיוחדים. זה דורש לא מעט הבנה בתחום.

בהצלחה

שירה וחגי הורים ששרדו גמילת יום מחיטולים גאים

פורסם ב- 7 תגובות

איך בוחרים מסגרת חינוכית עבור ילד עם אוטיזם

קיבלתם תאריך זימון לוועדת זכאות ואפיון. איך מתכוננים לוועדה? מה קורה שם? האם לבחור גן תקשורת או שילוב? האם יש אפשרויות נוספות?

בכל שנה בסביבות ינואר מתחיל לחץ מסוים. במיוחד אצל הורים שצריכים להכניס ילד ראשון לשלב הבא במערכת החינוך. כאשר אנחנו לא מכירים את המערכת, זה מאוד מלחיץ. איפה ישימו את הילד? האם המסגרת אליה יגיע היא הנכונה ביותר לצרכים שלו? בפוסט הזה ננסה לענות על השאלות בנושא: איך בוחרים מסגרת חינוכית לילד עם אוטיזם.

בתור הורים שעברו כמה ועדות זכאות ואפיון, אנחנו רוצים לשתף כמה טיפים כדי לעזור להורים שעומדים לעבור זאת בפעם הראשונה.

בואו נתחיל.

איך בוחרים בין גן תקשורת או שילוב לילד עם אוטיזם

באוגוסט 2020 התראיינו בקבוצת הפייסבוק "הורים מדברים ילדים" של אתר אינפוגן. לי ביקשה שנכתוב על איך מתכוננים ובוחרים מסגרת חינוכית לילדים עם אוטיזם. בפוסט נתייחס לסוגים שונים של מסגרות חינוך לילדים אוטיסטים בהתאם לגיל.

מסגרות חינוך מגיל 1 עד 18

גילאי שנה ועד שלוש – חינוך ביתי, מעון שיקומי או שילוב

ילדים שאובחנו בגיל מוקדם יחסית יכולים להיכנס למעון שיקומי-תקשורתי. תוכלו לנסות דרך משרד הרווחה להיכנס למסגרות אלוטף וגנים שיקומיים נוספים.

מדובר על מסגרת טיפולית מקדמת, בה נמצאים ילדים לא רק על הספקטרום האוטיסטי, אלא גם תסמונות אחרות, שיש להן משותף בעיות בתקשורת. אני ממליצה בחום כן לבחור ללכת למסגרות משקמות כאלו כי בגיל הזה המוח הכי גמיש והכי הרבה תועלת תגיע מעבודה ושיקום אינטנסיבי.

למעשה לא בוחרים גן אלא מסגרת, למעט ילדי שילוב, שיכול להיות וניתן בחירה של גן רגיל מתוך רשימה.

החלופות הן לוותר על המסגרת השיקומית ולהכניס למעון רגיל או להשאיר בבית עד גיל גן. בדרך כלל ניתן לקבל דרך קופת החולים כמה מהטיפולים המשלימים. רצוי לנצל אותם, לא רק כדי לעבוד עם הילד, אלא גם כדי לרכוש כלי חינוך לעצמכם.

גילאי גן ארבע עד שש – גן תקשורת, שפתי, ביתי או שילוב

לבחירתכם מספר מסגרות לגילאי גן:

גן תקשורת

למעשה זו המסגרת עם הכי הרבה שעות טיפול, וצוות הכי גדול, שעבר הכשרה ייחודית לטיפול בילדים. בגן עד 8 ילדים. השעות שלו הן בין 7:30-16:45, הוא עובד מרבית החופשים במסגרת קייטנה ובקיץ עד ה15.8. בגן הילדים יקבלו טיפולים פרטניים , קבוצתיים, חוגים, ארוחה חמה בצהריים, וההורים יקבלו הדרכת הורים על ידי המטפלת הרגשית, שמלווה את הילד שלהם כל השנה. תשלום לגן הוא עבור סבסוד הטיפולים ולפני הנחה עומד על בן 700-800₪ לחודש (שזה עדיין זול בהשוואה לטיפול פרטי, כמו קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק, שעומד על בין 250-300₪ ל45 דקות). יש אפשרות לשלוח את הילד לגן בהסעה.

גן שפה

למרות שלרוב זו לא אופציה שמוצעת, היא אכן אפשרית. בגן עד 12 ילדים. אמורה להיות בגן קלינאית תקשורת לכל הפחות. בגן ילדים עם קשיים שפתיים מכל הסוגים. כלומר לרוב לא מכניסים לא ילדים על הרצף. צוות הגן כולל גננת וסייעת ששייכות לחינוך המיוחד. הגן עובד כמו בגן רגיל עד השעה שתיים עם אופציה לצהרון. החופש הגדול נגמר בדומה לגן תקשורת.

