פורסם ב- 4 תגובות

כללים לעיצוב מרחב טיפולי בבית

סביבה מותאמת לצרכים מיוחדים

כשהבן הגדול שלנו אובחן, קיבלנו החלטה שעוברים דירה. עיקר ההחלטה נפל על הרצון והצורך לקרבה להורים שלי כדי שנוכל לקבל סיוע אם יקרה מצב חירום (מה שלא הפסיק לקרות כל הזמן, בגלל האפילפסיה).

חיפשנו דירה לא מעט זמן וכשהבנו שפתאום התגבש צורך במרחב נוסף בבית, שלא הכרנו לפני, ונהיה לנו אפילו יותר קשה.

לבסוף הבנו שאנחנו מעדיפים לצמצם את מרחב השינה כרגע לחדר ילדים וחדר הורים. החדר הנוסף והממ"ד הפכנו לאזורי משחק וטיפול. גם אזורים אחרים בבית כמו הסלון והמרפסת, נמצאים לפעמים בשליטת ילדים, אך זה מצב מלחמתי שבו, אנחנו לפעמים משתלטים על שטחים, ולפעמים הם מספחים חזרה.

חדר המשחקים שלנו (ראו פוסט וויסות חושי – תחום ויזואלי) צריך לעמוד בתנאים מסוימים כמו צבעים מועטים ושקטים. מקומות אחסון מסודרים וסגורים.

חדר הטיפולים שלנו הוא ייחודי. מכיוון שכשבנינו אותו, בנינו אותו עבור ילד צעיר בתפקוד של פעוט בן שנה, עם בעיית תסכול קשה, בעיות וויסות חושי קשות, קשיי שינה, ולא וורבלי. חיפשנו שיטת טיפול שתסייע בהרגעה וריכוז שלו.

אחרי כחצי שנה של חיפושים, מצאנו שיטת טיפול שנקראת "סנוזלן". (על השיטה ארחיב בפוסט הבא). החדר לבן לחלוטין ומצופה במזרנים גם על הקיר לגובה מטר וקצת. ממוקם בממ"ד בגלל היתרון המוסף של בידוד מרעש, שכל כך נחוץ לילדים על הרצף (שוב ראו פוסט וויסות חושי). יש בחדר מכשור שתורם לוויסות, עם נדנדת תקרה דמוית ערסל. הכי חשוב שכל טיפול, בין אם הוא פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, וכיוצא בזאת מתבצעים שם.

חדר הסנוזלן. כאשר גופי התאורה פועלים, הם יוצרים אפקט מרגיע. מגדל הבועות מימין, מייצר גם רעש לבן וויברציות.

לאט לאט הבנו שכשפותרים בעיות וויסות, מפנים כחצי מזמן העבודה של הטיפול, שהיה מתבזבז ללא כלים כאלו. היתרונות של אזור טיפולי מסודר הם עצומים, ובמיוחד אצל ילדים נמוכים על הרצף, ששם יש בעיה של וויסות כל הזמן, ולעתים גם אלימות עצמית, שיכולה אפילו להגיע לזה שהילד מתנגח בעצמו מול הקיר.

קווי מנחה למרחב טיפולי בבית:

ארגון מסודר של ציוד עבודה עם הילד

אנשים לא מבינים כמה ציוד מגיע עם האבחנה הזו: ציוד של עבודה מוטורית, חוברות עבודה וציוד אומנות מיוחד שנועד ללמד להחזיק כלי כתיבה, משחקי התפתחות, ציוד רך כמו פוף לסיוע בוויסות ועוד… הרשימה כמעט אין סופית, ומוגבלת רק בכמה כסף נמצא בכיס. רצוי למצוא שיטת מיון שתעבוד עבורכם. אם יהיה מקום מסודר לכל דבר בנפרד, תוכלו בקלות יותר להרגיל גם את הילדים להחזיר דברים למקום.

החליטו מראש מה השיטה בה אתם מאחסנים משחקים- מה הייתם רוצים שלילד יהיה גישה ולמה לא. לפי ההחלטה אפשר להחליט האם המשחקים ישבו בארון סגור או בארון פתוח.

קביעות בהרגלים.

חלק משמעותי בטיפול, זה הגדרת כללים ברורים, ועמידה בהם בעקביות. הילד יודע שכשמגיע מטפל חיצוני, הוא כבר מכוון ולומד לרוץ למרחב הטיפול, וגם כשההורים עובדים איתו אחד על אחד זה צריך להיעשות באותו מקום. ישנם 'כללי משחק' מוגדרים. נכנסים למרחב מוגדר למען מטרה ומהי דרך הפעולה שצפויה להתרחש במרחב .

