פורסם ב- תגובה אחת

למה לספר על גידול ילדים עם אוטיזם

בשנת 2013 נולד בנינו הבכור. ילד מתוק שלא ישן לדקה.

כזוג הורים צעירים וטרוטי עייניים שניסו את כל השיטות ונכשלו כל פעם , ניגשנו כבר בגיל חודשיים לאחות טיפת חלב וביקשנו עזרה.

בתגובה קיבלנו ממנה תשובה לקונית – אתם הורים פעם ראשונה ופשוט לא יודעים מה אתם עושים.

ניסינו להסביר שהמצב קשה , שהילד נרדם רק בתנועה או מגע של עור בעור, שאנחנו מגייסים בני משפחה שיחזיקו אותו לרגע כי ברגע שמישהו מניח אותו הוא מייד מתחיל לבכות .

הילד המתוק הזה לא בכה , הוא צרח צרחות שבר בכל פעם שהונח לרגע.

השנים עברו ובגיל שנתיים וחודשיים כבר לא יכולנו, יותר וניגשנו לתוכנית "ביקור בריא" של קופת החולים שמטרתה להציף קשיים אצל ילדים ולנסות לפתור אותם עם רופא הילדים.

רופאת הילדים שלנו מייד הבינה שהילד אינו מדבר והפנתה אותנו לאיבחון.

באיבחון התוצאה הייתה ברורה- אוטיזם בתיפקוד נמוך!

כמה נמוך? מאוד! בגיל שנתיים ושמונה חודשים היכולת שלו דמתה לגיל תשעה חודשים. היינו המומים.

למחרת האיבחון ניסינו להבין מה עושים עכשיו- היו לנו בבית ילד בן שנתיים ושמונה חודשים, פעוטה בת שנה וחודשיים ותינוק נוסף בדרך – היינו אבודים.

נריץ קדימה את הזמן היום יש לנו בבית שני ילדים על הרצף- התינוק שנולד גם הוא אובחן על הרצף , והיום כ5 שנים אחרי אנחנו משפחה קצת אחרת.

למדנו המון בזמן הזה וכעת כשאנחנו עומדים לקראת לידת בנינו האחרון , אנחנו רוצים לשתף ולהסביר איך עשינו את זה.

איך מסובבים את הבשורה הקשה לעיכול הזו והופכים אותה לחוזקה, איך לצאת למסע של הורות לעל הרצף ולהיות מסוגלים לגדל ילדים (וגם הורים) מאושרים.

עם הזמן הבנו שהשכלה בתחום היא קריטית, ובשיתוף הסיפור שלנו וכאן, אנחנו מקווים שהידע שאנחנו רכשנו במאמץ רב יהיה נגיש וקל יותר לאחרים. אנחנו מקווים שלהורים אחרים יהיו חוויות טובות יותר בגידול ילדים עם אוטיזם.

תודה לכל מי שקורא

שירה וחגי

חצי מהקירות בבית היו מקושטים בציוד חינוכי. זה לפעמים מביך שאנחנו מארחים מבוגרים, אבל צריך לעשות הקרבות

מחשבה 1 על “למה לספר על גידול ילדים עם אוטיזם

השאר תגובה