חינוך ביתי

האופציה הזו היא למי שחושב שהוא מסוגל. אופציה שלמעשה פתוחה לכל הורה – מצהירים שהילד הולך לחינוך ביתי לפי הכללים שמציב משרד החינוך בנושא. הסיבה שהרבה הורים בוחרים שלא לעשות זאת, היא שזה קודם כל יקר! למעשה רק שלושה טיפולים בשבוע מסובסדים על ידי קופת החולים. ילדי הרצף זקוקים לאין סוף שעות טיפוליות. ההורה למעשה מתחייב בבחירה הזו ללמוד לטפל בעצמו ובכל התחומים בילד, לחליפין נידרש לממן טיפולים כאלו מכיסו. בבחירה הזו מין הסתם הורה אחד לפחות משנה את דפוסי העבודה (הפרנסה) שלו, או מוותר על האפשרות לעבוד.

הרבה הורים שעשו חינוך ביתי אומרים שזו האופציה שקידמה את ילדם הכי הרבה. יתרון בחינוך ביתי מגיע בעיקר מהעובדה שהמחנכים של הילד, הם למעשה ההורים, והם מכירים את הצרכים של הילד בצורה יותר אינטימית מכל מורה או גננת. בחינוך הביתי חלוקת הקשב של ההורה המחנך היא לפי מספר הילדים, בניגוד ל8-35 במסגרות אחרות. אפילו אני וחגי שקלנו חינוך ביתי לא מעט פעמים, אבל לא חשבנו שנוכל לעמוד בזה מבחינה כלכלית.

שילוב בגן רגיל

זו האופציה היחידה שנותנת לכם לדרג איזה גן מהאופציות שהעירייה נותנת לכם. אתם לא בוחרים סייעת. אלא רק גן, כמו כן העירייה לא מתחייבת מי יהיה הצוות בגן. כלומר יש פה מספר נקודות שבכלל לא תלויות בכן ומשפיעות על היכולת של הילד שלכם להשתלב בגן. מעבר לזה יש את המבנה עצמו של הגן. למשל, האקוסטיקה בגן של הקטן שלנו איומה, והוא משתמש באוזניות כשהוא מוצף מדי מהרעש. בנוסף צריך להכין את הילדים שבגן ולהתחשב ביכולות ההכלה שלהם (לנו השנה היו ילדים מדהימים בגן שהעצימו מאוד את הילד שלנו). ולבסוף צריך לקחת בחשבון את יחס הורי הילדים בגן והאם יצאתם או לא יצאתם מולם מהארון (עוד נושא שנרחיב עליו בפוסט נפרד).

מלבד זה יש כמובן את שיטת הניקוד ( חוק חדש שנכנס השנה – יום אחד אני ובנט נשב כוס קפה, והאדון יסביר לי מה בדיוק הוא חשב לעצמו כשהחוק הזה נכנס). אם עד היום היה סל אחיד שכל הילדים זכאים לו מהיום כל ילד מקבל סיוע לפי מספר נקודות אליהם הילד זכאי. ככול שיכולות הילד נמוכות יותר כך הוא יהיה זכאי ליותר נקודות. סה"כ יש 9 נקודות כל נקודה שווה 3.2 שעות עבודה של סייעת או 45 דקות של טיפול ( קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק או טיפול רגשי) בשבוע. תעשו חשבון זה לא ממש מספיק. להבדיל מ30 שעות סייעת היום. זה נכון שהיום אין אפשרות לשלב את הטיפולים בתוך הגן, אך ההוצאה של ילד עם קשיי מעבר, לטיפול באמצע יום הלימודים או הכנסה מאוחרת למסגרת, היתה עבורנו הוצאה או הכנסה של ילד ממסגרת שלא בזמן, היתה מוציאה אותו מאיזון, שהייתה מלווה בקשיי היפרדות, טנטרומים, וקריסה רגשית בחזרה הביתה.

אנשי צוות בשילוב

הסייעת האישית – אם יתמזל מזלכם תיפלו על סייעת שהיא מוצלחת ובעלת וותק או לפחות מבינה איך לעבוד עם ילדי הרצף. אבל למעשה היא יכולה ( או הוא) להיות גם חיילת משוחררת. זיכרו – אתם לא בוחרים – העירייה בוחרת!