הפרדה לאזורים

צריך לייצר הפרדה ברורה בין אזור למבוגרים ( מרחב המחיה שלכם- למען שפיות הדעת שלכם ושלפחות אחרי שעות הערות שלהם יחזור אליכם) ואזור לילדים ( מרחב המחיה שלהם), אזור טיפול, אזור משחק, ואזור שינה. אם יש בית גדול מספיק, כמובן שזה מקל על ההפרדה, אבל ניתן לעשות זאת גם בתוך חדרים ע"י הפרדה עם רהיטים, צבע/חיפוי קיר שונה לכל אזור ועוד. ניתן גם להכניס ציוד לארגזים, שנכנסים לארון סגור בהתאם לסוג הפעילות, אך זה פחות יעיל עבור ילדים בתפקוד נמוך יותר אם רוצים שהילד יוציא את המשחקים גם באופן עצמאי.

תכנון המרחבים

הציגו את תוכניתכם לאנשי המקצוע המעורבים בטיפול ילדכם. למאבחן ההתנהגותי, לפיזיותרפיסט, קלינאית תקשורת או למרפאה בעיסוק יהיו תובנות שיכולות לעזור לכם להבין: מה חסר בבית, מה דחוף יותר או פחות רלוונטי, איזה אלמנטים צריך להוציא מהמרחב הטיפולי, וכו'.

תנאים שמומלץ לשמור כמה שניתן באזור הטיפולי:

מיעוט צבעים באזור בו עובדים.

אנחנו בחרנו בלבן כי זה צבע שמונע הסחות דעת. החדר לבן , הארון ציוד לבן, המזרן לבן, התאורה לבנה (לפחות עד שמדליקים את הציוד אורות). אם אתם יוצרים פינה שהיא שמוגדרת על ידי שולחן למשל, בחרו פינת קיר לבנה, שולחן וכיסא לבנים. גם באזור חדר המשחקים, שמשמש אצלנו גם סוג של כיתת לימוד, הגבלנו את הצבעים לירוקים ולבנים על מנת לשמור על הרוגע ולמתן הצפה של וויסות חושי. המקום היחיד בו הכנסנו הרבה צבע הוא במרפסת שהיא חיצונית. במרפסת אמורה להתבצע פחות למידה מאורגנת ויותר פריקת אנרגיה, אבל גם שם הקפדנו שהרקע של הקיר יהיה לבן ברובו.

שקט

אזור שקט ומבודד מרעש עד כמה שניתן, אם זה בחדר הילד – עדיף שיהיה מקום לסגור דלת. במרפסת סגורה כשבני הבית רחוקים או שומרים על שקט, פינה בממ"ד.

הרגשת פרטיות

להרבה ילדים יש בעיה בביטחון עצמי, אין צורך שפגישה טיפולית תתנהל במקום ציבורי – משמע סלון הבית אינו עדיפות ראשונה, במידה ואין אפשרות אחרת גם חדר הילד, מרפסת, המרתף של הבניין (בהסכמת שאר הדיירים) עדיפה. פרטיות ניתנת להשגה גם בעזרת מחיצה ניידת, ווילון, אפילו קיר מיוצר מקרטון גדול וצבוע בלבן כך שלפחות תהיה תחושת פרטיות .

קביעות בהרגלים

אין חובה ליצור ממש חדר טיפולים, זה גם לא חייב להיות ציוד שנשאר במקום קבוע ( השולחן יכול להגיע מחדר אחר ורק להיות מוצב שם לצורך הטיפול- בתנאי שזה אותו שולחן) ובתנאי שה'מראה החיצוני' ישמר בכל פעם כדי לסייע בקביעות בהרגלים – תמיד הילד יושב ב'אותו' מקום. אתם ביחד עם המטפל תקבעו מה נוח וטוב לכם, טיפול יכול להתרחש על השטיח, במרפסת ליד שולחן קפה או כל דבר שתרצו, הייתה תקופה בה פגשנו את המרפאה בעיסוק בגינה ליד הבית.

טיפול מונחה

דברו עם המטפל שלכם ושאלו אותו אם הוא מעדיף להנחות אותכם תוך כדי הטיפול או לאחריו. זיכרו שזה חלק גדול מהסיבה שהוא מגיע, מטפל שאינו יכול לספק הנחיה להורה, אינו מטפל טוב עבורכם, שכן כל המטרה היא שתוכלו להמשיך לעבוד עם הילד בעצמכם.