חשיבות הגננת- גננות חינוך רגיל לא מקבלות הכשרה יסודית בחינוך מיוחד. לנו יש גננת מדהימה השנה ובכל זאת היא נאלצה לשבת וללמוד את התחום כשבנינו הצעיר אובחן. מטלה שאגב לא נדרשת ממנה על ידי משרד החינוך ונעשתה בהתנדבות מוחלטת שלה. מאחלת לכולם ליפול על גננת כזאת (אורנה אם את קוראת – תודה) . קחו בחשבון שלרוב מטלה זו תונחת על הגננת ולא ישאלו אותה. דונו איתה כמה שיותר מוקדם על ילדיכם ותאמו ציפיות. שאלו אותה מה מקובל עליה ומה לא. אני חייבת לציין שהגננת שלנו מאוד שיתפה פעולה, ורק בגלל שלא קיבלנו מספיק נקודות בוועדת זכאות ואפיון, בחרנו לא נמשיך איתה בשנה הבאה.

סייעת האם וסייעות משלימות הן גם חלק חשוב בגן. גם הן לא מקבלות הכשרה בתחום בגנים הרגילים וכדאי לשבת גם איתן ולספר להן על הילד ולתאם ציפיות. הסייעת אם שלנו אימצה את הבן שלנו אליה. אני בהחלט הייתי יותר רגועה ביום שהיא הייתה בגן. אם זאת אני יודעת שנוכחות הבן שלנו שלא היה ממש גמול בתחילת השנה ושעושה " בעיות" באוכל ממש לא הקלו על עומס העבודה שלה.

הכשרת הצוות

צוות הגן לא קיבל הכשרה מסודרת, וזה הוביל לפעמים למצבים שהם לא ידעו מה לעשות. למשל, צוות לא ידע לזהות אם הילד היה במצוקה של חוסר וויסות חושי, ושזאת הזדמנות טובה לתת לו אזניות שיסננו את הרעש (אנחנו סיפקנו לגן אוזניות והדרכנו מתי לתת לו להשתמש).

אם לילד יש מצב בריאותי מורכב ומסכן חיים, אז בכלל אנחנו נתקלים בכשלים במערכת. מערכת החינוך בכל הסוגים לא ערוכה להתמודד עם ילדים כאלו. כשדולב אובחן עם אפילפסיה, היינו צריכים להכשיר את הצוות. לוודא שיש לכל אנשי הצוות הכשרה של עזרה ראשונה. ללמד אותם לזהות התקף אפילפסיה, ומה עושים.

יצרתי הדרכה, אותה אני מעבירה לצוותי החינוך פעם או פעמיים בשנה. עכשיו פחות בגלל שדולב כבר לא מפרכס, אבל בהתחלה הצורך היה מאוד גדול. צוותי החינוך מאוד התקשו להבין את חומרת הסכנה.

לאחר שאובחן עם EOE, היה צריך להכשיר את הצוות להתמודד עם ילד אלרגי.

ההורים והילדים בגן – איך ומה עושים?

שאלה טובה. למזלנו יש לנו רווחים קטנטנים בין הילדים שלנו בגיל.

הבת שלנו והבן שלנו היו ביחד בגן השנה כך שאת חלק מההורים הכרנו כבר בשנה שעברה. חלקם גם הכירו את הבן שלנו. אז כשקיבלנו את האבחון במהלך השנה, היה לנו קל יחסית פשוט לספר להם. לילדי הגן גם סיפרנו. הגעתי לגן וקראנו להם סיפור בנושא. אמרנו להם שגם לנבו יש אוטיזם ושצריך לעזור לו לפעמים. הצגנו את הסייעת. הראינו להם, וגם נתנו להם להרגיש ולהשתמש באזניות מסננות הרעש של הילד. כמו כן לאורך השנה יזמנו פעילויות של קריאת ספרים ועוד בגן, כך שילדינו הפכו להיות מאוד פופולריים. כל זה תרם לתפיסה של הילדים לגבי אוטיזם, והאיר את הנושא באופן חיובי אצל הילדים (ובמקביל אצל ההורים ששמעו על כך מילדיהם).

אם זאת, אני בטוחה שיש לא מעט הורים, שיתקשו לקבל את הנושא, ואפילו בגן שלנו אני בטוחה שעדיין יש כאלו, שמרגישים פחות בנוח עם הנוכחות של ילד שונה בגן, ויהססו אפילו להזמין אותו אליהם. דעו לכם שזה תגובה נורמלית ללא מוכר. זה בסדר להרגיש עלבון, או כעס כאשר חווים דחיה, אך אם אנחנו רוצים שילדי הגן והוריהם יקבלו את השונה, ויזמינו את הילד למפגש, הפתיחות ושידור של "עסקים כרגיל" בסופו של דבר מוביל למטרה החיובית. ככול שיכירו אותכם יותר ותציגו את הצדדים המוארים יותר החששות יפחתו. שם הקוד בשילוב – היו הורים מעורבים ונעימים. הגיעו לגן הילדים שבו הכי הרבה ילדים מהגן נפגשים. ההורים שלהם יראו שהילד שלהם נהנה לשחק עם שלכם, ושהוא לא מפחיד כל כך.

אז לאיפה הילד שלכם שייך?

שאלה מורכבת מאוד. מודה גם אנחנו התלבטנו מאוד. כעיקרון ולפי החוק החדש ההורה מחליט.

אני חושבת שיש משהו בעייתי בזה. בתחילת הדרך כשאמרו לנו שהגדול ילך לגן תקשורת, כעסתי ושקלתי לערער ולשלוח לשילוב. בדיעבד הבנתי שזה לא היה מתאים ליכולות שלו.

בדיעבד הבנתי שחוסר הניסיון שלי, והצורך שלי להגן על הילד, לא אפשרו לי לראות אותו כפי שהוא. רק אחרי תקופה של למידה והפנמה של המצב, הבנתי את המשמעות.

ככול שהילד יותר נמוך על הרצף כך שילוב יתאים לו פחות. למעשה כשמדובר בילד לא וורבלי עדיף להימנע משילוב וללכת לגן תקשורת. ככול שלילד יש יכולות וורבליות יותר טובות כך ניתן לשקול אופציה של גן רגיל ושילוב.

בגני תקשורת יש אפשרות שיוציאו ילדים לשעות שילוב, בלווי עם צוות מהגן, לגן רגיל סמוך. למעשה אחת הדרישות בחוק לפתיחת גן חינוך מיוחד, היא סמיכות לגן רגיל, לשם מטרה זו.

חשבו האם הילד שלכם מסוגל לבצע פעולות שיגרתיות בצורה עצמאית . ככול שיש יותר פעולות כאלו כך שילוב מתאים לו יותר.

חישבו על עצמכם ההורים- האם אתם מסוגלים לספק לילד טיפולים פרא רפואיים מחוץ לשעות הגן, האם אתם זקוקים להדרכת הורים מסודרת על ידי מי שעובד עם הילד. האם אתם זקוקים למערך תמיכה רחב. ככול שאתם מסוגלים לספק יותר לבד, וזקוקים לפחות תמיכה, כך מסגרת רגילה יותר מתאימה לכם.

גילאי שבע עד שמונה עשרה: חינוך מיוחד, חינוך ביתי, כיתת תקשורת או שילוב בבית ספר רגיל

החלטה לבית הספר – דומה לגן.

בית ספר לחינוך מיוחד

כאן יכול להיות שתהיה לכם בחירה. בית ספר שתמצאו כטוב, לא תמיד יהיה ממוקם בעיר אך יש מערך הסעות. בית ספר חנ"מ, הינו המשך ישיר לגן תקשורת, התנאים די דומים רק שלרוב הוא רב שנתי, לעתים גם עד גיל 21 במתחמים צמודים.

כיתת תקשורת בתוך בית ספר רגיל

אתם יכולים לבחור בכיתת תקשורת, עבור ילדים יותר גבוהים על הרצף, המתקשרים וורבלית (לפחות באופן חלקי) . לעיתים יגיעו לכיתת תקשורת ילדים שמתקשרים דרך תקשורת חליפית בצורה טובה מאוד (לדעתי וזו רק דעתי פחות יתאים). היא ממוקמת בבתי הספר באזורכם. כאן לא תהיה לכם בחירה, ותשובצו בבית ספר שבו תיפתח כיתת תקשורת, אך ניתן יהיה לערער במקרה הצורך.

באורך נס, הצלחנו לבחור עבור דולב בשילוב בכיתת תקשורת. ההחלטה היתה מאוד מורכבת, אך לקראת סוף כיתה א' נהיה ברור שזאת היתה החלטה טובה. אם היינו רואים שזה לא מסתדר, כנראה עם כל הקושי, היינו מבקשים לעבור לבית ספר חנ"מ.

שילוב בכיתה רגילה עם או בלי סייעת בהתאם לשיטת הניקוד.

המגבלות של מסגרות אלו דומות לאלו שבגן וכן היתרונות.

לסיכום

בכתבה ציינו את סוגי המסגרות השונות שניתן לבחור עבור ילדי החינוך המיוחד. כל ילד הוא שונה, לכן ההחלטה לא תמיד קלה. ציינו גם את השיקולים שאנחנו עשינו, כאן ובכתבות אחרות.

שבו עם בן או בת הזוג שלכם (או שלוקח חלק ביחד איתכם בגידול הילד), ותעשו חשיבה. הקשיבו לאנשי וועדת הזכאות ואפיון, אך החליטו בעצמכם.

לקראת המעבר בין מסגרות עשו לילדים הכנה רגשית בעזרת כלים מותאמים, כמו סיפורים חברתיים.

בהצלחה והחלטה קלה לכולם.

כרגיל מוזמנים להאיר ולשאול,

שירה