טיפים נוספים לסידור אזור הטיפול:

כשהתקציב מוגבל

אל תתפרעו. אין סיבה לקרוע את הכיס, כשהרבה דברים ניתן להשיג יד שניה, או לקבל ממישהו שרוצה להעביר ציוד. לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה יקר. קחו בחשבון את המינימום הנדרש והגדירו תקציב. אפשר לצבוע בצבע רהיטים ואביזרים שיש לכם, או קחו ממישהו שרוצה למסור. בצעו התאמות. הזיזו ריהוט בבית. פינה פרטית יכולה חדר מוגדר עבור מטרות לימוד, אבל היא יכולה גם להיות פינה מתוך חדר, כשארון למשל מתפקד כמחיצה. אפשר להגדיר פינה בממ"ד הביתי או חלק ממשרד ביתי כל עוד כללי הוויסות הוויזואלי נשמרים.

קנו ציוד יד שניה. הרבה הורים מחליפים ציוד כל כמה שנים ומוכרים או מוסרים ציוד בזול. קחו ציוד ממקומות שמשאילים כמו עזר מציון (סניף בני ברק).

כשהבכור שלנו אובחן היינו שנה אחרי יציאה מהאוניברסיטה. רוב הריהוט שלנו היה מאתר אגורה, או מחניות זולות. למעשה רק כמה חודשים לפני זה, קנינו ספה פעם ראשונה בחיינו כזוג בהנחה מאיקאה, ובכך וויתרנו על קייטנת הקיץ לילדים.

תכננו תקציב מראש. קנינו לאט ציוד. למשל למרפסת המשחקים, שסידרנו מחדש שוב השבוע, קנינו חלק נכבד מהציוד בשנים שלפני. משחקי הקיר ירדו ונתלו מחדש שוב ושוב כל כמה זמן, כדי לחדש עניין. מתקן טיפוס ניקנה לפני כמה חודשים.

כשאפשר להתרחב או אם יש תקציב גדול יותר מלכתחילה

בהתחלה עשינו הכל בעצמנו, אך התמזל מזלנו, ובעזרת המשפחה, כחצי שנה לאחר האבחון, הלכנו לקנות דירה. כשלקחנו משכנתא למעשה לקחנו כ60 אלף ש"ח יותר, כדי להשאיר תקציב לחלל הטיפולי. בחרנו דירה יחסית קטנה, אך עם הרבה מרפסות, כי הבנו שיש לתכנון המוזר שלה, יתרון עיצובי לחלוקה לאזורים. הדירה היא דופלקס, אז יש חלוקה של מה למעלה ומה למטה, וזה נותן לנו יתרון נוסף שבסוף היום, עולים למעלה להתקלח ולישון. הקצבנו את חדר השינה שבקומה התחתונה להיות חדר משחקים/לימודים. הילדים בעצם ישנים בשינה משותפת בחדר אחד ,כל עוד הם קטנים. (עוד על חלוקת החדרים לאזורים נוספים בפוסטים הבאים).

איפה רוכשים ציוד

קנו בחנויות שמיועדות לגנים. הרבה פעמים הם זולות יותר (חלק נכבד הגיע מבאג לגן בנתניה, ומכיוון שקנינו מהם לא מעט ציוד במשך השנים אפילו קיבלנו הנחה לפעמים). מומלץ למצוא חנות שיש לה גם נגישות להורים, ולא רק למוסדות. ציוד מחנויות גנים, הרבה פעמים לא פחות טוב ועמיד מציוד שמוכרות חברות כמו פעלטון. בעיקר נכון לציוד קטן כמו כדורי קוצים, מתקנים קטנים לטיפוס, קורות הליכה המתקפלות לקטן, ועוד. בנוסף יש להם לא מעט נגזרות נייר להתאמן על הדבקה וגזירה, כלי כתיבה ייחודיים לילדים עם בעיות אחיזה, הפעלות לפי נושאים , פינות נושא (הרבה פעמים אני קונה פינת נושא לפני חג כדי להכין את הילדים לחג- הן מכילות פלקטים והפעלה על החג. ככה אני עוזרת להם להתכונן. זה עוזר במיוחד בחגים שדורשים שיתוף פעולה כמו פסח או פורים ואפילו יום העצמאות). מצאו את החנות שקרובה לביתכם. סביר להניח שיש להם הכל ומהכל, גם לבתי ספר היסודיים, והם תמיד זמינים בניגוד לחברות הגדולות שקשה להשיג בטלפון. מה גם שמדיניות ההחזרה שלהם הרבה יותר סבירה ויותר קל למצוא חלקי חילוף למה שנישבר.

נשמח לראות איך נראה המרחב הטיפולי שלכם, שילחו תמונה ועזרו בכך להורים מתחילים אחרים להקים את שלהם.

שירה וחגי

4 מחשבות על “כללים לעיצוב מרחב טיפולי בבית

השאר תגובה